שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סכסוך המס של ישראלי שזכה במיליונים בפוקר
    רפי אמית ישלם מס על רווחים של 1.4 מיליון ש' ב-2007 מטורנירים בחו"ל. ביהמ"ש עסק בשאלת התושבות בישראל, ורמז למעשה: פוקר הוא לא משחק מזל

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    לאחרונה קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין בעניינו של שחקן הפוקר רפי אמית, שלפחות במשחק מכריע אחד – זה שמול מס הכנסה – נחל הפסד, אף שככל הנראה לא מדובר בהפסד צורב כל כך: הוא חויב לשלם מס הכנסה בארץ על הכנסות של כ-1.4 מיליון שקל בשנת 2007 (לאורך השנים מוערכים רווחיו בכ-20 מיליון שקל).

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    אמית הוא מקצוען שמגיל צעיר מבלה את מרבית זמנו בחו"ל במשחקים ברחבי העולם, ובמסגרתם הרוויח מיליוני שקלים. פסק הדין של שופט המסים החדש הרי קירש, מנתח באופן נרחב ומעמיק את המרכיבים השונים של הגדרת "תושב ישראל" בפקודת מס הכנסה.

     

    החל מ-2003 שונה המיסוי בישראל לשיטה פרסונלית המחייבת במס את מי שמוגדר על פי הפקודה כ"תושב ישראל", על הכנסותיו בכל מקום בעולם - בכפוף לזכות זיכוי בגין המס הזר ששולם בחו"ל.

     

    ההגדרה בפקודה מבוססת על שני נדבכים עיקריים: הראשון הוא "חזקות ימי השהות", ולפיהן יחיד ששהה בישראל יותר מ-183 יום בשנה, או 425 יום על פני שלוש שנים רצופות, כולל 30 יום לפחות בשנת המס השוטפת, חזקה עליו שהוא תושב ישראל.

     

    ואולם, מדובר בחזקות ראשוניות הניתנות לסתירה על פי הנדבך השני, שהוא המבחן המכריע: מבחן "מרכז החיים". מבחן זה – שלאחרונה עלה לכותרות בפרשת בר רפאלי - מוכרע על סמך מכלול זיקות אישיות וכלכליות של הנישום: בין היתר היכן נמצא "בית הקבע" שלו? היכן נמצא מרכז האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו? והיכן מרכז האינטרסים האישיים שלו?

     

    המפתיע בפסק דינו של השופט קירש היא הקביעה שלפיה אף על פי שבעניינו של אמית לא התקיימו חזקות ימי השהות לטובת ישראל, ואף שלא ניתן היה להצביע על "בית קבע" בישראל או על זיקות כלכליות ואישיות אחרות לישראל, נקבע כי בשנת המס הרלבנטית (2007) היה אמית תושב ישראל.

     

    ככל הנראה, הנקודה הארכימדית שעליה עומד פסק הדין היא העובדה שאמית לא הצליח להצביע על מדינה אחרת שבה השתקע כתושב לצורכי מס. הוא עצמו הסביר זאת בכך שהוא נע ונד במדינות שונות בעולם, ועל כן הוא למעשה אינו תושב של אף מדינה. בית המשפט קבע כי אמנם ייתכנו מצבים שבהם אדם יוכר כחסר תושבות, אך מדובר במצבים יחידים ונדירים, כגון יחיד המתגורר על יאכטה בלבד ים.

     

    אלא שלא ברור במה שונה מצבו של אמית מזה של תושב היאכטה, ומדוע הסיטואציה של שחקן פוקר המשייט בין בתי קזינו שונים בעולם נדירה פחות מזו של אדם המשייט בים.

     

    בנוסף מתקבל הרושם כי העובדה שאמית נהג להעביר את רווחיו לבנק ישראלי אף היא עמדה לחובתו במכלול השיקולים שהפעיל בית המשפט. בעניין זה דומה שקביעתו של בית המשפט לא מתיישבת עם האינטרס הציבורי לעודד גם ישראלים שהיגרו לחו''ל להמשיך לראות בבנקים הישראלים מקום בטוח להפקיד בו את כספם.

     

    פוקר – הימורים או מקצוע?

    זווית מעניינת נוספת שנדונה בפסק הדין היא ההבחנה בין רווחים מהימורים, שבישראל ממוסים משום מה בשיעור נמוך יותר (כיום 30%), לבין הכנסות מיגיעה אישית, שעליהם חלים שיעורי מס ההכנסה בשיעורים של עד 50%. בעניין זה נקבע לחובת אמית כי מדובר בהכנסה מעסק/משלח יד.

     

    ההנמקה הייתה כי אמית שכלל את הפעילות שלו לכדי עבודה, צבר מיומנות בתחום ההימורים והפך את העיסוק בפוקר למקצוע.

     

    בהינתן שפוקר מבוסס בחלקו על מזל ועל הימור, בשונה משחמט למשל, לא ברור עד כמה שונה שחקן הפוקר ממהמרי פיס כבדים, המשקיעים לעיתים סכומי כסף כבדים ובונים על ספוקלציות סטטיסטיות מורכבות המגדילות את סיכויי הזכייה, באופן המצביע על קיומו של עסק על פי המבחנים המקובלים עליהם עמד ביהמ"ש?

     

    לפיכך, פסק הדין עשוי להוות פתח גם לחיובם של מהמרים כבדים בפיס ובלוטו בישראל במס הכנסה בשיעורים הרגילים.

     

    החיסרון – עידוד להתנתק מישראל

    כך אן כך, הלקח המעשי שעלול להילמד מפסק הדין הוא כי יחיד היוצא לחו"ל ומבקש לקנות ודאות ביחס למעמד התושבות שלו, טוב יעשה אם ישאיר מאחוריו אדמה חרוכה בישראל מבלי להותיר אליה ולו זיקה קלושה מכל בחינה שהיא, אישית וכלכלית כאחד, לא מבחינת ימי שהייה ולא כל שכן להעביר לבנקים שבתחומה חלילה את הכנסותיו בחו"ל. ספק אם הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי הציבורי הרחב.

     

    בהקשר זה יש לציין כי בפסק דין ספיר ובפסק דין גונן הכיר בית המשפט העליון בנישומים כתושבי חוץ, הגם שעל פניו הזיקות שלהם לישראל נראו כחזקות מאלו של שחקן הפוקר אמית.

     

    כאמור, מפסק הדין עלה שאמית גרף מפוקר קרוב ל-20 מיליון שקל, ואילו הוא חויב רק על 1.4 מיליון שקל מ-2007 (יש לזכור כי מדובר בפסק דין של ערכאה ראשונה, ואין לדעת כיצד יכריע העליון אם וכאשר העניין יובא לפתחו).

     

    לנוכח נתונים אלה, ובחישוב מספר מהלכים קדימה, בשורה התחתונה ייתכן שההפסד שלו אינו כה צורב, ואילו ניצחונה של הרשות אינו כה מזהיר. לא כל שכן, אם פסק הדין יעודד יחידים היוצאים לחו''ל לנתק כל זיקה למדינת ישראל מחשש עינא בישא של הרשות.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא בעניין רפי אמית – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • עו"ד איתי הכהן עוסק בתחום המיסים
    • הכותב לא ייצג בתיקים המאוזכרים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    צילום: ישראל מלובני
    עו"ד איתי הכהן
    צילום: ישראל מלובני
    מומלצים