שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כך נצמצם את פערי התעסוקה ע"י טכנולוגיה
    צמצום פערי התעסוקה בין כלל האוכלוסיה למגזר החרדי והערבי צריך להתבצע לא רק מול דור העובדים של ימינו, אלא גם מול דור העתיד. אם הנערים והנערות של ימינו לא ייחשפו לסביבה טכנולוגית ולא ירכשו מיומנויות של העתיד, המציאות שלהם כעובדי המחר תישאר עגומה ביותר. דעה

    עולם הכלכלה עוסק ללא הרף בצמצום פערים בתעסוקה. ישנן שתי אוכלוסיות עיקריות הנתפסות כמעכבות העיקריות של צמיחת המשק במונחי תעסוקה: חרדים, אצלם שיעור הגברים המועסקים עומד על 56% ושיעור הנשים על 70% וערבים, אצלם שיעור הגברים המועסקים עומד על 75% בעוד שאצל הנשים הערביות עומד שיעור התעסוקה על 30% בלבד (נתוני הלמ"ס, 2015). זאת, ביחס ל-90% מהגברים ו-80% מהנשים המועסקים בכלל האוכלוסיה. אישור החוק הפוטר בתי הספר חרדיים מההכרח ללמד לימודי ליבה כדי לקבל תקצוב ממשלתי - מרחיק אותו אף יותר מיעדים תעסוקתיים משופרים.

     

    באוצר טוענים: לחרדים לא קשה למצוא עבודה

    אני חרדית, וגם לילדים שלי מגיעים לימודי ליבה

    לא למד לימודי ליבה: "לא מסתכלים עליי"

     

    יש לא מעט תכניות כלכליות וחברתיות המתפתחות על מנת להתמודד עם פערים אלה. אך הכרחי להתמודד איתן בשתי רמות: הרמה העכשיות - אוכלוסיות שהיום לוקחות חלק בשוק התעסוקה; והרמה העתידית - הילדים של היום, שיהיו חלק משוק התעסוקה בעוד 15 שנה.

     

    אם לא נסתכל על האתגר התעסוקתי בשתי רמות אלה ונפעל במקביל, בעוד 15-10 שנים אנו צפויים להיות עדים לשיעתוק הבעיה. הטעות העיקרית היא בהסתכלות צרה על ה"עכשיו" אשר לא מתכננת את מניעתה של בעיה חברתית עמוקה, גם לדור הבא.

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
     

    עשרות תכניות איכותיות לקידום ערבים, ערביות, חרדים וחרדיות, פועלות בשווקים השונים של התעשיה, הטכנולוגיה ועוד. עיקרן מתמקדות בשילוב תעסוקתי ובהכשרה מקצועית לבוגרים ולמבוגרים, כאלה שיצאו משוק התעסוקה או שמנסים להכנס אליו, לראשונה או מחדש, וחסרים את הידע הטכנולוגי הבסיסי או את הכישורים המקצועיים להם לא נדרשו בעבר. הכרחי לשלב בין התוכניות המופעלות בזירת התעסוקה של היום, לבין תוכניות בזירת התעסוקה של המחר. אם נמשיך לקיים את השיח המקצועי הזה ללא חיבור לגיל הצעיר, לא נוכל לשפר את המצב התעסוקתי של דור העתיד.

     

    כאשר נערים ונערות לא חיים בסביבה של טכנולוגיה ורכישת מיומנויות של המאה הבאה, המציאות שלהם כעובדי המחר נראית עגומה ביותר. התעסוקה משתנה ומתפתחת ואתגרי התעסוקה של היום אינם אתגרי התעסוקה של המחר. הנערים של היום ייאלצו לעמוד באתגרים משמעותיים הרבה יותר מאלה של הוריהם, בעיקר בנקודת הכניסה שלהם אל שוק העבודה.

     

    כפי שאין היום בנמצא אף מזכירה שהתקבלה לתפקיד ללא היכרות עם אופיס או גוגל דוקס, בעשור הבא הידע הנ"ל ייחשב כנראה לארכאי, והידע שיידרש יהיה מתקדם הרבה יותר וידרוש מיומניות טכנולוגיות מתקדמות יותר. הכרחי להעניק לבני הדור הצעיר כבר היום ידע בסיסי של אוריינות טכנולוגית.

     

    ככל הנראה, השוק ידרוש מכולנו מיומנויות של למידה עצמית של טכנולוגיות וכישורים מתקדמים יותר בעולם התעסוקה. לכן, יש צורך מהותי שנשקיע בעובדים של המחר ונחזק אצל בני הנוער את האוריינות הטכנולוגית, כמו גם את רכישת השפות - עברית ואנגלית, שהן בסיסיות לשוק התעסוקה, וכך נכשיר אותם במגוון מיומנויות, יכולות מקצועיות וכישורי חיים.

     

    הכאב העכשווי והכאב העתידי 

    יצא לי לשמוע את ח"כ מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני) בדיון בעיריית ירושלים, שעסק בעוני. טרכטנברג דיבר על עוני ועל מהותו. הוא הגדיר את העוני לא כ"מצב של דוחק", כמו שקורה לנו לא פעם בחיים, אלא כמצב בו קיימת "תפיסה של עוני", בה תופס ההורה את המציאות שלו כמציאות של עוני וילדיו גדלים בתוך תפיסת המציאות הזו.

     

    כשהורה תופס את עצמו כעני, ורואה את ילדיו באותו האופן, אנו יוצרים הסללה ברורה עבור אותם ילדים ועבור המציאות התעסוקתית העתידית שלהם. מסקנות הדיון ביקשו להדגיש לא רק את פתרון בעיות התעסוקה העכשוויות של ההורים, אלא את הדאגה לתעסוקת דור העובדים הישראלי העתידי, ואת יצירתן של תכניות ומסגרות המייצרות תפיסה חדשה אצל הילדים הללו.

     

    מהלך כזה צריך להתנהל מתוך הנחת העבודה לפיה "צמצום פערים" איננו "אפלייה מתקנת", אלא הענקת ידע מעשי ממשי, הכשרות, הכנה לתפקיד ולמקצוע ויצירת הזדמנויות תעסוקה. בפועל, קיים פער עצום בין אוכלוסיות בפריפריה החברתית של ישראל לבין המרכז השבע והמצליח שלה.

     

    העבודה הזו של "צמצום פערי תעסוקה" חייבת לראות את בני הנוער של 2016 ולטפל בהם בדחיפות. היא חייבת לתכנן לטווח הרחוק, לראות את שורש הבעיה ולא רק את הבעיה עצמה, וליצור הסתכלות חברתית וחינוכית בשתי הרמות, רמת ההורים ורמת הילדים.

     

    ההסתכלות הזו בלבד היא זו שתאפשר לנו את מציאת הפתרון לכאב העכשווי ולכאב העתידי. היא זו שתאפשר לנו לצמצם באמת את פערי התעסוקה ולא לעבוד לשווא, כדי שלא נמצא את עצמנו בדיוק באותה נקודת התחלה, בישראל של שנת 2026.

     

    הכותבת, אורנית בן-ישר, היא מנכ"לית עמותת מחשבה טובה, העוסקת בצמצום פערים חברתיים באמצעות הטכנולוגיה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים