ואז הוא אמר שהסקס איתי הרגיש לו מזויף
אחרי חודש שלם של הנאה והתרגשות, יריב הותיר אותה פתאום עם שברון לב ומשפט שהדהד במסדרונות נפשה: "אני מרגיש שאת עושה סקס מרשים אבל לא אמיתי. את לא באמת אינטימית איתי"/ אימון אישי
החיים לא מפסיקים להפתיע אותי במידת הפרדוקסליות שלהם: מצד אחד, העולם שלנו כבר מזמן מתפקד ככפר גלובלי ותופעות רומנטיות שעדיין בלתי נתפסות בעינינו תופסות עוד ועוד תאוצה (ביפן למשל יש גברים שמתחתנים עם רובוטים ודמויות וירטואליות) ועדיין, בנושא הכי בסיסי וטבעי, כמו לעשות אהבה, רוב האנשים עדיין יגידו שאסור, אבל א-ס-ו-ר לשכב בדייט ראשון. וזה מכוון בעיקר אליך, אישה יקרה.
אני מודה שאין לי דעה מגובשת. במהלך השנים הכרתי כל כך הרבה זוגות מוצלחים שהדייט הראשון שלהם הסתיים באפיזודה סוערת במיטה, ומצד שני, כל כך הרבה זוגות שחיכו הרבה זמן, אפילו חודשים לרגע ״האיחוד הגופני״, והקשר בניהם לא צלח. כך שנכון או לא נכון הם חוקים שלא באמת תקפים במשחק הזה. אבל - ויש אבל מאוד מהותי, השאלה היא מאיזה מקום רגשי ונפשי מגיע הצורך לשכב בדייט הראשון.
לקחו לי ולנועה לא מעט פגישות עד שהגענו לאיזשהו שורש של דפוס, שהבהיר מה קורה לה מול גברים, ולמה, איך ומדוע היא מוצאת עצמה כמעט תמיד במיטה בסוף הדייט הראשון, גם אם נשבעה לעצמה שהפעם היא לא תעשה את זה. נועה היא בחורה מגניבה, במלעיל. היא תל אביבית כזו, לבושה היטב, שזופה ונוטפת עוצמה וסקסיות. בת 32, כמהה לאהבה, ולדבריה גם נהנית כל הדרך למטרה.
בפגישותינו הראשונות שלנו היא דיברה רבות על העוצמה שבנשיות, על שחרור וחוסר עכבות, על אהבה עצמית וסקרנות גדולה, וכמעט הצליחה לשכנע גם אותי שהכי כיף בעולם זה לצעוד את ה-walk of shame בבוקר שאחרי, כממתיקת סוד למה שהתחולל ליל אמש. ובכל זאת, למרות התעתוע שבהנאה, הבחנתי איך נועה מתרוקנת ומתמלאת כמו בקבוק וויסקי טוב, בהתאם לוואטסאפ שבא או לא ביום המחרת. ראיתי איך למרות שנופפה בגאון בדגל השחרור, לרוב היא משתופפת בעצב כשלא מבשיל הדייט הרביעי.
היה מאוד קשה לגעת בנושא הסקס עם נועה. היא הייתה הודפת ישר את שאלותיי ופותרת אותי ב״דווקא בסקס אין לי שום אישיו, אני נהנית מסקס ומי שמוריד לו שאני שוכבת מהר, הוא לא הגבר בשבילי״. ואז הגיע יריב: אחרי חודש שלם של הנאה והתרגשות, הוא הותיר אותה פתאום עם שברון לב ומשפט שהדהד במסדרונות נפשה: "אני מרגיש שאת עושה סקס מרשים אבל לא אמיתי. את לא באמת אינטימית איתי".
רק אחרי שזה קרה, הסכימה נועה שנפרום את סבך הסקס בחייה. כשחפרנו עמוק, גם עברנו סוף סוף שכבה שכבה עד השורש, הגרעין והליבה של העניין. השכבה הראשונה הייתה ההנאה - כיף לעשות סקס. ופחות כיף לעצור כשהתשוקה גואה. השכבה השנייה הייתה הריגוש - נכון שכיף לעשות סקס, אבל עוד יותר מזה כיף לעשות סקס כשזו הפעם הראשונה - כשלא יודעים מה עומד לבוא ואיך זה יהיה. אכן מרגש.
השכבה השלישית היא הקרבה - נועה הבינה והודתה שיש משהו במגע הזה, שלא לומר בחדירה, שגורם לה להרגיש קרובה, ביחד, נאהבת אפילו. וזה מבלבל, משנה תודעה, לפרקים אפילו מכאיב. והיא צמאה לזה, מוצאת את עצמה כמו "קבצנית של חיבוקים" לדבריה, שפושטת יד כדי להרגיש ביחד.
בשכבה הרביעית קרה משהו. היה לנו מומנט. נועה נראתה פתאום אחרת כשאמרה את צירוף המילים – 'חוסר ביטחון': "עמוק בפנים אני מרגישה שזה מה שיש לי להציע. שבזה אני הכי טובה. שזה הקלף הכי חזק שלי. ולכן כשיריב אמר שהייתה לו חוויה אחרת איתי, דווקא במיטה, שהייתי לא מחוברת או איך שלא הגדיר את זה, זה שבר בי משהו. אוף. אני כבר לא יודעת מי אני ואיך עלי להתנהג".
באהבה, בדייטים ובמיטה אין חוקים. אלו זירות שונות של אותו מופע אנושי שאין בו דרך אחת. אבל יש חשיבות עצומה לנקודת מוצא, לכוונה ולמקום הרגשי שממנו אנו פועלים, ומודעות היא החלק הכי חשוב בשינוי. זה נכון לגבי נועה ספציפית, זה נכון לנשים בכלל, אבל לגמרי גם על גברים. מאיזה מקום פנימי אתה ניגש לכיבוש המיני? לדייט? לאהבה? מה אתה רוצה להוכיח ולמי?
חלק מהדייטים הבאים של נועה הסתיימו במיטה. חלקם לא. לפעמים היא לא הצליחה לעצור את התשוקה, לפעמים סתם חזרה על הרגלים נושנים, ולפעמים הצליחה לעשות אחרת. זה כבר לא ממש היה משנה. מה שהשתנה והיה חשוב, זו המודעות. היא הסכימה לשחרר את החומה שסמלה ״עזבו אותי, אני באתי ליהנות״, והסתכלה על התנהלותה בעיניים פקוחות ועם נפש עדינה.
לאחרונה החלה לצאת עם מישהו מקסים, שמזכיר לה קצת את יריב בדברים מסוימים, ובעיקר מזכיר לה את עצמה. הוא עוזר לה לחזור אל המצפן הפנימי שלה בכל פעם שהיא קצת טועה בדרך. הוא קשוב וערני כלפיה, והיא אותנטית ואינטימית איתו כפי שמעולם לא הייתה. אגב, הם עשו סקס בדייט הראשון. ככה זה יצא.
הכותבת מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
