רגע לפני העדות טוען אזריה: "המ"פ סטר לי, התרעתי על מטען מיד אחרי האירוע"

עדי התביעה סיימו למסור את גרסותיהם - הנאשם מנסה לשכנע את השופטים בחפותו: חודשיים אחרי פתיחת משפטו התייצב הבוקר (יום א') סמל אלאור אזריה על דוכן העדים בבית הדין הצבאי ביפו, ונאבק בפומבי על מנת להפריך את עבירת ההריגה המיוחסת לו.

עדותו של החייל, שמואשם כי ירה למוות במחבל פלסטיני מנוטרל בחברון, צפויה להימשך שלושה ימים. ל-ynet נודע כי בטרם עלה להעיד טען אזריה בין היתר כי מפקד הפלוגה שלו סטר לו מיד לאחר התקרית.

אזריה סיפר בפתח עדותו על החלטתו להתגייס ליחידה קרבית כדי "לתרום כמה שיותר למדינה", וציין עוד כי "יש לי חברים יהודים, ערבים ונוצרים. אין הבדל ביניהם. גדלתי ברמלה - עיר מעורבת. הסתכלתי תמיד על אדם באשר הוא אדם. גדלתי בבית ערכי ומוסרי שבו למדתי לאהוב את כולם. פעם נתתי אוכל לילד פלסטיני בחברון מהחמגשית שלי. דאגתי לאוכל ולמים לעציר פלסטיני שעליו שמרתי והוא הודה לי".

בהמשך עבר אזריה לספר על הסכנות האורבות במהלך שירות בעיר חברון. "בגזרה המבצעית המחסנית במצב 'הכנס' כי החיכוך שם משמעותי ואתה נתון לסכנות. חברון זו עיר מאוד חמה, הלחץ שם גדול מאוד, תמיד יש הרגשה של מתח באוויר, בעיקר בתל רומיידה (זירת הפיגוע והירי. י"ז), שבה החיכוך בין יהודים לפלסטינים הוא הכי גדול בעולם. זה מקום מלחיץ. אתה לא יכול ללכת שם בחברון כמו שאלך בתל אביב. אווירה תמידית של פחד, בלילות כשאתה ישן אתה שומע יריות ופיצוצים".

אזריה. מעיד בפעם הראשונה במשפט(צילום: מוטי קמחי)

אחר כך עבר אזריה להתייחס לאזור התקרית. "בחסם ג'ילבר שבו אירע הפיגוע היינו עמוד הגנה. עמדנו שם כדי לנטרל אירועי פח"ע. בתדרוכי מוצב דיברו איתנו על פתיחה באש מול אמצעי, כוונה ויכולת ועל אירועי סכינאות. באחד מתדריכי המוצב, אחד המח"טים הנחה להיות ללא התקן הבטיחות בבית הבליעה של הנשק בעמדות מסוימות בגלל רמת החיכוך בהן".

הוא הוסיף בהקשר זה כי "הייתי נוכח בדיון שבו מפקד האוגדה התריע על התרעה מאוד חמה של השב"כ על חוליית חמאס שרוצה לבצע פיגוע איכות בחברון ולא ידעו מי ייפגעו ומתי". אושרה, אמו של החייל, בכתה בזמן שבנה תיאר את הערכים שספג בבית.

אזריה אף סיפר על תקופת העומס שקדמה לתקרית, שעיקריה נחשפו ב-ynet בהקלטות השיחות בין אביו צ'רלי למג"ד סא"ל שפירא. לדברי החייל, "הרגשתי שקיבלתי משימות מעבר למה שהייתי אמור לעשות. היה עליי עומס רב בגלל שקוטעים לי את רצף המשימות כחובש פלוגתי. הרגשתי שתמיד מחפשים אותי, שאין פתרון, אומרים 'אלאור יכול לעשות את זה'. הפילו עליי תפקידים של חיילים פשוטים במחלקה שתמיד אני בכוננות מתמדת. הרגשתי שאני פתרון טוב להכול מבחינת מפקדיי".

