"אני לא עובד עם נשים". אפליה בביטוח לאומי

חוקרות ביחידת ההונאה של המוסד לא הורשו לצאת לעבודה עם גברים וסבלו מהתנכלות: "עשי מה שאומרים לך ותשתקי". הפיצוי לעובדות: 170 אלף ש'

עו"ד חפציבה סבג-שריקיפורסם: 17.07.16 , 07:37

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע לאחרונה שהמוסד לביטוח לאומי יפצה בכ-170 אלף שקל שתי חוקרות שהעסיק בשל אפליה מגדרית פסולה ומובהקת.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-2012 הצטרפו שתי נשים ליחידה לחקירות הונאה של המוסד לביטוח לאומי. השתיים עבדו ביחידה משנה בירושלים יחד עם ארבעה חוקרים גברים. כשנתיים לאחר מכן הגישו השתיים תביעה נגד המוסד ונגד סמנכ"ל לוגיסטיקה וחקירות אילן מורנו. הן טענו שמיומן הראשון הן סבלו מאפליה מגדרית שהתבטאה באמירות והתנכלויות שונות של חוקרים ביחידה כלפיהן, ואף בסירובם של שלושה חוקרים לצאת עמן לחקירות בצוותא.

תביעה

חשפה הטרדה מינית במשרד ממשלתי - ותפוצה

עו"ד ד"ר אריאל בוכניק

לפני 17 שנה התלוננה עובדת נגד בכיר ובעקבותיה הגיעו אחרות. אלא שפיטוריו עלו לה בהתנכלות של מחליפו. היא תפוצה על כך ב-65 אלף שקל

חשפה הטרדה מינית במשרד ממשלתי - ותפוצה

כך למשל, אחת מהן סיפרה כי כבר שהתחילה לעבוד אמר לה חוקר קולגה: "אני מבין שמר מינץ (הממונה על היחידה, חס"ש) החליט לפתוח פה חיל נשים", ואילו חוקר אחר אמר: "אנחנו לא עובדים עם נשים". לטענתן, ביטוח לאומי לא פעל על מנת למנוע ולהפסיק את האפליה, מה עוד שהסמנכ"ל מורנו הוציא הנחיה המאפשרת לחוקרים לא לעבוד עם נשים.

מנגד טענו הנתבעים שהתובעות מציגות תמונה מעוותת ומוגזמת ושהמוסד לביטוח לאומי פועל לקידום שוויון מגדרי. הם הכחישו את עצם קיומה של אפליה כלשהי וטענו כי מדובר ב"מערכת יחסים מקצועית בין אישית בעייתית", שדרשה פתרון ארגוני מתחום משאבי אנוש, כפי שנעשה בפועל.

אל ההליך צורפה גם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במעמד שנקרא בעגה המשפטית "ידיד בית המשפט", על מנת שתביע את עמדתה. הנציבות טענה כי אכן הייתה אפליה מגדרית חמורה, ובמיוחד לנוכח העובדה שמדובר במעסיק ציבורי.

"תעשי מה שאומרים לך ותהיי בשקט"

ואכן, השופטת דיתה פרוז'ינין קבעה שהתובעות הופלו בשל היותן נשים, כלומר על רקע מגדרי ולא על רקע מקצועי בינאישי. "תעשי מה שאומרים לך ותהיי בשקט", הדגימה השופטת כיצד התנהג אחד החוקרים לתובעת.

בנוגע להנחיה המגבילה עבודה בצוותים של נשים וגברים הייתה השופטת פרוז'ינין חד משמעית: "הנחיה המגבילה את ציוות העובדים ביחידה על פי מינם בלבד, כאשר מינו של העובד אינו רלבנטי כלל לדרישות התפקיד, הינה אפליה פסולה ומובהקת".

היא הבהירה שאין צורך להוכיח שהסמנכ"ל התכוון להפלות, אלא די בכך שההתנהגות עצמה מהווה אפליה. "בהכחשת האפליה לקו רוב הדרגים הבכירים במוסד שעסקו בעניין", הוסיפה.

בסיכומו של דבר נקבע שביטוח לאומי ישלם לתובעת הראשונה 80 אלף שקל ולשנייה 90 אלף שקל בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכן הוצאות משפט בסך 7,500 שקל. עם זאת, השופטת החליטה לא לחייב את מורנו באופן אישי, מאחר שבינו לבין התובעות אין יחסי "עובד-מעביד", שכן שניהם עובדי המוסד.