שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה - המשימה הבאה
    אחרי אישור החוק ההיסטורי שמחייב סיכוי שווה לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בגופים ממשלתיים - יש לשנות את "חוק לרון", הפוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד - מפני שהם מפסידים כסף

    הסילבסטר הבא יהיה שמח במיוחד עבור 880 אלף אנשים עם מוגבלות בגילאי עבודה בישראל, שסוף-סוף יזכו לקבל סיכוי שווה. ב-1 בינואר 2017 ייכנס לתוקפו החוק ההיסטורי שמחייב סיכוי שווה לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר מ-100 עובדים. מדובר על עשרות אלפי משרות שייפתחו (תוך 5 שנים) לאנשים עם מוגבלות.

     

    עוד דעות ב-ynet:

    קודם לצבוע מעברי חציה, אחר כך את הכיתה

    לא הייתה פרובוקציה, היה לי נוח להופיע בבגד ים

    מטעין חרדה, מרוקן תקווה

    זיקנה אחרת: איך להפוך מנטל לנכס

     

    בישראל יש 880 אלף אנשים עם מוגבלות בגילאי עבודה, ועוד 330 אלף ילדים עם צרכים מיוחדים. לפי מחקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפני חצי שנה, 14% מאזרחי ישראל בגילאי 20 ומעלה עם מוגבלות תפקודית חמורה. 60% מהם מובטלים. יש בישראל 130 אלף ערבים עם מוגבלות. 70% מהם מובטלים!

     

    מבקר המדינה קבע שהמשק מפסיד כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות 5 מיליארד שקלים כל שנה. שמעתם?! 5 מיליארד שקלים הפסד, כי אנשים עם מוגבלות לא עובדים!

     

    תיכנסו לדף הפייסבוק סיכוי שווה ותקראו על מאות אנשים עם מוגבלות מוכשרים, עם יכולות, שלא מקבלים הזדמנות והעדפה מתקנת, והחוק הזה בשבילם.

     

    נכון, החוק הגיע באיחור של 68 שנים, אבל - מוטב מאוחד מאשר לעולם לא... את החוק הגישו וקידמו חברי הכנסת איציק שמולי, יואב קיש, נורית קורן, אלי אללוף, קארין אלהרר ועוד. יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, מילא גם הוא תפקיד חשוב.

     

    המשימה הבאה

    אבל העבודה לא הושלמה! כעת, חייבים לתקן בדחיפות את "חוק לרון", שקובע כמה כסף אנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו. המדינה, באיזה סוג של סוג של אטימות, טוענת שהחוק "בא לשפר את התנאים של מקבלי קצבת נכות שיוצאים לעבוד. התיקון בחוק משפר את התנאים של מי שיוצא לעבוד, ואינו פוגע בזכויות של מי שלא עובד".

     

    אז זהו - שלא. החוק הזה פוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד. לפי החוק, משכר נמוך מאוד, של אלפים בודדים של שקלים, קיצבת הנכות של אנשים עם מוגבלות יורדת וככל שהשכר עולה - הקיצבה מופחתת עד שהיא נעלמת.

     

    נוצר אבסורד שאנשים עם מוגבלות שרוצים לצאת לעבוד ולתרום לכלכלה ולצמיחה, צריכים לבדוק כמה כסף הם מפסידים. האם מישהו מהקוראים בדק אי פעם כמה הוא יפסיד אם יתחיל לעבוד? זה מעוות. לא הגיוני ולא סביר!

     

    חוק לרון בוחן אנשים עם מוגבלות לפי יכולת ההשתכרות שלהם ומייצר מנגנון של אי כושר השתכרות, במקום להתייחס לנכות עצמה. לכן - צריך לנתק את החוק מאי כושר השתכרות, ולבחון את הקיצבה רק לפי בעייה רפואית או נכות.

     

    למה? כי הקיצבאות אמורות לכסות את ההוצאות שיש לאנשים עם צרכים מיוחדים בגלל מצבם הבריאותי. עיוורון, חירשות, שיתוק מוחין, אפילפסיה או מוגבלות נפשית כרוכים בהוצאות רבות על טיפולים, מיכשור ותרופות, ולשם כך נדרשת קיצבת הנכות, ואין לכך קשר לאי יכולת השתכרות, אלא לצרכיהם המיוחדים!

     

    חוק בעייתי

    זה חוק שמסליל אנשים עם מוגבלות לתפקידים שהשכר בהם נמוך מאוד (אלפי שקלים בודדים), אם הם רוצים לעבוד ולשמור על הקיצבה. תפקידים כאלה הם לא בכירים ומשמעותיים. כך, נוצרת "תקרת זכוכית" לאנשים עם מוגבלות והם לא הופכים ל"סוכני שינוי" בתפקידים בכירים ונאלצים להגביל את עצמם ברמת השכר.

     

    קיזוז קיצבאות חייב להתחיל משכר של 15,000שקל ומעלה (שזה בערך פי 1.5 מהשכר הממוצע במשק). לעובדים עם מוגבלות שמשתכרים שכר נמוך - יש להשאיר את הקיצבאות בנוסף לשכר.

     

    חייבים גם לדאוג לאנשים עם מוגבלות שלא יכולים לעבוד. הם צריכים לקבל קיצבאות נורמליות, שיאפשרו להם לחיות בכבוד ולא להיאלץ לבחור בין תרופות לבין מזון!

     

    הכותב הוא מייסד דף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים