הקלאסיקות של דיסני - כך הן נראות היום

תאגיד הבידור העצום "דיסני" שולט כיום בהוליווד. לכאורה אין לבוב אייגר שיושב בראשו על מה להתלונן. אבל כשסוקרים את עוגת התקציב וההפקות של האולפנים הוותיקים, מגלים שמי שמביאות את מירב ההצלחות וההכנסות הן חברות הבת: פיקסאר עם להיטי האנימציה שלה, מארוול עם גיבורי העל, ולוקאספילם עם נכסי "מלחמת הכוכבים". ומה נשאר לגרעין הוותיק שהביא את דיסני עד הלום? חטיבת האנימציה של האולפנים היא הבסיס והיא מנפקת עדיין הצלחות כמו "לשבור את הקרח" ו"זוטרופוליס", אבל זה כנראה לא מספיק. לא בסטנדרטים של האב המייסד וולט דיסני. 

אז מה עושים? חוזרים לשולחן השרטוט, ועוד לפני כן לארכיון של האולפנים. כמעט שכחנו איזה אוצרות יש שם, עם אינספור קלאסיקות אנימציה נצחיות - מ"שלגיה", דרך "פינוקיו", ועד "מלך האריות" ו"פוקהונטס". כמו במקרה של מארוול וגיבורי הקומיקס שלהם, גילו בדיסני שאפשר בעצם לקחת את הנכסים ההיסטוריים הללו ולהפיח בהם חיים חדשים בעיבודים טכנולוגיים מעודכנים ויעילים. חיים חדשים בלייב-אקשן, רימייקים לסרטי דיסני מפעם - לא לאגדות והסיפורים עליהם הם מבוססים.

כך למשל במקרה של "ספר הג'ונגל", שיצא השבוע לאקרנים ומחזיר למסך את הילד מוגלי וחבריו החיות מהג'ונגל ההודי - פרי יצירתו של הסופר זוכה פרס נובל רודיארד קיפלינג מ-1894. מבחינת הבמאי ג'ון פאברו, הוא יכול היה לחזור רק חצי דרך עד ל-1967 - עת יצא לאקרנים סרט האנימציה הבלתי נשכח "ספר הג'ונגל" של וולפגאנג רייטרמן.

כמעט חמישים שנה אחרי, פאברו משתמש במיטב אנשי האפקטים כדי לעצב מחדש את באלו הדוב, בגירה הפנתר, שירחאן הטיגריס, קא הנחש ולואי מלך הקופים, ולשלב אותם בנופי הג'ונגל, כשבמרכז מוגלי בשר ודם בגילומו של הילד ניל סתי. אגב, בעוד האחים וורנר מנסים להבין מה לעשות עם העיבוד המתוכנן שלהם לקיפלינג בהובלת אנדי סרקיס (יציאת הסרט נדחתה לאוקטובר 2018 בגלל קשיי האולפנים), בדיסני כבר עובדים על סרט המשך משלהם - "ספר הג'ונגל 2". 

סינדרלה

אם ב"ספר הג'ונגל" האנימטורים ואנשי האפקטים הם הצוות המנצח של הסרט החדש, הרי שב"סינדרלה" מ-2015 אלו הם המלבישים - ועל כך אף היו מועמדים לאוסקר השנה. למעשה, המפיקים של דיסני לא נזקקו ליותר מדי חידושים טכנולוגיים ביחס לסרט האנימציה מ-1950 שיצרו קלייד ג'רונימי, ווילפרד ג'קסון והמילטון לוסקי. בסך הכל, העולם בו מתרחשת האגדה מזכיר את ימי הביניים - והוא די ריאליסטי, אם נתעלם לרגע מהדלעת שהופכת לכרכרה, ומהעכברים שהופכים לסוסים.

