רצח, שבת רעב וברח: המחבל שמת בבולגריה
עומר זאיד הסתתר חודשיים בשגרירות פלסטין בסופיה, והבוקר "נפל אל מותו". "אני מאמינה שחיסלו אותו, זו לא יד אלוהים שהשביתה אותו", אמרה אחותו של אליהו עמדי, אותו זאיד רצח באכזריות לפני 30 שנה. אז מי חיסל אותו?
הוא, אחיו ומחבל נוסף הצמידו את תלמיד הישיבה לקרקע ודקרו אותו בסכינים 14 דקירות, בכל חלקי גופו. זה קרה לפני 30 שנה. היום (ו') אחד מאותם רוצחים, שנמלט מהכלא הישראלי בעקבות שורת מחדלים, נמצא מת בשגרירות הפלסטינית בבולגריה, שם הסתתר בחודשיים האחרונים. "אחרי 30 שנה נסגר מעגל", אמרה האחות של הנרצח. "אני מאמינה שחיסלו אותו, זו לא יד אלוהים שהשביתה אותו".
כל הסימנים אמנם מראים כי ישראל לא מעורבת ברצח עומר נאיף זאיד (51) בסופיה, אבל הפלסטינים כבר מפנים אצבע מאשימה למוסד בעקבות הרצח, שאירע שלושה חודשים לאחר הדרישה הישראלית מבולגריה להסגרתו של זאיד. חזרה אל רצח תלמיד הישיבה אליהו עמדי ב-1986 מראה את האכזריות שבה בוצע, בשנים שקטות יחסית.
עמדי, בן 21, היה אחד מאלפי הישראלים והתיירים שהגיעו מדי יום למזרח ירושלים, שנים לפני האינתיפאדה הראשונה. ב"ידיעות אחרונות" נכתב אז כי הוא הלך מבית הוריו, בשכונת שמואל הנביא במרכז העיר, וירד ברחוב מעלה חאלדיה הצר לעבר ישיבת "שובו בנים", שבה למד. בעודו יורד במדרגות, מרחק מטרים ספורים מפתח הישיבה, התנפלו עליו לפתע מאחור שלושה צעירים ערבים, חמושים בשני סכינים. אחד מהם אחז ברגלו והצמידו לקרקעו, והשניים האחרים החלו לדקור אותו בחזה, בבטן ובגב, פעמים רבות.
אליהו הצעיר לא ויתר ונאבק בכל כוחו עם תוקפיו, אך כעבור שניות קרס. שלושת התוקפים - זאיד, אחיו ופלסטיני נוסף - נעצרו תוך זמן קצר, אחד מהם אותר פצוע. כוח 17 של אש"ף טען אז כי יחידה מטעמו "דקרה שני סוכנים של המוסד בירושלים. פעולה זו משתלבת בהחלטתנו לפעול נגד האויב, חייליו וסוכניו, בכל מקום שבו הם נמצאים על אדמת פלסטין". בימים שאחרי הרצח נשמעו קריאות לנקמה, ועשרות תלמידי ישיבה השליכו בקבוקי תבערה על מכוניות וחנויות של ערבים.
שלושת הרוצחים הורשעו ונידונו למאסר עולם. האח אחמד השתחרר בעסקת שליט, אבל זאיד עצמו מצא את הדרך אל החופש זמן רב לפני כן. ארבע שנים לאחר מעצרו הוא פתח בשביתת רעב. אחרי 40 יום הוא הועבר לבית חולים לחולי נפש בבית לחם לשם טיפולו. בית לחם הייתה אז בשליטה ישראלית מלאה, אבל ההחלטה להעביר רוצח מסוכן לבית חולים אזרחי שבו אין שמירה קפדנית על המאושפזים הובילה לתוצאה הבלתי-נמנעת - בריחה.
במאי 1990 הצליח זאיד לברוח מבית החולים והסתתר עד שהצליח לברוח מישראל לאחת ממדינות ערב – שם חי עד לשנת 1994 ומשם עבר להתגורר בבולגריה. לפני חודשיים דרשה ישראל מבולגריה להסגיר אותו לידיה, אך לפני מעצרו נמלט זאיד והסתתר מאז במבנה השגרירות הפלסטינית בסופיה.
הבוקר קראו בדחיפות לכוחות ההצלה בסופיה מהשגרירות הפלסטינית, לאחר "אירוע אלים" בבניין השגרירות. זאיד היה בחיים בעת שהגיעו כוחות ההצלה, אך לאחר מכן נקבע מותו. לפי הטענות, הוא נפל מקומה רביעית - אך לדיווח זה אין אישור רשמי. החזית העממית האשימה את המוסד בחיסול ואבו מאזן פרסם הודעת גינוי רשמית והורה להקים ועדת חקירה לבירור הנסיבות.
ניתן להעריך שלטענה של הפלסטינים שהמוסד עומד מאחורי חיסולו אין שחר. ישראל לא הייתה מעזה להסתבך בחיסול שכזה אחרי שהגישה בקשה רשמית להסגרתו. רק אתמול שב ראש הממשלה הבולגרי בויקו בוריסוב מביקור עבודה בישראל, ביקור שבו נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא ראובן ריבלין. ממשרד החוץ, שבתחילה פרסם תגובה מפורטת יחסית, נאמר אחר כך: "איננו מתייחסים, זה עניין בולגרי פנימי".
יפה פנחסי, אחותו של אליהו עמדי, הגיבה בסיפוק למות המחבל שרצח את אחיה: "אחרי 30 שנה נסגר מעגל. בשביל ההורים שלי זו לא נחמה, כי הם רק רוצים לראות שוב את הבן שלהם, אבל למשפחה המורחבת זו הרגשה טובה. אני שמחה שגם הילדים שלו יתומים וירגישו מה זה להיות לבד". לדבריה, לפני כחודשיים עדכנו אותה משרד החוץ והפרקליטות כי המחבל אותר בבולגריה. "אני מאמינה שחיסלו אותו, זו לא יד אלוהים שהשביתה אותו".
אחותו של עמדי אמרה גם כי חיסולו של המחבל מעביר מסר חשוב למשפחות השכולות: "זה עושה לנו טוב שמשפחות שכולות אחרות לא יחיו בהרגשה שהמדינה לא עושה שום דבר, אלא שגם אחרי 30 שנה לא מרפים. זו תחושה מאוד קשה לדעת שהרוצח מסתובב חופשי, ולכי תדעי אם הוא לא עשה עוד פיגוע, או מארגן קבוצה של חמאסניקים. זה רוצח שתכנן טוב מאוד את הרצח של אחי. דאגנו וחששנו שהוא יפגע באחרים ואנחנו שמחים שהסיפור נגמר".