"אבא לא הבטיח שזה יהיה קל"

כשביקשו ממני לכתוב "למה אבא?" הרגשתי קצת מוזר. מצד אחד זה הדבר הכי קל בעולם, זה הרי אבא שלי, ו"אין כמו אבא בעולם". מאידך, כשהתחלתי לכתוב היה קשה לדחוס ליריעה כל כך קצרה את אבא שלי. מה להכניס, מה להשמיט, ובכלל קשה מאוד להתחלק עם כל העולם באבא שלי, גם כשאתה לא ילד.
מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה אבא תמיד היה בשליחות: שליחות היחידה, שליחות החטיבה, שליחות צה"ל, שליחות עלומה ואלוהים יודע מה עוד. תמיד הוא היה במשימה חשובה, עד כדי כך שכשאני חושבת על זה, אני מבינה שאף פעם הוא לא היה רק האבא שלי. הוא היה האבא של עוד הרבה אנשים במדינה. אני יודעת שבמובן מסוים יש הרבה חיילים לשעבר שמרגישים שאבא שלי היה באיזשהו אופן גם אבא שלהם.
היום כשאני מסתכלת על זה, אני מלאת הערצה. כשהתגייסתי לצבא (ליחידה שבה שירת אבי) והתחלתי לשמוע על כל המבצעים שאבא נטל בהם חלק, הייתי המומה, אחר כך הרגשתי קצת כעס (למה הוא לא סיפר לי קודם), בסוף השירות עברה בי צמרמורת של גאווה. לו רק יכולתי לשתף אתכם באותה התחושה.
הרגשתי שהמחיר האישי ששילמתי היה לטובת משהו גדול ממני. הבנתי שאבא קורץ מאותו החומר שעושה בני אדם למנהיגים. רבים מאיתנו תמיד מחשבים את צעדיהם כדי לברוח מאחריות כבדה, לברוח מהצורך להחליט או לפחות לדחות את זה לאחר כך, אבא היה בדיוק ההיפך. הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה הוא היה צריך את כל זה לעזאזל? למה בן אדם שקול, חכם ומפוכח מכניס את עצמו לשדה מוקשים בידיעה ברורה שהסיכויים לצאת משם שלם הם לא בשמיים.
אני מרגישה שככה הוא הסתער על השלום. הוא לא תמיד חשב איך הוא ייצא שלם מזה, אלא איך העם שלנו, עם ישראל, ייצא מהמצב המסובך בו הוא נמצא מאז החליט לקחת את גורלו בידיו. כל כך היה קל להמשיך להשאיר את חיילי צה"ל בלבנון ולא לקחת את הסיכון המחושב ולהוציא אותם, חלקם חברים שלי, משם. כל כך קל היה להמשיך ולהחזיק בסיסמאות ריקות של "לא לוותר" ו"לא נחזיר", כשבינתיים העם שלנו מתפורר, כי לאף אחד אין מספיק אומץ לקבל את ההכרעה. כל כך קל היה להמשיך ולהשתזף על סיפון האוניה, ולהתעלם מהקרחון שעומד להשקיע אותנו במצולות. כל כך בטוח להיות מובל על ידי סקרי דעת קהל, מאשר לחשוב על המחר.
כל כך קל, אבל אבא אף פעם לא חיפש את מה שקל. הוא תמיד אמר שמה שנראה קל בהתחלה, עלול עוד להפוך לגיהנום. זה המצב בו אנחנו נמצאים. אבא אף פעם לא הבטיח לנו שזה יהיה קל, לא בהתחלה, הוא כן הבטיח לעשות הכל כדי שזה לא יהיה גיהנום.
אז אם שואלים "למה אבא?" אני אומרת, שכמו שלי לקח זמן להבין מה עשה אבא באותם לילות ארוכים ללא שינה בצבא, ולאחר מכן בתור ראש ממשלה, כך כולנו נבין בסוף מה הוא עשה. וכשנבין נרגיש כולנו את אותה צמרמורת של גאווה – הפעם לא גאווה באבא, אלא גאווה במדינה.