מצאנו את גן הילדים המושלם
לומדים שפה שנייה בגיל 3, משתתפים בשיעור אמנות ללא כסאות כדי שיהיה להם חופש לנוע ומגדלים ירקות בחצר. כך נראה גן ילדים פרטי בפורטוגל. ליאת שמרלינג-מאיר, מחנכת בישראל, קפצה לבקר וחזרה עם מסקנות
מאז שהתחלתי לעבוד כמורה פיתחתי לעצמי תחביב. בכל פעם שאני טסה לחו"ל אני משתדלת לבקר בבית ספר. מרתק אותי לראות איך לומדים במקומות אחרים ואני מאמינה שמכל ביקור אפשר לקבל רעיונות חדשים שלא חשבתי עליהם, השראה וליצור קשר עם אנשי חינוך ברחבי העולם.
בדרך כלל אני מגיעה לבקר בית ספר שאני מוצאת על הדרך, דופקת על הדלת ומבקשת להיכנס (ישראלית, נו…). ברוב המקרים מכניסים אותי בשמחה.
בחופשה האחרונה שלנו החלטתי להתכונן מראש. מאחר וטסנו לפורטוגל, שוטטתי באינטרנט בניסיון למצוא בית ספר מיוחד בליסבון. מצאתי בית ספר (בדיעבד גיליתי שהוא פרטי כמובן) ואחרי התכתבות באנגלית, פורטוגזית משובשת (באמצעות גוגל טרנסלייט) ושוב באנגלית, קבעתי עם מריה, אחת ממנהלות בית הספר, להגיע לביקור.
כשהגעתי לבית הספר מריה חיכתה לי בכניסה עם חוברות על בית הספר שהכילו הסבר על תכניות הלימודים הייחודיות ורוח בית הספר. מסתבר שבבית הספר הזה לומדים תלמידים מגיל 3-18, כך שהוא מורכב מגני ילדים, בית ספר יסודי, חטיבה ותיכון, ועלות לתלמיד לחודש היא כ-4,000 שקלים.
התחלנו את הביקור שלנו בגן הילדים. כיתת הגן היא מרחב לא גדול אבל מזמין, נעים, עם מחשבה מאחורי כל אחת מהפינות, בחירת הרהיטים ולוחות המציגים את תוצרי הילדים. מריה סיפרה שהדגשים המרכזיים שלהם בגן הם: שיח רגשי, שילוב אמנויות (אמנות פלסטית, דרמה, מוסיקה), חינוך גופני, מדעים (חקר וניסויים) וטבע (גינה חקלאית).
בכיתת הגן יש 15-18 ילדים, גננת, סייעת ולפחות שתי סטודנטיות מרחבי העולם שמגיעות להתנסות מעשית. הלוואי עלינו סטודנטיות מרחבי העולם שיגיעו להתנסות מעשית בישראל, כולם ירוויחו. בגן שביקרתי היו שישה אנשי צוות בו זמנית. חוץ מהחצר, במרחב שמחוץ לגן יש גינה שבה הם מגדלים ירקות ודרכה הילדים לומדים על עונות השנה, אקולוגיה, בעלי חיים ועוד.
אולי יעניין אותך גם:
- עבר זמנן? חוברות החופש הגדול
- עובדים בלי סוף? הילדים מגלים מה הם חושבים על זה
- ילדים שלמדו לקרוא לפני גיל 5 - כך זה קרה
בשונה משאר ילדי בית הספר, ילדי הגן לובשים תלבושת אחידה, מעין חלוק פסים שכזה אותו לובשות גם הסייעות בגנים. זו תלבושת שמפרידה אותם מ"הגדולים". יש להם גם תיק אחיד שתלוי במקום קבוע עם התמונה שלהם וציור שציירו, כך שלא ילך לאיבוד. אותו הדבר לגבי המעילים.
יום הלימודים מסתיים בשעה 16:30. הם כמובן מקבלים ארוחת צהריים, חלקם (תלוי בגיל) ישנים צהריים ויום הלימודים כאמור, מסתיים מאוחר. הצוות החינוכי הוא אותו הצוות כל היום, שלא כמו בארץ. בנוסף, הם לומדים מגיל שלוש אנגלית כשפה שנייה, מאחר וזו שפה אוניברסלית הם רואים בחשיבות של לימוד אנגלית כבר מגן הילדים.
חדר האמנות נמצא בחלל נפרד, כשהדגש הוא העמקה בחומרים שונים והתנסות במגוון רחב ככל האפשר של חומרים. כשנכנסנו לחדר האמנות גיליתי חדר שיש בו שני שולחנות ארוכים, שאלתי "איפה הכסאות?" מריה הסבירה לי שאין צורך בכסאות. בשיעור הזה הילדים עובדים בעמידה מתוך מחשבה שבצורה זו, יש להם חופש לנוע וליצור ללא מגבלה של מרחב. האמת, חשבתי שזה גאוני ושבאמת לא צריך כסאות בשיעור אמנות.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
במרחבים בין כיתות הגן יש קיר מרקמים שמספק מגוון אפשרויות למגע והתנסות. ראיתי זוג ילדים משחקים בו, ילד אחד עצם את עיניו וניסה לנחש במה הוא נוגע, השני אישר או נתן רמזים.
התרשמתי מהמחשבה המעמיקה והרחבה של צוות בית הספר על הילדים, שבאו לידי ביטוי הן במרחב החינוכי הפיזי והן בתפיסה ובתכנית הלימודים. מה לקחתי מהביקור בגן הילדים? את הרעיון של השיח הרגשי שבא לידי ביטוי ב'פרצופים' המביעים רגשות שונים, אשר הולכים וגדלים במהלך השנה.
כל בוקר הילדים שמים אטב ב'פרצוף' לסימון התחושה איתה הגיעו לגן. אני חושבת שזה כל כך הרשים אותי, מהסיבה ששמים דגש כל הזמן על תחושות הילדים, מתוך רצון להמליל אותם, זו יכולת שחשוב לפתח. היכולת שלי להגיד מה אני מרגיש, כיצד אני יכול לשפר את ההרגשה שלי. היכולת שלי לזהות את התחושות והרגשות של האחר ולהיות רגיש אליהם.
נהנתי מאוד מהביקור בגן הילדים וחיכיתי בצפייה לראות איך נראה בית הספר היסודי בכלל וכיתות א'-ב' בפרט. עליהם, בטור הבא.
הכותבת היא מחנכת כיתות א'-ב' ובעלת הבלוג מורה בפיג'מה
לפנייה לכתב/ת 
