מכות חשמל ושטיפת מוח: ניסויים שהפכו לסרטים
ניסויים פסיכולוגיים רדיקליים, מהנחשול ועד ניסוי הכלא של סטנפורד - חוללו מהפכה במחקר, והציפו שאלות מטלטלות על טבע האדם. לימים עובדו לקולנוע - כדרמות, מותחנים וזוועתונים. זה לא מפתיע בהתחשב בכך שגם בגרסה האמיתית - כל אחד מהם נראה כמו סרט אימה של ממש
ניסוי מכות החשמל של סטנלי מילגרם מ-1961, ניסוי הנחשול של רון ג'ונס מ-1967 וניסוי הכלא של סטנפורד שהגה פיליפ זימברדו ב-1971 – שלושת הניסויים החברתיים הרדיקליים הללו חוללו מהפכה בחקר הפסיכולוגיה החברתית, ולימדו אותנו משהו בנוגע לטבע האדם, והתנהגותו כיחיד מול קהל. לא פחות מכך, הם חשפו את הצדדים האפלים בבני האנוש – יהיו אשר יהיו. גברים, נשים, לבנים, שחורים, נאצים, אמריקנים, מוסלמים או יהודים. הרוע נטוע בכולם, הוא רק צריך את הסביבה הנכונה כדי לפרוץ החוצה.
מילגרם, רוס וזימברדו יצרו את האקלים הזה בתנאי מעבדה וזימנו את הרשע. לכאורה פיצוץ מבוקר, אבל כזה שיצא משליטה. תוצאותיו הפכו את החוקרים לסלבריטאים באקדמיה, במערכת החינוך ובקולנוע. בשבת יוקרן בפסטיבל פרינט סקרין לאמנות ולתרבות דיגיטלית (המתקיים בסינמטק חולון) "ניסוי הכלא של סטנפורד" – סרטו המצוין ומכמיר הלב של קייל פטריק אלברז, המשחזר בדוקו-דרמה מצמררת את הניסוי של זימברדו.
קצת רקע למי שלא מכיר: החוקר הבכיר מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה גייס לניסוי שלו 24 סטודנטים מן המניין – אפרו-אמריקנים, לבנים, סטלנים, שמרנים – וחילק אותם באופן שרירותי לשתי קבוצות: סוהרים ואסירים. הוא שילם לכל אחד מהמשתתפים 15 דולר ליום, וכל שהם היו אמורים לעשות זה להתמסר לסביבת הכלא המאולתר שנוצרה עבורם באחת מפינות הקמפוס. הניסוי כולו היה אמור להתקיים במשך כשבועיים, אך הופסק בלית ברירה אחרי שישה ימים בלבד.
סרט תיעודי על "ניסוי הכלא של סטנפורד"
ב"ניסוי הכלא של סטנפורד" מככבים בילי קרודפ כזימברדו, והצעירים עזרא מילר, טיי שרידן, ניקולס בראון, תומאס מאן וג'ק קילמר כמשתתפי הניסוי. כולם התחילו מאותה נקודת מוצא, אלא שהסוהרים שביניהם קיבלו לידיהם סמכויות יתר (כולל ענישה לא אלימה) פלוס משקפי רייבנד כדי לשמור דיסטנס, בעוד שהאסירים שוכנו בתאים וקיבלו מספר במקום שם. לא עבר זמן רב עד שהסוהרים ניצלו את הסמכות שניתנה להם לרעה. התעללות, בריונות ותאוות שליטה פרצו מול מי שהיו עד לפני זמן קצר חבריהם ללימודים. צלם האנוש אובד הן לסוהרים הכוחניים והן לאסירים, שאחרי מרד שנכשל נכנעים ומוותרים על עצמאותם, ובעקבות זאת גם זכויות האזרח נותרו כזיכרון עמום.
הדוקו-דרמה המצוינת של אלברז נשארת נאמנה למקור פחות או יותר, וזימברדו בן ה-82 אף נתן לה את ברכתו. אבל מה שמעניין הוא שניסוי הכלא של סטנפורד שימש גם כהשראה וכמחולל תסריטאי למותחנים פסיכולוגים עלילתיים ובדיוניים לחלוטין. כזה למשל הוא "The Experiment" של הבמאי פול שיורינג מ-2010 - מותחן אקשן המתחולל בימינו אנו, ומבוסס על הניסוי. אדריאן ברודי מגלם גבר מבולבל באמצע החיים, שבמקום לצאת לטיול בהודו בעקבות בת זוגו, נרשם לניסוי כלא שכזה. הוא מגלה עצמו בסכנת חיים כשדמויותיהם של פורסט וויטקר וקאם ג'יגנדט - שלוהקו לניסוי כסוהרים - לוקחים את עבודתם קצת יותר מדי ברצינות.
