מחיר כל פוסט משמיץ בפייסבוק: 10,000 שקל

שני תושבי טירה פרסמו 7 פוסטים נגד שכן שלהם, רופא שלטענתם קיבל היתרי בנייה באמצעים פסולים. שופטת קבעה שהם יפצו אותו ב-70 אלף ש'

עו"ד גיא אבידןפורסם: 06.03.16 , 08:27

רופא תושב טירה יפוצה על ידי שכניו שהשמיצו אותו שוב ושוב בעמודי הפייסבוק שלהם, ויקבל 10,000 שקל על כל אחד משבעת הפוסטים שבגינם תבע. כך קבע לאחרונה בית משפט השלום בפתח תקווה, שהסכים עם התובע שמדובר בלשון הרע.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובע הקים ב-2009 בניין על שטח שנמצא בבעלותו. היתר הבניה אישר לו לבנות שלוש קומות אך הוא חרג ובנה קומה נוספת. הוא הורשע על פי הודאתו בחריגות בנייה ולאחר מכן הגיש בקשה לוועדה לתכנון ובנייה לקבל היתר לקומה הנוספת. תושבים המתגוררים בסמוך לשטח הגישו התנגדות להכשרת חריגות הבנייה אך נדחו.

תביעה

לשון הרע: כתבה בפייסבוק "משרד של ליצנים"

עו"ד נעמי לנדאו

עובדת שפוטרה מחברת חקירות השמיצה את מעסיקיה בפוסט ברשת החברתית. כשתבעה פיצויי פיטורים היא גילתה שהיה לכך מחיר

לשון הרע: כתבה בפייסבוק "משרד של ליצנים"

ביוני 2014, בטרם ניתנה החלטה המאשרת את הקומה הרביעית, פרסמו הנתבעים בעמוד הפייסבוק של כל אחד מהם פוסטים שבהם טענו שההיתר הושג באמצעים פסולים. כמה ימים לאחר מכן הגיש נגדם רופא השיניים תביעת דיבה על סך 200 אלף שקל. לטענתו הם הבינו שהוא עומד לקבל היתר לחריגות, ולכן יצאו במסע הכפשות שמטרתו פגיעה בשמו הטוב, מתוך תקווה להשפיע על החלטת ועדת התכנון.

לדברי התובע, בפוסטים כתבו הנתבעים על רקע תמונת הבניין "שיא החוצפה", "לא חוקי" וכי מדובר בבניה שאושרה תוך "זיוף ושוחד". לדבריו, הפרסומים פגעו בהכנסותיו כרופא שכן מטופלים ביטלו תורים על רקע השמועות שהופצו עליו.

הנתבעים טענו מנגד שלא מדובר בלשון הרע ומטרת התביעה לנקום בהם על הגשת ההתנגדות, והדגישו שמו כלל לא הוזכר בפרסומים.

השופטת אשרית רוטקופף מצאה כי בכל הפרסומים יש יסודות ברורים של לשון הרע, ובמיוחד השימוש במונחים "שוחד" ו"זיוף" כאמצעים שננקטו לקידום הבנייה. היא קבעה שאדם סביר הנחשף לפרסומים מתרשם שמאחורי הבנייה עומד אדם לא ישר שאינו בוחל באמצעים לא כשרים כדי לקדם את האינטרס האישי שלו. לכן הדברים עלולים להטיל כתם על התובע כאדם פרטי ובמיוחד כרופא.

עוד נקבע כי גם אם שמו של התובע לא פורסם בפוסטים, ניתן להבין מהם בקלות כי מדובר בו. בנוסף, הפרסום לא נעשה בתום לב שכן אילו מטרת הנתבעים הייתה להגן על האינטרס הציבורי, הם היו מסתפקים בפרסום העובדות, אך הם הכפישו את התובע בביצוע עבירות פליליות חמורות של שוחד וזיוף ולא הציגו בסיס עובדתי מינימלי לטענות אלה.

השופטת הדגישה כי עוולת לשון הרע יכולה להתקיים גם כשמדובר בפרסום בעולם וירטואלי. גם אם לעתים הפרסום במסגרת זו "נבלע בהמון", אין מקום להקל עם הנתבעים נוכח ההאשמות הקשות כנגד התובע. השופטת קיבלה את עדות התובע שלפיה הפרסומים עוררו הד רב, "השחירו את עיניו ואת חייו" והיה בהם כדי לפגוע בו קשות באופן אישי ומקצועי, במיוחד על רקע השתייכותו לקהילה מוסלמית הרואה בחומרה יתירה עבירות שוחד.

השופטת סיכמה כי לנתבעים הייתה כוונה לפגוע בתובע על רקע תסכולם מדחיית התנגדויותיהם להיתר הבנייה. מכיוון שאחד הפוסטים היה למעשה שיתוף פוסט קודם, קבעה השופטת כי בסך הכול היו שבעה פרסומים, וחייבה את הנתבעים בסכום של 70 אלף שקל בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל.