שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מיליונר מגיל 38: "הסוד הוא הכישלון"
    דודו רוז מעיד שיצא לפנסיה כבר בגיל 26 הודות לקריירה מסחר בשוק ההון, אורית חשאי עזבה את העולם החרדי, מכרה שני אקזיטים ומנצחת כיום על סטארט-אפ שמגלגל מיליוני דולרים, ועופר וילנסקי יצא לחירות כלכלית כבר בגיל 38, עם אקזיט של 108 מיליון דולר. כך הם עשו את זה

    דודו רוז בן ה-31 הרוויח כבר בעשור הקודם לחייו את המיליון הראשון שלו במסחר בבורסה. כיום הוא נהנה מחירות כלכלית, המאפשרת לו לבחור מדי בוקר מה לעשות באותו היום בהתאם למצב הרוח - לעבוד, להיות עם הילדים, או לנפוש בים. כיצד הצליח להגשים את מה שרבים אחרים חולמים לעשות?

     

    לרגל חג החירות שוחחנו עם מספר צעירים שהצליחו להרוויח את המיליונים הראשונים שלהם כבר בגיל צעיר, כדי לקבל השראה באשר לקווים שהנחו אותם בבחירת מסלול הקריירה, עם אילו קשיים התמודדו בדרך, ומדוע הם לא יוצאים לפנסיה.

     

    ההצלחה הפכה אותי לאגו מניאק, למדתי שיעור

    רוז, נשוי ואב לשניים, בחר את הקריירה הלא שגרתית חרף ספקנות הסובבים. לאחר שחרורו נרשם אמנם לתואר ראשון בחשבונאות וכלכלה, אבל בינתיים החל ללמוד מסחר בשוק ההון באמצעות קורס שנערך אחת לשבוע ברשת. המימון - כ-270 דולר לשיעור, הגיע מהכסף שחסך משיעורים פרטיים במתמטיקה שהעביר במהלך התיכון, וכך גם השקעתו הראשונה, בגובה של 4,000 דולר.

       

    במהרה החל לנחול הצלחה ובגיל 23 עבר להתגורר בסיטי טאוור ברמת גן. זמן קצר לאחר מכן פתח בלוג בשם "סימפל טרייד" בו שיתף אנשים בעסקאות שעשה ובהמשך הקים בית ספר למסחר בבורסה באותו השם. לספסל הלימודים הוא כבר לא הגיע. "הבנתי שכסף לא יהווה עבורי בעיה, ושהאתגר שלי הוא לחיות בשפיות. זה לא בריא להרוויח הרבה כסף מהר מדי, זה גם תהליך שצריך ללמוד".

     

    "העסקה הראשונה שהרווחתי בה יותר מ-1,000  דולר ארכה 20 דקות", הוא מוסיף. "ישבתי בסלון של ההורים ושאלתי את עצמי למה ההורים שלי הולכים לעבודה. היו לי עוד עסקאות מדהימות אבל בבורסה אסור למכור חלומות, היא מתאימה רק למי שמבקש להרוויח באופן שיטתי ולא להתעשר בלילה. המטרה היתה לעשות את זה בצעדים קטנים, להרוויח קצת בכל פעם, אך גם הרבה יותר מכל מה שארוויח בכל עבודה אחרת". 

     

    רוז מעביר שיעור בבי"ס סימפל טרייד ()
    רוז מעביר שיעור בבי"ס סימפל טרייד

    מוטיב מרכזי שהנחה אותו מגיל צעיר, היה השאיפה לאכול צהריים עם ילדיו מדי יום, כפי שהוא אכן עושה כיום. "ההורים והסביבה דחפו אותי ללמוד ראיית חשבון, אבל כבן הזקונים ראיתי כיצד קרוביי לא מגיעים עם התארים למקומות שרציתי להיות בהם", הוא מספר. "החלום ההתחלתי היה לרצות את המשפחה, כמו רבים אחרים, אבל לא נשברתי והלכתי עם האמת והאושר שלי למקומות שאפשרו לי להוציא הרבה יותר מאשר לו הייתי עוד סטודנט לחשבונאות". 

