בישראל אנחנו רגילים לחיות עם בסיס איתן של עוגני הדת היהודית. בין אם אתם אורתודוכסים או רפורמים, חילונים או אתאיסטים גמורים, תהיו תמיד על הלופ התרבותי של החגים, המועדים, החופשים, הסיפורים המיתולוגים והערכים הבסיסיים.

אבל אז אנחנו מגיעים לכאן, ריבוי דתות, דרכים ותרבויות ואם לא הגענו טעונים באמונה שלמה, אנחנו מוצאים את עצמנו עם כמה וכמה שאלות.

בספר חדש של העיתונאית קתרין אוזמנט, Grace Without God, היא מנסה בעצמה לחקור את השאלות שעבור החילונים שבינינו עדיין אינן מגובשות.

"זה התחיל בשיחה תמימה עם הבן שלי", היא מספרת ל’ידיעות אמריקה’ בראיון מיוחד. "אני מגיעה מרקע קתולי ובעלי הוא יהודי, אבל אף אחד מאיתנו לא דתי. גרנו בבוסטון מול כנסיה יוונית אורתודוכסית שבערב אחד עוררה את סקרנותו של בני שהיה אז בן 8. הוא התפעל מהטקס שקיימו מחוץ לכנסיה, עם נרות, גלימות. הם התפללו ונכנסו בחזרה לכנסיה. כשהוא שאל מה זה היה", היא מתארת, "אמרתי שזה ככל הנראה מנהג שמקיימים לפני הפסחא. באופן טבעי זה הוביל לשאלה על המשפחה שלנו. למה אנחנו לא נוהגים למלא אחר המנהג הזה ולחגוג את החג. עניתי שאנחנו לא יוונים אורתודכסים.

הוא לא וויתר ושאל, אז מה אנחנו? אמרתי שאנחנו כלום ומיד התחרטתי. הבנתי שאני חייבת למצוא דרך להסביר לו מה אנחנו".

קתרין מסבירה שהשאלה של בנה הובילה אותה לחשוב שיש כאן הרבה מעבר. "השאלה שלו הייתה גדולה יותר. הבנתי שהיא מדברת על מי אתה, לאן אתה שייך, במה אתה מאמין, כל מיני דברים שבגרך כלל בדת מקבלים באופן אוטומטי, הבנתי שאם אין לך אותם, אתה חייב למצוא דרך לבנות אותם".

עם השאלות הללו החליטה אוזמנט לצאת ולחפש תשובות. היא החלה במטרה לגבש את תובנותיה לכתבה, אבל מהר מאוד הבינה שי שעוד הרבה לבדוק ולהבין. "היום רבע מהאמריקאים לא משייכים את עצמם לשום דת ודתיות", היא מספרת. "התחלתי לעשות גוגל על חיי משפחה נטולי דת. כשנחשפתי לנתון הזה, הבנתי שזו גדילה משמעותית שמגיעה לכל כך הרבה בתים ומשפחות".

הרבה דברים השתנו. קתרין אוזמנט

כשהחלה לחפש תשובות שלא יסתכמו ב'אנחנו כלום', מול הילדים שלה, היא גילתה קהילות רבות ברחבי ארה"ב שמנהלות חיים קהילתיים, עם פעילויות ותשתית ערכים משותפת. "יצאתי למסע. מצאתי קהילה חילונית בהארוורד שהובילה אנשים להיות יותר מכוונים למעשים טובים, הגעתי לקהילה חילונית שמגדירה את עצמה ככנסייה אתאיסטית, או קהילה באורגון שנפגשת לפעילויות ומעשים טובים בבית הכנסת המקומי, פשוט כי אין להם מספיק מקום בשום מקום אחר. הבנתי שכולם רוצים וזקוקים למסגרת, להרגיש שהם חלק ממטרות חשובות, חלק מתכנית או דרך שגדולה מהם. יש חשיבות למנהגים וטקסים, לתחושת שייכות ואמונה. אמונה באלוהים דרך דת נותנת לנו תחושב של סדר, מניעה אותנו וגורמת לנו לתחושה של מטרה. אני מבינה את הכוח של דת ומכבדת אותו, אבל הרבה דברים השתנו והדרך שלנו לחיות את החיים דורשת במקרים רבים יתדות אחרים".

קתרין מסבירה את מה שלדעתה הוביל לכך שמספר החילונים והאתאיסטים מזנק ו-35% מהמילניאלס היום מגדירים את עצמם כחסרי דת. בספרה היא מכנה את כל אלו שאינם משייכים את עצמם לשום דת כ'נונס'. "36.1 מיליון מאיתנו בארה"ב הם נונס, מלשון 'נון אוף די אבוב'. והיא מנסה לספק הסבר. “אחת הסיבות היא שיש היום דרך להסביר איך וצר העולם ואיך הדברים עובדים וקשה לשמוע את המיתוס הדתי. בעידן המודרני יש גם יותר אפשרויות לבזבז את הזמן. יש מחקרים שמראים גם את ההשפעה של האינטרנט על האמונה ועל הדתיות. יש גם הסבר מעניין שמתייחס לזה שאחרי שנות השישים יותר ויותר אנשים זיהו התערבות בעייתית של פוליטיקה ודת, והיה בזה טעם רע על שיפוט וכפייה וזו הייתה תקופה בה נולדה במידה רבה החילוניות".

לאחרונה הפכה קתרין מרואיינת מבוקשת בערוצי החדשות הגדולים כשנשאלה השאלה על הקשר שבין דת לפוליטיקה ובחירת מנהיג. "בדיוק כפי שה'נונס' מהססים היטב לפני שהם לוקחים חלק בארגון דתי מסוים, הם מהססים גם בכל הקשור בבחירות פוליטיות. מועמדים פוליטיים", אמרה, "צריכים לשים לב לקבוצה הזו. תראי איך הפך ברני סנדרס למועמד מוביל כשהוא אתאיסט ומנגד נשמע ניסיון להציג את יהדותו כמשהו שיפעל נגדו, אבל זה זה טיעון וניסיון פחות רלוונטי. אובמה השכיל ב-2009 להגיד שאנחנו אומה של נוצרים, יהודים, מוסלמים, הינדים וגם של לא מאמינים".

גם בישראל אנחנו עדים למאבק סמו וגלוי שבין דת ואמונה לבין סלידה והפרדה. קתרין חושבת שדווקא בישראל, גם עבור החילונים, המסגרת של יהדות דווקא, מהווה בסיס ערכים חשוב, וזו הסיבה אולי שציביונה ישמר. "ביהדות בעיקר אולי, אתה לא חייב להיות דתי כדי להיות יהודי. אולי בגלל ההיסטוריה, אולי בגלל התרבות. גם בעלי לא דתי אבל גאה בערכים היהודיים שלו".

בספר Grace Without God מתארת את הגרעין שהצליחה לאתר במסע למצוא תשובות, ואת מה שסייע לה לגבש בסיס חזק בתוך כותל ביתה. "תרבויות משנות דברים כל הזמן. מה שנשאר זה הערכים והמהות. אנשים שמחפשים מסלולים אלטרנטיביים מנסים לחדד את הערכים מאחורי הדת, מה הדברים החשובים. חשוב ללכת למקום הגרעיני, המהות של הדת. אנחנו רואים את זה גם במסגרות עצמן. תראי את הפופולאריות של האפיפיור הנוכחי. הוא מתעקש לדבר על המהות ולא פוליטיקה. דת", היא מסכמת, "תמיד עזרה לאנשים וחיזקה אותם, אבל גם חיבלה ועיוותה במידה רבה. אז העום אם אתה לא מאמין בדת,חשוב להחליף את זה במשהו אחר. בעשיית טוב שלא נעשית כי אלוהים רוצה אלא כי אנחנו רוצים להיות אנשים טובים יותר. אנחנו מאמינים בזה".

היא מספרת שבתה נוהגת לספר שהיא יהודיה קתולית וג'ימנסטיק. זה מה שמחבר את מי שהיא. קתרין מגלה שבסוף הספר הוסיפה מכתב לילדיה בו היא מתארת להם את הערכים שלה, אלו שהייתה רוצה שיקחו יפנימו וידעו לאמת אותם בחייהם. "ברגע שיש ילדים אתה חייב לגבש עמדה ולהציג אותם בפניהם. אני היום מודעת לזה מאוד, להבדיל מלפני כתיבת הספר, לכן כל הזמן מנסה לחבר אותם למשהו. מדברת בפתיחות ומובילה אותם במסלול מגובש".

קתרין סגרה מעגל ומהמסע שהתחיל בשאלה תמימה של ילד, היא חזרה לביתה עם תשובות. "הבנתי שכולנו צריכים טקסיות, תחושה של מהות ומשמעות. דת טובה בלהזכיר לנו את התמונה הגדולה וכשאנחנו מוותרים עליה אין לנו משהו להזכיר לנו את זה אז חשוב לשמר את המחשבה הזו של משמעות. מה שחשוב זה לגבש קו ברור. הוא יכול להיות אינדיבידואלי, אבל הוא חייב להיות ברור”.