הבמאי אוליבר הירשביגל ("הנפילה") יצר ב-2001 אדפטציה לניסוי הכלא של סטנפורד, המתרחשת בגרמניה של היום, בשם "Das Experiment". כמו ברודי ב"The Experiment", ועזרא מילר וטיי שרידן ב"ניסוי הכלא של סטנפורד", גם מוריץ בלייבטראו מגלם דמות הנמנית על "הטובים" - הלא הם האסירים. זאת למרות שהניסוי הוכיח שגם הטובים עלולים להפוך לרעים, בנסיבות חברתיות ומעמדיות אחרות. במותחן האימה העכשווי הזה, רמות האלימות גואות ובוקעות מתוך אותם בני אנוש שהיו כאחד האדם זמן קצר לפני כן. התעללות נוראית, סאדיזם של ממש, מקבלת הרשאה מתוקף סמכות. זה עצוב ומפחיד ונראה בדיוני. לצערנו זה רק אנושי.
מתברר שהניסויים החברתיים הרדיקלים של שנות ה-60 וה-70 הם מוקד למשיכה עבור הקולנוענים הגרמנים. מלבד העיבוד של הירשביגל לניסוי של זימברדו, בולטת גם דרמת המתח "Die Welle" מ-2008 של דניס גאנסל, המבוססת על הפרוטוקולים של ניסוי הנחשול מ-1967 כפי שתיעד אותם רון ג'ונס, מורה להיסטוריה בתיכון קאבלי בפאלו אלטו, קליפורניה (עירה של אוניברסיטת סטנפורד, במקרה). ג'ונס הגה רעיון מבריק בניסיון להמחיש לתלמידיו הספקנים שתהו כיצד עלה הנאציזם בגרמניה של שנות ה-30. הוא ייסד תנועת נוער חדשה שקראה לשיוויון לכולם, ופעלה על פי כללים נוקשים ואחידות חברתית. הוא כינה אותה הנחשול השלישי.
תנועת הנחשול השלישי סחפה את התלמידים, שמצאו בה מקור להעצמה אישית וקבוצתית. אלו שהתכחשו אליה, הוחרמו. אלו שהתנגדו לה באופן פעיל, הורחקו מפעילות הכיתה - לעתים בכוח. ג'ונס, שמינה עצמו למנהיג, הופתע עד כמה הפתיחות של תלמידיו להוראותיו הייתה מוחלטת. אחרי שלושה ימים מנתה התנועה 43 חברים פעילים, ואלו היו כפופים לפקודות המורה, ואף הלשינו לו על פעילות של אחרים שסירבו להצטרף. אחרי חמישה ימים אינטנסיביים הגיע ג'ונס למסקנה שהמסר נלמד והכריז על פירוק התנועה - תוך שהוא מסביר כי כך בגדול פרץ הנחשול הפשיסטי באירופה, והוכיח למעשה כי זה יכול לקרות בכל מקום.
אם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר, זה כנראה בגלל שראיתם את סרט הטלוויזיה החינוכי שנעשה עליו ב-1981, ואשר הוקרן פעמים רבות בבתי הספר בישראל ובעולם כולו. הבמאי אלכס גראסהוף יצר בעזרת התסריטאי ג'וני דוקינס שחזור דרמטי להתרחשויות המצמררות ההן, וליהק את ברוס דיוויסון לתפקיד המורה רב התושייה. אל מול הזווית שלו ממרום מעמדו כמנהיג התנועה, הסרט מציג את נקודת המבט של לורי (בגילומה של לורי לת'ין), תלמידה שמזהה את ההתארגנות המדאיגה, ומתעקשת להתנגד לה - זאת למרות ההצקות וההחרמות של חבריה לכיתה. כמו בגרמניה הנאצית, ההתנגדות היא מעטה - אבל צודקת.
"הנחשול" - הסרט המלא
וכך גם ב"Die Welle", שתסריטו מבוסס על כתבי ג'ונס ודוקינס, אך מתרחש בכיתה בגרמניה החדשה של היום. התלמידים לא מבינים איך אבותיהם התמסרו להיטלר וללהט הלאומני חסר הרציונל שלו, ואומרים בבטחון שלהם זה כבר לא יקרה. ובכן, המורה ריינר ונגר מבקש לאתגר אותם. הוא מניע את ייסודה של התנועה, שזוכה לתמיכת רוב התלמידים - במיוחד אלה הרגישים והלא סוציאלים שביניהם, שזכו לפתע לקבל הכרה כשווים בין שווים. כמו בקליפורניה, גם פה התנועה צוברת תאוצה ומקבלת חיים משל עצמה. כשהמורה מחליט לשים קץ לניסוי, אחד התלמידים שם קץ לחייו.