     

    "ההורים שלי הם ההשראה הכי גדולה שלי. אני מעריץ אותם כי הם קרעו את עצמם בשבילנו ותמיד עבדו מאוד קשה, גם לאחר הפנסיה. בזכותם אני לא יכול להרשות לעצמי לנוח יותר מדי, אבל הם גם נתנו לי את השיעור לפיו עבודה קשה ומרובת שעות לא תמיד מובילה לחיים טובים. כשראיתי את אחיי הגדולים נכנסים למסלול של לימודים ועבודה מהבוקר עד הלילה, הבנתי שזה גם סוג של שיעבוד שאני לא רוצה בו. רציתי לעבוד מעט ולהרוויח הרבה, שהעבודה שלי תשרת אותי ולא אני אותה. לא היתה לי מטרה להתעשר, זה קרה תוך כדי".

     

    את הקשיים עימם התמודד הוא מחלק לשניים. "היו בהתחלה ספקות אם אני מתאים בכלל לתחום, כמו כל אחד אחר, אבל הקושי השני התבטא בתגובות של הקרובים לכך שאני מתעסק בבורסה. כולם תפסו את הראש ואמרו "אוי ואבוי, הילד מהמר". גם ההורים שלי עשו לי שיחה, אבל אז נערכה ארוחה משפחתית שבה נתתי להם כרטיסי טיסה לחול ואמרתי להם שזה מהמשחקים במחשב. למדתי שמי שרוצה להצליח חייב לעטוף את עצמו באנשים שמביאים אנרגיות חיוביות. אם הקרובים אליך לא תומכים - פשוט תפסיקו לדבר איתם על זה. הרבה אנשים אומרים לך שאתה לא יכול כי הם בעצמם לא יכולים. זה לא הפחיד אותי, אני יודע לנצח. זה כפי שהרוב תקועים בפקקים ואני הולך ברגל להנאתי".

     

    לשאלה אם נתקל גם בתגובות של קנאה הוא משיב: "הפסקתי להיות בקשר עם מי שלא תמך בי. בשביל מה אני צריך תגובות שליליות? אני חי את חיי ומי שלא טוב לו, שיהיה לו לבריאות. אבל כן למדתי שיעור - ההצלחה והכסף הפכו אותי בהתחלה לאגו מניאק. הייתי ילד מתלהב ושמשוויץ בכמה עשיתי, כך שאני קצת אשם בכך שאנשים קינאו. למדתי שלא צריך להבליט ועדיף להיות צנוע. אם יש משהו בולט בשוק ההון זה היכולת להתמודד עם כסף, כישלון והצלחה - ועם הצלחה יותר קשה להתמודד. היום, כשאני מרוויח מעל הממוצע - אני לוקח חופש ממסחר לכמה ימים, כי מרגישים בהיי וחשוב לתת לאנדרנלין לרדת".

     

    "כיום אני עוסק במסחר שעה שעתיים ביום ובית הספר מתפקד מעצמו, כך שאני מרגיש כאילו אני בפנסיה כבר מזמן, מגיל 26. רק שבעיני פנסיה זה לא עצלנות ובטלה, אלא שאדם יכול לקום בבוקר ולעשות מה שבא לו. אני לא הולך לעבודה כי אני חייב, אלא אם אני רוצה, ואם לא אלך לים או לילדים שלי. מבחינתי זה פנסיה".

     

    מה התוכניות לעתיד?

     

    "בעיקר להיות עם המשפחה, לטייל ולחנך את הילדים להיות אנשים טובים. ברמה המקצועית אני מתכוון לעזור לכמה שיותר אנשים לבנות לעצמם עצמאות כלכלית. מקומם אותי שהמדינה לא מקדמת חינוך פיננסי ולא מסייעת לאנשים לדעת איך להרוויח באופן עצמאי. אם אצליח לעזור לעוד אנשים לכלכל את המשפחה שלהם בצורה יותר טובה, את שלי עשיתי".

     

    מבית חרדי לאקזיט בהיי-טק

    אורית חשאי (38) רשמה אקזיט כבר לפני עשור כמעט, כשמכרה את האתרים mit4mit ורמקול. כיום היא בעלת חברת בריולה (Brayola), נשואה ואם לילד בן 4. תחילת דרכה היתה רחוקה מהמקום בו היא נמצאת כיום, כשנולדה לבית חרדי אותו עזבה בגיל 15. "הגעתי לבית ספר עיוני חילוני בלי לדעת ABC", היא מספרת. "ידעתי שנורא חשוב לי החופש ולעשות מה שאני רוצה בלי שאף אחד יגיד לי מה מותר לי מה אסור, דבר שנכון מאוד בעולם החרדי, בעיקר כלפי בנות". 

     

    בצבא התגייסה למג"ב, למחזור הראשון שכלל לוחמות. לאחר מכן שקלה ללמוד במכון וינגייט, אבל המלצה מאדם אקראי ללמוד מחשבים בשל הכסף בתחום הביא אותה להרשם ללימודי הנדסאית תוכנה באורט סינגלובסקי. היא מצאה עבודה כמתכנתת כבר בגיל 22 בסטארט-אפ קטן, בהמשך עברה לעבוד באמבלייז ולאחר מכן בקומברס.

     

    4 שנים לאחר מכן, חודשיים לפני החתונה, בנתה את אתר mit4mit מביתה במהלך סופי השבוע. "הרגיז אותי שכל הספקים, מהרבי ועד הקייטרינג, מנצלים את התעשייה הזו, והחלטתי לבנות אתר עם חוות דעת ומחירים. אם אתה ספק טוב יש לך ביקורות טובות ואם לא אז זה יצוף וכדאי שתשתפר או שתסגור את העסק ותפסקי להרוס חתונות של אנשים".

     

    חשאי. "לא פשוט לגייס כסף בעולם של גברים למוצר של נשים" (צילום: Gorm k. Garre) (צילום: Gorm k. Garre)
    חשאי. "לא פשוט לגייס כסף בעולם של גברים למוצר של נשים"(צילום: Gorm k. Garre)

    חשאי עזבה קומברס, החלה לעבוד כעצמאית בפיתוח אפליקציות לפייסבוק והקימה גם את האתר מגפון, שכלל חוות דעת על נותני שירות נוספים. את האתרים מכרה ביחד עם שותפיה בתוך כשנה ובגיל 32 החלה לעבוד בכרמל ונצ'רס. לאחר שנתיים פרשה כדי להקים את הסטארט-אפ הנוכחי שלה, בריולה, חנות מקוונת למכירת חזיות ברשת.

     

    את ההון הראשוני גייסה ממשקיעים. לדבריה, "זה נקרא שלב החלום, יש לך מצגת ואין לכך כלום. גייסתי ככה 350 אלף דולר וזה לא פשוט לגייס כסף בעולם של גברים למוצר של נשים. בנוסף, הייתי יזמת יחידה ללא שותפים, ובהריון. אבל קשה זה אומר שלא אפשרי? צריך רק את האחד שיגיד כן ומצאתי אותו, וברגע שיש אותו מגיעים עוד משקיעים אחריו".

     

    מאז רשמה חשאי גיוסים גדולים נוספים, האחרון שבהם בגובה 2.5 מיליון דולר. "בהתחלה חלמתי שיקנו את החברה בתוך שנתיים, אבל הזמן חלף והרגשתי שאני קצת תקועה והחלטתי לבנות חברה גדולה שתרוויח הרבה כך שזה לא ישנה אם היא תימכר או לא. החברה עברה שינוי רציני והיום אני סוגרת עסקאות אצלי ועובדת עם מלא ספקים שעושים עבורנו את הסחורה".

     

    בדרך היתה צריכה להצטייד בסטים חדשים לגמרי של כישורים. "בעבר לא ידעתי לדבר אנגלית. התחלתי ללמד את עצמי לקרוא ולכתוב כמתכנתת וחששתי לדבר. כשהפכתי למנכ"לית אמרתי לעצמי שלא ייתכן שאפספס הזדמנויות בגלל זה. בנוסף היה לי גם בפחד במה, שלא ידעתי עליו עד שעליתי על במה לראשונה ורעדו לי הידיים והרגליים. לקחתי מורה פרטי ופשוט למדתי כמה חודשים איך לדבר אנגלית. היום מתאהבים בי על הבמה".

