מיסטר הייד

הכל בשביל לא לאבד את גיל(איור: רות גוילי)

פעם, לפני המצאת הפייסבוק, היה לי חבר. נקרא לו גיל. לגיל החבר שלי היו עוד הרבה חברות חוץ ממני. הייתה לו, למשל, חברה ממש טובה שגרה בדלת מולנו, שפעם גם חלקה איתו את אותה המיטה. למרות זאת, לא הייתה לי התנגדות לקשר שלהם. מה שהיה מת, אבל היא - חיה ועוד איך. יצאה למסיבות, הזמינה את גיל. הייתה מביאה לו תבשילים, לקחה עבורו את הכביסה המלוכלכת, כיבסה, גם ביד, תלתה, ייבשה, קיפלה לי את האגו, והחזירה בסלסילת קש אביבית. זה היה מקסים מצידה. פעם אחת אפילו הכניסה לו סלסילת תחתונים נקיים בדיוק כשאנחנו עשינו את הפעולה ההפוכה. קצת מביך, אבל שתקתי, כי זה היה נחשב מאוד־מאוד לא סקסי בעיניו, לו הטלתי וטו על חדירה כזאת לפרטיות. אז נשים חדרו לנו כל הזמן. ואני כל הזמן גילמתי נונשלנטיות. הכל בשביל לא לאבד את גיל.

כשעוד אחת מחברותיו הטובות התיישבה לו על הברכיים מיוזעת אחרי שחזרו מהליכה לילית ("מאמי", היה אומר, "אני הולך לעשות הליכה עם שירה". מי הולך לעשות הליכות? ההליכה עצמה היא לא העשייה?), יצאתי אצילית והגשתי לה פאקינג לימונדה. לימונדה שהשכנה בדלת ממול סחטה בעצמה, מהלימונים הפרטיים שלה.

אגב לימונים, גם את הלימונים של שירה ההולכת גיל ראה. גיל שלי לא החמיץ אף לימון שאי פעם נקרה בדרכו, ואני ממש מקווה שקלטתם את משחק המילים עם הלימון וההחמצה. כי אני די חייבת חיזוק לאגו כשמדברים על גיל.

ככמות הביקורות הרעות שקיבלתי על האלבום הראשון שלי, כך היו לו חברות טובות. אבל התברר שזה לא הספיק לו, וגיל פתח פרופיל בדוי באתר קיקיוני. משהו משונה, אולי קצת סוטה. לגיטימי. אין לי התנגדות עקרונית לסטיות שלא פוגעות באיש. הרי לכל אחד יש, ומי שאין לו, סוטה. סביר להניח שהייתי מבינה ומסכימה, אבל גיל לא הבין את זה אז, ומשום מה בחר להסתיר ממני את המיסטר הייד שבו.

הווידוי המלא של קרן פלס - ביום שישי ב"ידיעות אחרונות"