בהודו הבנתי סוף סוף מי הגבר שאני רוצה

"גל, קוראים לה גל", הוא אומר ומסתכל עליי בעיניי הזהב שלו, בזמן שמבט רומנטי משתלט לו על האישונים. זה מפתיע אותי לראות מישהו שנראה כמו הגבר הכי אדיש בעולם, כשפתאום הוא מתפרק מולי וחושף רגשות. זה מכווץ לי ברגע את הבטן ומשתק לשנייה את הראש, אבל אני מתאפסת על עצמי ועוטה את ההבעה הכי תמימה שלי במטרה להקשיב.

את מתן פגשתי לפני שבועיים כשהגעתי להודו לחפש קצת שקט. הוא בלט בשוני שלו מכל האחרים שכבר מזמן נכנסו לאווירת השאנטי. הוא היה פשוט; לא מלופף בשרוול, לא מתוכשט בזהב מזוייף ולא אפוף בעשן סיגריות.

מתן שיקף עבורי את מודל הגבר החזק - זה שלא רודף אחרי ריגושים חולפים או מרענני מציאות, זה שלא נכנע לתכתיבי הסביבה החברתית או הפיזית וזה שפועל מהראש ולא מהלב. וכשהגבר הזה, שכבר ברגע הראשון ידעתי שיתפוס אצלי מקום במחשבות, עוטף מבט חם ואומר לי בלחש "זה הכל בזכות גל", זה ממיס לי את הלב.

רציתי לעצור אותו לרגע, אבל זה היה חזק ממנו, ראיתי לו את זה בעיניים. למתן יש עיני זהב, כמו ירושלים כשהיא חגיגית. ירושלים של זהב. הוא מן ילד טוב כזה שעבר הרבה בחיים והצליח להגיע ליעד שאף אחד לא האמין שיכבוש. את הלב שלי מתן כבר כבש. גם את ליבה של גל, בת הזוג שלו שנשארה בארץ. 

הוא מתחיל לספר לי עליה בשטף דיבור של מאה קמ"ש. כאילו שהוא מבקש חצי לפרוק - חצי לשתף. הוא חי אותה דרך המילים שהוא מספר לאחרים. חצי שנה ביחד - זה כל מה שהיה להם לפני הניתוק הפיזי בין היבשות. הם בחרו להישאר ביחד למרות שידעו שהוא טס להודו, והפלרטוט המתאמץ שלי קטן עליו לעומת שתי תיירות גרמניות שהציעו לו הצעות מפתות אצלן במלון כבר בצהרי אותו היום. זה לא מרגש אותו. לא מזיז לו אף שריר בגוף. לא, אפילו לא מניע את הצד הגברי שאמור להתעורר אצל כל גבר טיפוסי שלא נגע באישה מזה תקופה.

מה שנותר לי לקוות זה למצוא מישהו כמו מתן. סיגל(צילום: אוסף פרטי)

מסתבר שככה זה במערכת יחסים טובה ואמיתית שבה מבינים שאהבה זה הרבה יותר מסתם משיכה רגעית או רגש פועם לסירוגין. זה מתחיל בדאגה אין-סופית האחד לשנייה, וממשיך ברצון להילחם. כן, גם כשקשה יותר, גם כשיש חיכוכים וחוסר הסכמה, וגם כשאירועים גדולים יותר מאיימים להפריד - כמו רצון בהגשמה עצמית בין אם בטיולים ובין אם בקריירה חדשה. זה הרגע הזה בחיים שמבינים שכולנו כבר גדולים, ושדברים טובים באמת דורשים לא מעט מאמצים. זה לכבד האחד את השנייה ולשמור אמונים למרות כל הפיתויים שצצים במפתיע - במשרד, בחופשה או סתם על הבר עם חברים ותיקים.

הסתכלתי על מתן ופתאום זה נחת עליי: מה שהוא מרגיש כלפי גל זה הרבה מעבר לאהבת נעורים, זה משהו שקשה לראות היום אפילו בין זוגות נשואים מזה שנים. אכפת לו ממנה באופן שקשה לפספס, והוא מוכן, בכל דרך אפשרית, לשמר את זה ולנסות להסב לה אושר. ולא, שום תיירת מזדמנת ברחבי יבשת הענק הודו, שרחוקה כל כך מישראל, לא תגרום לו להתבלבל. מה שלי נשאר לקוות, זה רק למצוא מישהו כמו מתן. ותכל'ס, עדיף במרחק נתניה-תל אביב.