     

    "חלק מהעניין בלהיות יזם הוא ללמוד תחומים חדשים. התחלתי בתכנות אלגוריתמים, לא ידעתי מה זה שירות לקוחות, סחורה וריטיינר. העניין הוא ללמוד כמה שיותר מהר ולגייס בדרך אנשים טובים. האם אני יודעת לנהל חברה של 200 איש? נדבר עוד שנתיים ונראה. אני עסוקה במציאת פתרונות ועם כל דבר אני מתמודדת כשהוא מגיע. מה הטעם בחשיבה על קשיים עתידיים כשיש כל כך הרבה קשיים כרגע?".

     

    נכון לעכשיו היא מתכוונת להמשיך לפתח את החברה. "מאז שעזבתי את בית הספר החרדי אני כל הזמן יודעת מה אני הולכת לעשות. כשאת מתכננת משהו וזה מצליח שוב ושוב, את מבינה שזה עובד ולא מפחדת לעשות עוד. אחרי שבריולה לא תצטרך אותי עוד, ברור לי שאני אקח חופש עם הילד מסביב לעולם אך לא ארוך מדי, וכשאחזור אקים עוד חברה, אולי כזו שתהיה קשורה לאימהות. הפעם אחפש שותפים בלי לחץ. זה לא ממקום של להוכיח לעולם, אלא כי זה כיף ליצור לעשות משהו שמצליח. לאחר מכן אהפוך למשקיעה, בעיקר בנשים, ואחר כך אהפוך לסבתא שקופצת עם הנכדים על הטרמפולינה".

     

    "מיליונר זה כשיש לך חירות כלכלית"

    עופר וילנסקי (47) עשה אקזיט בגיל 38, עם מכירת חברת ההיי-טק ג'נגו (Jungo) ביחד עם שותפו דרי שריבמן. החברה נמכרה בסכום של 108 מיליון דולר לחברת NDS שבשליטת תאגיד התקשורת של רופרט מרדוק. זמן קצר לאחר מכן הקימו השניים את חברת HOLA המספקת פתרונות גלישה באינטרנט לצרכנים ועסקים, בה וילנסקי משמש כמנכ"ל.

     

    כיום הוא נשוי ואב לשלושה. את ההשראה לעיסוקו שאב מאביו, דן וילנסקי, יו"ר אפלייד מטיריאלס ישראל לשעבר. "היה לנו מחשב בבית והייתי ילד מחשבים מכיתה ג'", הוא מספר. "התחלתי לתכנת כבר ביסודי וידעתי שזה מה שארצה לעשות - להקים חברת תוכנה. אבא שלי הגיע מתחום החומרה ואמר לי שאין עתיד בתוכנה, אבל ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

     

    המסלול לשם לא היה ישיר - בצבא שירת 7 שנים כטייס קרב, לאחריהן נרשם ללימודי מדעי המחשב בטכניון והחל לעבוד בצ'ק פוינט, שהיתה עדין סטארט-אפ, ושם פגש את שרייבמן. השניים פרשו בתוך שנתיים לטובת הקמת חברה לפיתוח כלי לפיתוח תוכנה, שהכניסה להם כמה מילוני דולרים ואלו שימשו להקמת ג'נגו. "הרווחנו את המיליון הראשון בסביבות שנת 2000, אבל מיליונר זה לא כשיש לך מיליון בבנק, אלא חירות כלכלית - ואז עוד לא הרגשתי כך", הוא אומר.

      

     

    וילנסקי. "נכשל שוב ושוב ושוב, אבל אני יודע שבסוף אצליח (צילום: נדב כהן יונתן) (צילום: נדב כהן יונתן)
    וילנסקי. "נכשל שוב ושוב ושוב, אבל אני יודע שבסוף אצליח(צילום: נדב כהן יונתן)

    "חיפשנו חירות כלכלית והגדרנו סכום שלאחריו נפרוש ולא נחזור לעבוד יותר יום אחד בחיים, אבל לאחר המכירה ישבתי בבית ושאלתי את עצמי מה אני עושה עכשיו. לא ידעתי לאן החיים שלי הולכים והייתי צריך להמציא לעצמי פעילות בכל יום. זה פשוט מבלבל. היום אני חושב שאם אתה רוצה להתבטל - צריך לקחת את זה ברצינות וללמוד את את זה, כמו מקצוע".