אזריה אף סיפר בעדותו על משימות שאותן נדרש לעשות עבור המ"פ נעמן. לדבריו, "קיבלתי משימה באחד הימים לקום ב-5:00 בבוקר ולצאת למפקד איו"ש בבית אל דרך ירושלים. טעיתי בבסיס, אחר כך נסעתי לבסיס הנכון ושם קיבלתי משימה מהסמ"פ לנסוע לתל אביב לסידורים, להביא דיו למדפסת וציוד תפירה למחלקת אמצעי הלחימה של הגדוד. טעינו קצת בדרך, עדכנו את הסמ"פ שסיימנו ואז אמר לנו 'סעו לחדרה לאסוף את אביו של המ"פ תו'ם. בדרך הסמ"פ אמר ש'לא צריך' כי הוא יגיע לבדו, 'סעו לאסוף את אשתו של תום מאוניברסיטת תל אביב'. שמנו את אשתו בבית אל שם החל טקס קבלת הדרגה למ"פ".

אזריה לפני העדות: המ"פ ביקש "שיישאר בינינו"

ל-ynet נודע כאמור הבוקר כי אזריה ציין בימים האחרונים פרטים חדשים מהתקרית, וביקש למסור אותם ביום שלישי שעבר בפני מצ"ח, כמה רגעים לפני פתיחת המשפט. לטענת אזריה, המ"פ רב-סרן תום נעמן סטר לו כמה פעמים לאחר התקרית במהלך שיחת הבירור שערך עמו ואף ביקש ממנו שהמקרה "יישאר בינינו".

לפי אזריה, את הטענות לחשש ממטען ומסכין הוא השמיע בפני המ"פ ובפני המג"ד סגן-אלוף דוד שפירא כבר בשיחות הראשונות שקיים עמם אחרי הפיגוע שבו נפצע חייל צה"ל מדקירות באורח קל. זאת, בניגוד לגרסתו של החייל בחקירת מצ"ח ובניגוד לעדויות המפקדים וחבריו לכוח עד כה.

אזריה והוריו בכניסה לבית הדין הצבאי(צילום: מוטי קמחי)

בנוסף, אזריה טען לראשונה בימים האחרונים כי נזכר שהמג"ד צרח עליו בפני חיילים נוספים כשעה לאחר התקרית, ואמר לו בנוכחות חיילים אחרים שהוא לא רוצה יותר לוחמים כמוהו. המג"ד עצמו השמיע דברים דומים בעדותו במשפט וטען כי לא מדובר במשפט שדה.

התביעה הצבאית סירבה לבקשת אזריה להכליל את הפרטים החדשים במצ"ח לנוכח השיהוי הארוך מאז החקירה עצמה והגרסאות שעלו עד כה גם במשפט בבית הדין הצבאי. עם זאת, התביעה הסכימה שהדברים יועברו במכתב באמצעות באי כוחו של החייל.

התובע סא"ל וייסמן(צילום: מוטי קמחי)

עם תחילת הדיון היום בבית הדין אישר התובע סא"ל במיל' נדב וייסמן את הפרטים שפורסמו לראשונה ב-ynet ואמר כי "ביום שלישי ההגנה עדכנה אותנו שאלאור נזכר בנקודות חדשות וביקש להעיד עליהן במצ"ח. דחינו את הבקשה כי איננו מכירים פרוצדורה כזו שנאשם מעיד מידע חדש אחרי שהעיד במצ"ח ועדויות התביעה הסתיימו".

וייסמן הוסיף כי "יחד עם זאת הסכמנו שטענות הנאשם יועלו על כתב ואכן קיבלנו מכתב כזה מההגנה ביום חמישי עם טענות חדשות שלפיהן המ"פ נתן סטירות לנאשם בשטח ודברים נוספים. זו ההתפתחות הרביעית לפחות בגרסת הנאשם".

מנגד, הסנגור עו"ד אייל בסרגליק, הסביר כי "הנאשם רענן את זיכרונו איתנו בשבוע שעבר אחרי ארבעה חודשים מעדותו. זה לא הפלא ופלא מבחינתנו".