למעשה מה שנדרש מבחינת הבמאי קנת' בראנה כדי להפיח חיים בסיפור הוא שחקנים טובים. לילי ג'יימס (כסינדרלה), קייט בלנשט (כאמא החורגת המרושעת), ריצ'רד מאדן (כפרינס צ'ארמינג), סטלן סקושגורד, דרק ג'קובי והאחרים הם אכן כאלה. צרפו להם מעצבי תלבושות מוכשרים, ויש לכם סרט לייב-אקשן שמתאים למקור באנימציה כמו נעל זכוכית לכף רגל. ההצלחה הקופתית האדירה שהניבה יותר מחצי מיליארד דולר מסביב לעולם, הוכיחה לדיסני שלא צריך יותר מדי אפקטים משוכללים כדי להצליח. לפעמים די בשחזור האוצרות מהארכיון שלהם. זו היתה ההוכחה האחרונה לה ציפו.

מליפסנט

"סינדרלה" הוא רימייק נאמן למקור פחות או יותר. התסריטאית המוערכת לינדה וורלברטון בחרה ללכת בכיוון אחר ב"מליפסנט" מ-2014 - שאפשר לראות בה גרסה מחודשת ומאתגרת ל"היפהפיה הנמה" מ-1959. ביצירת האנימציה הקלאסית שביים ג'רונימי היתה זו הנסיכה הצעירה, היפה והתמימה שעמדה במרכז העלילה. זה רק טבעי, כי הרי בשנות ה-50 כולם היו צעירים, יפים ותמימים. ומכשפות כמו מליפסנט היו נשים הורמונליות, קנאיות ונבזיות. באגדות, כמו בחיים. אבל מאז התקדמנו, ו-וולברטון בת ה-63 בחרה לעדכן את הסיפור ברוח ימינו אנו ולספר אותו מהצד של המרשעת.

אנג'לינה ג'ולי אמנם נראית מפחידה כמליפסנט בסרטו של הבמאי רוברט סטרומברג, אבל יש מאחוריה הצדקות משלה להתעללות שלה בנסיכה (אלה פנינג), ובעיקר ביציאתה נגד הפטריאכליות הקשוחה שמייצגים אביה המלך וחייליו. התסריטאית וולברטון, שמאחוריה "מלך האריות", "מולאן" ו"היפה והחיה", העזה והצליחה בצעד לא שגרתי. "מליפיסנט" (שזכה להצלחה קופתית יפה) אינו רק עדכון טכנולוגי לסרט אנימציה מיושנת ממרתף היין של דיסני, אלא יש פה גם זווית רעננה ומחדשת, עם טוויסט עלילתי מעניין ואפל. ובסופו גם דרקון רושף אש - כמו ב"משחקי הכס".

חברי הדרקון אליוט

פעם לפני שנים רבות, היו אולפני דיסני ממלכתם של הדרקונים. חלקם היו מפחידים ונוראיים כמו אלו של דאינריס, אולם אחרים דווקא היו סימפטים. כמו הדרקון הירוק של הילד פיט, המכונה אליוט. "חברי הדרקון אליוט" (או בגרסה המקורית "Pete's Dragon") היה ניסיון בוסרי אמיץ לשלב בין לייב-אקשן לאנימציה. הפרויקט שביים דון צ'אפי ב-1977 זכה להצלחה, ושבה את לבבם של צופים רבים שחזו במערכת היחסים האמיצה של ילד יתום ודרקון חמים (ולא רק בגלל האש שרושפת בגרונו), הנרקמת סביב מגדלור מבודד, ובצלם של מבוגרים חורשי רעה. 

כמעט ארבעים שנה עברו והטכנולוגיה העדכנית מאפשרת הלחמה מהודקת וטבעית הרבה יותר בין היצורים הדיגיטלים לשחקנים עצמם. וכך אליוט הדרקון נראה משכנע יותר, אפילו מאיים. החיבור שלו לפיט הקטן (בגילומו של אוקס פיגלי) נתפר הפעם כהלכה - לא פחות טוב מאשר מוגלי וחיות היער. בניגוד לפאברו, הבמאי דיוויד לאורי מביא את הכוכבים שלו - רוברט רדפורד, ברייס דאלאס הווארד, ווס בנטלי וקארל אורבן - למסך, ולא רק כמדבבים.

