חברת ביטוח טענה שהפריצה בוימה - ונדחתה

תושב עפולה טען שמדירתו נגנבו בין השאר מחשב, מערכת, גיטרה ו-50 אלף שקל. חברת "כלל" סירבה לפצותו וטענה שהוא משקר. השופטת חשבה אחרת

עו"ד יואב סלומוןפורסם: 24.05.16 , 22:08

בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה תביעה שהגיש תושב עפולה נגד חברת הביטוח "כלל", שחרף ביטוח הדירה שבידיו סירבה לפצות אותו על גניבת ציוד יקר ערך וכסף רב במזומן. החברה התעקשה שהדייר ביים את הפריצה לביתו, אבל השופטת רים נדאף קבעה שאין לכך שום ראיות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ביוני 2007 רכש התובע פוליסת ביטוח תכולת דירה ב"כלל" עבור בית בעפולה שבו גר בנו. לדבריו, בתחילת דצמבר אותה שנה חזר בנו לדירה בסביבות חצות יחד עם חברו. בעודו מחנה את מכוניתו הוא הבחין באדם מתחבא בכניסה לבניין ובאדם נוסף יוצא מהמרפסת. השניים פתחו במנוסה ונמלטו מהמקום במאזדה לבנה.

תביעה

רטיבות? "ביטוח ישיר" לא מכסה נזקי אמבטיה

עו"ד אלי לוטן

שוכרת דירה נאלצה לשלם מכיסה תיקון נזקים שנגרמו בתקרה, חרף העובדה שהנכס מבוטח. בית המשפט לתביעות קטנות נזף בחברת ביטוח ישיר

רטיבות? "ביטוח ישיר" לא מכסה נזקי אמבטיה

לדברי התובע, בנו וחברו החלו במרדף אחרי החשודים והתקשרו במקביל למשטרה אך לא נענו. כשחזר הבן לדירה מצא אותה חרבה והפוכה: לדבריו הספות נחתכו, חפצים נתלשו ממקומם ונגנבו חפצי ערך רבים, בהם מערכת קולנוע, מחשב, גיטרה חשמלית, קסדות, מצלמות ו-50 אלף שקל במזומן. תלונה שהגיש הבן במשטרה נסגרה מחוסר ראיות.

בתביעה נטען שאחרי פנייה ל"כלל" שלחה החברה חוקר לדירה, אשר מסיבה לא ברורה הטיח בבן האשמות שהפריצה כלל לא התרחשה. התובע ביקש לחייב את "כלל" לשלם לו את הסכומים המגיע לו על פי הפוליסה: 280 אלף שקל.

כלל התעקשה בבית המשפט שהבן ביים את הפריצה, העלים עובדות בכוונת מרמה, לא שיתף פעולה עם השמאי וניסה להכשיל את החוקר. בנסיבות אלה, טענה, היא פטורה מחובתה לפי הפוליסה. לדבריה, הרכוש שייך לבנו של המבוטח, ואילו ידעה זאת הייתה מסרבת לבטח אותו, שכן מדובר באדם שנמצא בחובות כבדים שחי מתביעות ביטוח ועוקץ אנשים תמימים.

"הערכות והשערות"

השופטת רים נדאף בחרה לקבל את גרסת התובע וציינה כי התרשמה באופן חיובי מעדות בנו, וכי התלונה במשטרה מחזקת את גרסתו. היא הוסיפה כי האירועים מקבלים חיזוק מרישומי השמאי מטעם "כלל", שציין כי הבחין שסורג הדירה חתוך והספות קרועות.

השופטת הדגישה כי לנוכח חומרת ההאשמה נגד המבוטח היה על החברה להביא ראיות נכבדות כדי לשכנע בטענתה שהיא פטורה מחובת התשלום. במקרה זה, "כלל" לא הביאה ראיה כלשהי שהאירוע בוים וגם לא הוכיחה את טענותיה לעניין עברו של הבן. כל טענותיה מתבססות על דו"ח החוקר מטעמה, שבו ניתן למצוא רק "הערכות והשערות".

הנתבעת גם לא הוכיחה כי התובע הפריז בנזק ב"כוונת מרמה", ובפסק הדין נכתב: "לא כל הפרזה בערך רכוש שנגנב מגיעה לכדי מרמה השוללת את הכיסוי הביטוחי, ויש להוכיח כי המבוטח התכוון לקבל פיצוי העולה על הנזק הממשי שנגרם לו".

לעניין הנזק קבעה השופטת כי היא מקבלת את רוב חוות הדעת השמאית שהגישה "כלל", שכן לא הוגשה חוות דעת נגדית על ידי התובע. בנסיבות אלה נפסק לתובע פיצוי של 108,050 שקל, בצירוף הוצאות משפט של 10,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מהסכום.