גאנסל סיפר כי יזם את הגרסה המעודכנת שלו ל"הנחשול" מתוך דאגה שהדור הצעיר בגרמניה חש מחוסן בפני השפעת הפשיזם, וכיוון את דבריו במיוחד לצעירי מזרח גרמניה, שבניגוד למקביליהם מן המערב, לא למדו על השואה באופן מעמיק כל כך. "יש פה סכנה גדולה", אמר הבמאי בראיון לדר שטנדרד, "זה מעניין שאנחנו תמיד מאמינים שמה שקרה לאחרים, לעולם לא יקרה לנו. אנחנו מאשימים את האחרים". כאמור, הניסוי של רון ג'ונס, כמו זה של פיליפ זימברדו, הוכיחו שאין אדם שמחוסן מפני השפעת הפשיזם. לאותה מסקנה הגיע החוקר היהודי סטנלי מילגרם, כשהגה את ניסוי מכות החשמל שלו ב-1961.
מילגרם היהודי קיבל השראה לניסוי ממשפט אייכמן שהתנהל באותה התקופה בישראל. כחוקר באוניברסיטת ייל זימן מתנדבים להשתתף בניסוי בו התבקשו לבחון אדם זר במשחקי מילים. השניים ניצבו בשני חדרים נפרדים. על כל טעות היה על המתנדב ללחוץ על מתג ששחרר זרם חשמלי לגופו של הנבחן. המתנדבים נדרשו באסרטיביות קרת מזג מצד מילגרם וצוותו להגביר את הזרם ככל שהתרבו הטעויות של הנבחן, לא משנה עד כמה הוא צווח ובוכה מהצד השני של הקיר. רבים סירבו להמשיך בניסוי, אולם לא מעטים מילאו עד תום את הוראות החוקרים תוך התעלמות מכאבו של הנבחן - שהיה למעשה שחקן.
המחקר המפתיע הזה תועד על ידי מילגרם עצמו בסרט דוקומנטרי שצילם בשם "צייתנות" ("Obedience"), ואחרי התהודה האדירה לה זכה הניסוי בכל העולם, הפך שמו לסמל של חדשנות מחקרית במדעי החברה ובכלל. הוא המשיך בניסיונותיו לפענח את טבע האדם ובעיקר את הפינות החשוכות שלו, באופן כפייתי כמעט. לא בטוח שהוא מצא תשובות, אבל הוא המשיך להדהד בהיכלי האקדמיה וגם באולמות הקולנוע – גם אחרי מותו מהתקף לב עת היה בן 51 בלבד.
ניסוי הצייתנות של מילגרם. כך זה נראה
כמדען ידוען, מילגרם זכה להתבשם בתעשיית הבידור כבר ב-1975, כשזומן כיועץ למותחן הטלוויזיוני "The Tenth Level", בו גילם וויליאם שאטנר חוקר אשר מקדיש עצמו להבנת צייתנות הנאצים ומאבד עצמו לדעת. זה כמובן לא קסם למילגרם, שהעדיף לא להיקשר בהפקה. בינתיים בצרפת יצא לאקרנים הסרט "אני איקרוס" (1979) בכיכובו של איב מונטאן בו שולבו צילומים ותיאורים מתוך ניסוי מכות החשמל המפורסם.
קפטן קירק כד"ר מילגרם. שאטנר ב"The Tenth Level"
לא מעט סרטים קצרים נעשו בהשראת הניסוי המהפכני של מילגרם: אדם קרגמן שיחזר את מהלכו בדוקו-דרמה "Atrocity" מ-2006. הארי קאו עשה זאת ב-2007 עם הדרמה הקצרה "הניסוי של מילגרם". פול גיבס הציע גם גרסה משלו בסרטו הקצר מ-2009, שמתיימר לספר את הסיפור האמיתי מאחורי ההתרחשויות. כמובן שכל אלה גם חדרו לתוכניות הריאליטי, שגם הן סוג של ניסוי. ספיישל טלוויזיוני של דרן בראון מ-2006 בשם "The Heist" בחן את הצייתנות של ארבעה מועמדים לבצע פשע:
אל כל אלה הצטרף השנה הסרט "הניסוי" ("Experimenter") של מייקל אלמריידה, שמשחזר את פועלו של מילגרם (בגילומו של פיטר סארסגארד), מניסוי הצייתנות המפורסם ועד למחקרים אחרים שיצר. האובססיביה שלו לגלות את שורשי הרוע של הנאצים ושל כל אחד מאיתנו בני האדם, גבתה מחיר כבד בחייו הפרטיים, כפי שמציגה הדרמה המרתקת בה מגלמת וינונה ריידר את אשתו (בין המשתתפים גם אנטון ילצ'ין שהלך לעולמו השבוע).
מילגרם, זימברדו וג'ונס, כולם חשפו עבורנו צדדים אפלים בטבע האדם, זה שבאקלים הנכון עשוי להתפרץ כמפלצת אכזרית של ממש. כדי להמחיש זאת, הם נדרשו ליצור תנאי מעבדה הולמים, עם סיפור רקע בדיוני אך סוחף. רגע, זה נשמע ממש כמו סרט. זה נכון, מכאן המורשת הקולנועית המרתקת שהותירו למעננו. לנו נשאר ללמוד ממנה כצופים.