אליס בארץ הפלאות

אפשר לסמן את ההתחלה ב"אליס בארץ הפלאות" - הפרויקט הגרנדיוזי של טים ברטון, שלקח ב-2010 את הסיפור האיקוני של לואיס קרול ועיצב אותו מחדש בהשראת יצירת האנימציה הקלאסית מ-1951 שביימו ג'רונימי, ג'קסון ולוסקי. ברטון לקח את אשתו דאז הלנה בונהאם קרטר והציגה באופן גרוטסקי כמלכת הלבבות. מולה הציב את מיה וואסיקובסקה האלמונית בזמנו כתפקיד אליס, את אן האת'אוויי כמלכה הלבנה ואת ג'וני דפ חביבו ככובען המשוגע. עם שלל אפקטים ויזואלים ודמויות באנימציה ממחושבת הסרט יצא לאקרנים וסחף את ההמונים עם הכנסות של יותר ממיליארד דולר. 

בדיסני ראו כי טוב ויצאו למסעות בשלל שבילים בדרך לבתי הקולנוע, אחד מהם נשאר בארץ הפלאות. ברטון אמנם יסתפק הפעם בעמדת המפיק, אבל סומך על ג'יימס בובין שיעשה עבודה טובה בסרט ההמשך "אליס מבעד למראה", שייצא בחודש הבא עם וואסיקובסקה, האת'אוויי, דפ וגם בונהאם קרטר, שהפכה בינתיים לגברת ברטון לשעבר. לצערנו גם אלן ריקמן המנוח הוא כבר לשעבר, ותפקידו כמדבב הזחל הכחול הוא האחרון שלו. עם החיזוק של סשה ברון כהן כנבל הראשי (הלא הוא הזמן בכבודו ובעצמו), ועוד פעלולים טכנולוגיים, אפשר לבנות על עוד שובר קופות מהדהד.

דמבו

אולפני דיסני לא הצליחו לשחזר את ההצלחה המסחררת של "אליס בארץ הפלאות" עם ההפקות האחרות, אבל אף אחת מהן לא כשלה. גם ברטון, שידע דעיכה משמעותית בפופולאריות שלו, לא הצליח להעמיד עוד פרויקט רווחי שכזה (מדובר בשיתוף הפעולה המוצלח ביותר שלו עם דפ). אולי בגלל זה הוא מראה עניין בחזרה לבית החם של דיסני, ומרים מחדש את דמבו - הלא הוא הפיל המעופף. גרסת האנימציה שיצר צוות הבמאים בראשות בן שארפסטין ב-1941 זכתה באוסקר לפסקול, ומשק כנפי האוזניים של הפילון החביב יקבל עיבוד דיגיטלי מחודש לצד דמויות אנושיות בשר ודם. 

היפה והחיה

לגרסת האנימציה של דיסני ל"היפה והחיה" מ-1991 קדמו כמה סרטי לייב-אקשן וסדרת טלוויזיה מצליחה אחת מהאייטיז (בכיכובם של לינדה המילטון ורון פרלמן). וולברטון, שכתבה אז את התסריט, תזכה לחידוש בסרט שיצא בשנה הבאה בבימויו של ביל קונדון ובכיכובם של אמה ווטסון ודן סטיבנס. היא תגלם את בל היפה, והוא את המפלץ טוב הלב והמסתגר. לצדם התייצב צוות שחקנים מלהיב במיוחד בראשות איאן מקלן, יואן מקגרגור, סטנלי טוצ'י, אמה תומפסון, קווין קליין, לוק אוואנס וג'וש גאד. רק בשבילם שווה להשאיר את הדמויות המאוירות מאחור.

מולאן

וולברטון תרמה גם לתסריט של "מולאן" - להיט האנימציה מ-1998, המבוסס על ספר הילדים של רוברט ד. סאן סוצ'י. לורן הינאק ואליזבת' מרטין ינסו לרענן את הסיפור על הלוחמת הסינית האדירה וחברה הדרקון מושו (כן, שוב דרקון). הסרט שביימו טוני בנקרופט ובארי קוק גרף כ-304 מיליון דולר בזמנו, אבל נראה שבלייב-אקשן הוא יהיה מרהיב, אך גם מפחיד יותר. הממצא הלא מוכח לכך היא ליהוקה של השחקנית חוּ, המוכרת בעיקר ככוכבת אימה ומפיקת זוועתונים דלי תקציב.

פינוקיו

סיפורו של קרלו קולודי מ-1883 על בובה על חוט שמקבלת חיים הפך לאגדה מודרנית שעובדה אינספור פעמים בטלוויזיה ובקולנוע, בלייב-אקשן ובאנימציה. אולם הסרט "פינוקיו" של דיסני מ-1940 (שזכה בשני אוסקרים לפסקול ולשיר הטובים יותר) נחשב עדיין לגרסה הפופולארית ביותר - וככזה, יזכה כנראה לחידוש עליו עמל בימים אלה סבא ג'פטו של הפרויקט, פיטר הדג'ס (תסריטאי "מה עובר על גילברט"). לא ברור האם פינוקיו שלו יקרום עור וגידים בלייב-אקשן, אבל בינתיים האף שלו לא התארך, אז אפשר להאמין. אגב, גיירמו דל טורו מפתח במקביל סרט אימה משלו בהשראת סיפור המקור.

החרב באבן

אגדת המלך ארתור ואבירי השולחן העגול הסעירה יוצרים רבים לאורך השנים במגוון יצירות - לא פעם אלו הופנו למבוגרים, שכן מאחוריה סיפור עם רווי אלימות, תככים ודם. עם זאת, הבמאי וולפגאנג רייטרמן הביא למסך ב-1963 גרסת אנימציה מרוככת בשם "החרב שבאבן". העלילה התרכזה בטקס החניכה של ארתור הצעיר, שבעידודו של המכשף מרלין מצליח לשלוף את חרב האקסקליבר מהסלע ובעצם להכתיר עצמו כמלך. מעניין יהיה לראות את הרימייק שמגבש כרגע בריאן קוגמן, הנמנה על צוות כותבי "משחקי הכס". תודו שקשה לראות איך זה יתאים לצפיית ילדים. 

פו הדוב

אלכס רוס פרי ידוע כיוצר אינדי אמריקני בעל קול ייחודי, אבל כנראה שהקסם הילדותי של פו הדוב שכנע אותו לצאת להרפתקה בשליחות תאגיד הבידור הענק. זוהי הפעם הראשונה שהוא יגבש תסריט המבוסס על דמויות מוכרות שיצר הסופר הבריטי אלן מילן כבר ב-1926 - פו הדוב, טיגר, חזרזיר, הילד כריסטופר רובין ועוד. אלו קיבלו חיוּת ויזואלית בסרט "פו הדוב ועץ הדבש" של רייטרמן מ-1966, ומאז הופיעו שוב ושוב בגרסאות שונות. פרי אמור לקחת את זה אל השלב הבא.

קרואלה

כשדיסני הוציאו לאקרנים את סרטם "101 דלמטים" ב-1961 הם היו בטוחים כי משפחת הכלבים יהיו אלה שישבו את לבנו. אלא שהדלמטים וגוריהם החמודים נובכים, ולא נושכים - לא כמו קרואלה דה-ויל המרשעת. חמישים שנה אחרי, הנבלית המגונדרת היא עדיין הדמות המוכרת ביותר מהסיפור, ונשארה כזו גם אחרי שגלן קלוז גילמה אותה בשני רימייקים מצליחים בלייב-אקשן מ-1996 ו-2000. עכשיו החליטו בדיסני למקד את מירב המאמצים בדמותה של קרואלה עצמה, בדומה ל"מליפסנט". ומי מועמדת מובילה לתפקיד? אמה סטון. האם נצליח לגלות סימפטיה אליה כחובבת הפרוות הנבזית?