     

    יום החתימה על העסקה היווה את אחד משיאי חייו עד אז. "זה כל מה שרציתי בזמנו ורק על זה חלמתי. הייתי כבר מבואס שחלפו 6 שנים מהקמת החברה ולא קיבלנו הצעות, כשפתאום רצו לרכוש אותנו. זו היתה תקופה מאוד מרגשת. עד שנחתמה העסקה חלפו 4 חודשים של עבודה מאוד קשה.

     

    "היו רגעים שכבר לא האמנתי שזה יקרה, כי זה מתפוצץ בהרבה נקודות. מדובר בתהליך מאוד אמוציונלי לשני הצדדים. היה גם פחד מה יקרה ביום שאחרי - כל השנים יש לך מצפן ופתאום אתה מאבד אותו. כלומר היה בלבול לצד שמחה, אבל לא כמו שדמיינתי. זה כיף מתמשך ולא נקודתי - האסימונים נפלו אחרי הרבה זמן ובשלבים שונים".

     

    המתח הכריע את השותפים, שאושפזו ביום שלאחר החתימה בבית החולים. כשלושה שבועות לאחר מכן הקימו השניים את HOLA. "זה רעיון שהתבשל בתקופה של 20 יום", הוא מספר. "מצאנו אתגר חדש, כי האתגר של לרוויח כסף לא היה קיים יותר. הפעם החלטנו להקים חברה ששווה יותר ממיליארד דולר.

     

    "היום הקצב שלי שונה, אולי בגלל הניסיון. כיום אני פחות מתמודד עם אי וודאות, עובד פחות שעות ומרגיש שיש לי איזון שלא היה לי קודם. התוכנית היא שהולה תתפתח ותגיע לשווי של מיליארדי דולרים. אנחנו מעסיקים כיום קצת יותר מ-100 איש ואני מקווה שהשנה העבודה תגדל ושנעלה ל-200 עובדים ושהערך יעלה בהתאם".

     

    אילו קשיים היו בדרך?

     

    "היו רק קשיים, כל הזמן, מההתחלה כשחשבנו על הקמת חברה. אחרי שיש רעיון צריך לגייס אנשים, למכור לאנשי מכירות ושיווק, צדדים משפטיים ועוד התמודדויות שלא הכרנו מעולם בכל שלב שהחברה גדלה. הכל נראה גורלי, בעיקר בהתחלה שעוד לא ממשת את עצמך. אם זה יפול - כל חלום הילדות נפל. היום אני רואה את הדברים אחרת ואני יודע שגם אם משהו נופל, יש הרבה הזדמנויות לתקן.

     

    "בהתחלה ממש חשבתי שאני כישלון", הוא מוסיף. "הדימוי שלי כילד היה שאקים חברה, ישפכו עלי מיליוני דולרים והכל יהיה שמח, אבל כל הזמן נכשלתי ולא הבנתי שככה זה עובד. אם מישהו יתייעץ איתי היום אגיד לו שיעשה 20 ניסיונות, אחד יצליח. אני ראיתי בעיקר את ה-19 ניסיונות שנכשלו. הצלחתי לצאת מזה בזכות פוסטר של מיקל ג'ורדן, שפירט את הדברים שנכשל בהם בחיים וסיכם - "בגלל זה אני מצליח", כלומר בגלל הנכונות להיכשל.

     

    "אני נכשל שוב ושוב - אבל אני יודע שבסוף אני אצליח. אלו דברים רלוונטיים לחיים בככלל - לנסות ולהכשל, אבל לרוץ עם הדבר האחד שמצליח" הוא מוסיף. "מה שלא הבנתי בהתחלה, הוא שהסוד זה הכישלון. זה מה שעוצר את כולנו. מה הבעיה לגשת לבוס ולבקש מה שרוצים? מקסימום יגידו לא. לא קרה כלום. אבל אם רואים כישלון כמחיר גבוה, לא ניגשים וכלום לא יקרה. לא הבנתי את זה בזמנו. היום כשאנשים באים אלי ואומרים לי שיש חדשות רעות כי משהו לא הצליח, אני משיב 'אז מה?', אנחנו עושים הרבה ניסיונות ובסוף אחד מצליח".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יח"צ
    דודו רוז. כולם תפסו את הראש ואמרו "אוי ואבוי, הילד מהמר"
    יח"צ
    מומלצים