מי מת קודם? כללים חשובים לצוואה הדדית
מדובר במקרה מיוחד בדיני הירושה, שבו מסכימים הצדדים לרשת זה את זה. אלא שההסכם עלול להיתקל בבעיות. אילו הוראות מיוחדות חלות בנושא?
צוואות הדדיות נפוצות בעיקר בין בני זוג המעוניינים כי במותו של אחד מהם הרכוש יעבור לשני. בדרך כלל בני הזוג עורכים את הצוואות בהחלטה משותפת והן מנוסחות באופן זהה בהתבסס על עקרון ההדדיות: אתה יורש אותי או אני יורש אותך.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- האחים, ירושת הדירות ותרגיל המסים שכשל
- בשביל גט: הוציאה סמסים מהטלפון של בעלה
- חולה אלצהיימר תקף את אשתו – ולא יישפט
- ייצוגית: משקיעי 'ליהמן' יקבלו 5.33 מיליון שקל
ב-2005 תוקן חוק הירושה ונוסף בו הסדר מפורט לעריכה ולביטול של צוואות הדדיות. העיקרון המרכזי שקבע התיקון הוא שלאחר שבני זוג ערכו צוואות הדדיות הם לא חופשיים לשנות את הצוואות באופן חד צדדי, אלא בתיאום עם בן הזוג השני ובהתאם לפרוצדורה שנקבעה בחוק.
על פי ההסדר, אם שני הצדדים עדיין בחיים, צד אחד יכול לבטל את צוואתו בהודעה בכתב לצד השני, ובמקרה זה שתי הצוואות תהיינה בטלות. במקרה שבו אחד המצווים נפטר והצד השני מעוניין לבטל את צוואתו ההדדית, עליו להשיב ליורשי הנפטר הראשון או לעיזבונו את החלק שירש ממנו.
במגבלות אלה יש חריגה מעיקרון "חופש הציווי" שבדיני הירושה, הקובע כי בכל עת ניתן לערוך צוואה ולשנות אותה. ההיגיון שבבסיס ההסדר המיוחד הוא שבן זוג שעורך צוואה הדדית מסתמך על "תוכניותיו לאחר המוות" של הצד השני, ולכן כל שינוי או ביטול של צוואה כזו, ללא תיאום, פוגע בהסתמכות הצד האחר ומערער את יסודות צוואתו.
רכוש שעבר בצוואה הדדית
על אף המגבלות שהטיל החוק על ביטול חד-צדדי של צוואה הדדית, לא נקבעו הוראות המגבילות את יכולתו של הצד שנותר בחיים וירש את הנפטר הראשון לעשות ברכוש ככל העולה על רוחו. כך, בהיעדר הוראה מפורשת בצוואות, יכול למשל הצד שנותר בחיים למכור את הרכוש שקיבל, להעבירו במתנה, לתת אותו כתרומה וכיו"ב.
לפיכך, אם המצווים מעוניינים להטיל מגבלה כלשהי על מה ייעשה הצד השני ברכוש שיירש מהראשון, עליהם לציין זאת במפורש בצוואות.
יורש אחר יורש
בדרך כלל צוואות הדדיות כוללות גם הוראת "יורש אחר יורש", הקובעת מה ייעשה עם הרכוש שהוריש הנפטר הראשון לאחר מותו של השני. הוראה זו מבהירה מי יכול לרשת את הרכוש שקיבל הצד שנותר בחיים מהנפטר הראשון, ועשויה להסיר ספקות ולמנוע סכסוכים בין יורשים פוטנציאלים.
לאחרונה התעוררה סוגיה זו בפרשה שנדונה בבית המשפט המחוזי (עמ"ש 66014-03/15). בעניין זה מי שערך את הצוואות ההדדיות היו אם ובנה (מקרה חריג שכן בדרך כלל הצוואות ההדדיות נערכות בין בני זוג). בצוואות נקבע כי במקרה שהאם תלך לעולמה ראשונה יירש אותה בנה, ואילו היא תירש אותו אם הוא ימות ראשון. הצוואות לא כללו הוראת "יורש אחר יורש" ביחס למה יעשה ברכוש שיקבל הנותר בחיים מהנפטר הראשון, לאחר שגם הוא ילך לעולמו.
האם נפטרה ראשונה והבן ירש אותה לפי הצוואה. לאחר שנים ספורות גם הבן נפטר. השאלה שהתעוררה הייתה מי זכאי לרשת את הרכוש שירש הבן מאמו – האם ילדיו כיורשיו הטבעיים, או שמא אחיו, כיורשים הטבעיים של האם ה"עוקבים" אחר ירושתה.
בית המשפט קבע כי כאשר לא נכתב בצוואה הדדית מה ייעשה ברכוש שירש הנפטר השני מהנפטר הראשון – הוא יעבור ליורשיו של הנפטר השני. כלומר, מהרגע שבו חלקו של הנפטר הראשון עבר בירושה לשני ואין הוראה בצוואה לעניין "יורש אחר יורש", יורשי הנפטר השני זכאים לרשת את כל רכושו כולל העיזבון שקיבל.
מקרה זה מדגים כי אמנם כשנחתמות צוואות הדדיות מבקשים המצווים לדאוג לטובתו ורווחתו של האחר, אך חשוב כי הצדדים יתייחסו גם לשאלה מה יקרה עם הרכוש לאחר ששניהם יחלפו מן העולם.
לסיכום, עריכת צוואה היא מלאכת מחשבת מורכבת. כשמדובר בצוואות הדדיות ועל רקע ההוראות המיוחדות שנקבעו בחוק ובפסיקה, ישנה חשיבות לניסוח הצוואות באופן שישקף בצורה הטובה ביותר את רצון הצדדים.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד גילה פרין
עוסקת בדיני ירושות וצוואות
לפנייה לכתב/ת 