טינק ופיטר פן

ראשי דיסני בוודאי חוככים ידיים בהנאה מול הכשלונות האחרונים של היריבים מהאחים וורנר, שהגיעו לשפל עם "פן" - העיבוד המיותר שלהם לפיטר פן. כל כך הרבה גרסאות היו לסיפור הקלאסי של ג'יי.אר בארי - ויצירת האנימציה שלהם מ-1953 היא עדיין הזכורה מכולם. כדי לרענן הם החליטו להמר תחילה על ספינאוף המוקדש לטינקרבל, בשם טינק. ריס ווית'רספון שתפיק, גם תככב כפיה טובת הלב. רגע, אבל מה עם פיטר פן עצמו? ובכן, עם האוכל בא התיאבון - ודיסני הודיעו שלשום (ד') כי למרות כל החששות, יופק רימייק משלהם עליו יופקד דיוויד לאורי (ההוא מ"חברי הדרקון אליוט").

רוז רד

איכשהו שלגיה נגרעה מרשימת הרימייקים של דיסני - אולי מכיוון שיוניברסל כבר מיצו את דמותה ב"שלגיה והצייד". הם לא ישובו לקלאסיקה שלהם "שלגיה ושבעת הגמדים" מ-1937 (שזכתה בפרס אוסקר מיוחד שנתיים לאחר מכן). אך ממש לאחרונה דווח כי הם יוזמים פרויקט חדש המתבסס על דמותה של רוז רד - אחותה של שלגייה. השתיים יפגשו איכשהו על פי תסריט שחורג מהאגדה המקורית של האחים גרים (בה רוז רד זוכה להרפתקה משלה).

פרינס צ'ארמינג

דמות נוספת שמקבלת סרט משלה - גברית לשם שינוי, היא זו של פרינס צ'ארמינג. ריצ'רד מאדן גילם אותו ב"סינדלה" מאשתקד, אבל למרות שזהו הסרט שהניע קדימה את רוב העיבודים בלייב-אקשן, לא בטוח שהשחקן הסקוטי יוביל גם את המיזם החדש הזה. על פי הדיווחים, התסריטאי מאט פוגל מעצב את הסיפור כקומדיה, שתספק נקודת מבט גברית לסיפורה של לכלוכית.

ריצ'רד מאדן ב"סינדרלה". אל תתרגלו לפרינס צ'ארמינג

ג'יני

ברוח התקופה, ניתן גם ליצור סרט המשך - סיקוול או פריקוול. ואם הסיפור ממשיך באופן אורגני, זה יכול לקרות גם בלייב-אקשן. זה מה שיקרה עם "Genies" - פריקוול שאמור לספר את קורותיו של השד שבמנורה מ"אלדין". בסרט האנימציה המקורי מ-1992 הג'יני הכחול היה הסיידקיק של אלדין, הפעם הוא יקבל כנראה את מרכז הבמה. 

לילה על הר קירח

כל כך הרבה אופציות יש לדיסני. כסף ודמיון זה כל מה שצריך. אפשר אפילו לקחת קטע מיצירה קלאסית באנימציה - נגיד "פנטזיה" מ-1940, ולבנות אותו מחדש כסרט מלא בלייב-אקשן. זה מה שעומד על הפרק ב"לילה על הר קירח" שיחולל מחדש את הסיקוונס האפל לצלילי הנעימה של המלחין הרוסי מודסט מוגורסקי.

במרכז הקטע מתוך "פנטזיה" - בין המכשף מיקי מאוס להיפופוטמים רקדני בלט - ניצב שד ענק מכונף הפושט על עיירה שלמרגלותיו. זה עצום, זה מרשים וזה איקוני באנימציה - אפשר רק לדמיין איך זה יראה בלייב-אקשן.