בתחילת המשפט טענו סנגוריו של אזריה במענה לכתב האישום כי החייל היורה "פעל בשבריר של שנייה לנטרול המחבל ומניעת פגיעה בו ובחבריו שעמדו סמוך למחבל. הוא לא ראה דרך אפשרית אחרת להצלת חייו וחייהם. הנאשם מודה כי בירי ייתכן שגרם למותו של המחבל, אולם בוודאי גרם לנטרולו".

עוד נכתב אז כי "הנאשם דימה מצב שבו לאור הנסיבות, המחבל נושא על עצמו חגורת נפץ וסכין במהלך פיגוע משולב ותנועותיו נועדו להפעיל חגורה שעל גופו ובכך לגרום לפיגוע 'איכותי' כמו שנאמר לנאשם בתדרוך. הנאשם חשב כי נשקפה סכנה מוחשית ומיידית לו ולחבריו".

באופן טבעי, התמונה באמצע הדרך של המשפט נוטה לטובת התביעה, משום שעד כה מסרו את גרסתם לאירוע עדים מטעמה. הראיות שלפיהן אזריה ירה והרג את המחבל הן חד משמעיות, ולגבי שאלת המניע, מוצדק או לא, השיבו מפקדיו תשובות דומות. מהמ"כ, דרך המ"מ שהיה בזירה ועד למ"פ, למג"ד ולמח"ט אמרו כולם: לא הייתה סכנת חיים מצד המחבל. גם חבריו של אזריה בזירה, למרות ניסיונותיהם לרכך גרסתם לטובתו, העידו באופן דומה.

החמירו לעשות המג"ד סא"ל שפירא שאמר שחש כי אזריה שיקר לו כאשר טען שחשש שהמחבל ישתמש בסכין בקרבתו, וכן מח"ט חברון אלוף-משנה יריב בן עזרא, שהבהיר כי לא הייתה שום הצדקה מבצעית לביצוע הירי. ה"מסמרים" האחרונים של התביעה ננעצו בעדויות מכיוונים מפתיעים: אנשי הביטחון האזרחיים של היישוב היהודי בחברון שהיו ראשונים לזהות בפני מפקדי הגזרה כי היה "ירי חריג", והחברים לכוח שהעידו כי אזריה אמר להם אחרי הירי: "הוא מחבל שניסה לדקור חבר שלי ולכן עליו היה למות".

הבסיס שעליו נשען צוות ההגנה, עורכי הדין אילן כץ ואייל בסרגליק, הוא תחושתו של אזריה שהובילה אותו לבצע את הירי הקטלני במחבל. המטרה תהיה לשכנע את השופטים שגם אם אזריה שגה (בין היתר על רקע הסערה הנפשית שבה היה נתון בזירה, מצוקתו בתקופה שקדמה לתקרית והעובדה שלא ישן בלילה שקדם לפיגוע), ההחלטה שלו נבעה מעיקרון מרכזי בהוראות הפתיחה באש: תחושה של חייל כי נשקפת סכנה לחייו או לסובבים אותו משאירה מרחב לשיקול דעתו להפעיל כוח קטלני כדי לנטרל את האיום.

לצורך הוכחת תזה זו, ההגנה תעלה לדוכן העדים מספר קצינים בכירים במילואים, בהם שני אלופים לשעבר. אלו יספרו על המציאות המורכבת בזירה חיה שבה יש מחבלים חמושים, שמובילה חיילים להחלטות רגעיות, גם אם בהמשך יסתברו כשגויות, אך בזמן אמת הן היו מחויבות המציאות.

בהגנה ינסו עוד לגייס מומחים מתחום הפתולוגיה שיוכיחו כי יש חורים בחוות הדעת שהציגה המשטרה הצבאית, ולפיה המחבל בהכרח מת מהכדור שירה אזריה לראשו. עד סוף חודש ספטמבר צפויה פרשת ההגנה להסתיים, ולאחר סיכומי הצדדים יתפנו שלושת השופטים לקבוע אם להרשיע או לזכות את אזריה בסעיף ההריגה.