שתף קטע נבחר

הפינות האפלות שגרוש חכם לא ייכנס אליהן

כשאתה גרוש, קל להיכנס לפינות שקשה מאוד לצאת מהן. בין מדובר בפינת ה"אני עושה את זה יותר טוב מאשתי לשעבר" ובין אם מדובר בפינה המוקדשת לסלידה שלך מבן הזוג החדש שלה - עשה טובה וצא משם

פינה היא דבר שקל מאוד להיכנס אליה, אך קשה מאוד לצאת ממנה. בטח יש לכם בבית כמה פינות כאלה שאם נכנס אליהן לכלוך, גם אללה יוסתור ולהקתו לא יצליחו להוציא אותו להרבה מאוד זמן. אז היום בפינתנו השבועית: "זהירות נדרשת", נלמד איך לא להיכנס לפינות, ואיך לצאת מהן אם כבר נכנסתם. נכון שישנם דברים שחשוב מאוד להתעקש עליהם בגירושים: מזונות, הסדרי ראייה, חלוקת הרכוש והעתיד החינוכי של הילדים, אבל למעשה רוב המריבות של הגרושים הן לא על העיקר, ולכן כפי שאמרו חכמים ממני: "CHOOSE YOUR BATTLES".

בחרו את הקרבות שלכם (צילום אילוסטרציה: Shutterstock) (צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
בחרו את הקרבות שלכם(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
 

הפינה הראשונה נמצאת בואך אגו מימין לשלט "אני עושה את זה טוב יותר", והיא פינה מאוד פופולרית שכוללת את כל מה שקשור להטלת רפש בהורותו של הצד השני, תוך טפיחה נמרצת על שכמכם. משפטים כמו: "אתה לא מכין איתם שיעורי בית", "את לא עושה להן טיפול כינים", "הילדות הגיעו אלי עם בגדים בלויים" - הם פינות קלאסיות, שנראות עגלגלות ומזמינות בהתחלה, כמו בחורות בציור אימפרסיוניסטי, אך מתגלות כמלכודת דבש אכזרית שיורדת ישר על החלק הלא מוגן במפרקת, בעיקר אחרי שאתם חושבים שהרמתם מצוין להנחתה.

 

בדרך כלל תדעו שנכנסתם לפינה כזו אם תתקלו בתגובה: "לא, אתה! ממש אב השנה!" או "איך את מעיזה בכלל להגיד לי משהו כש...". מכאן קצרה הדרך ל-"אז מעניין מה השופט יגיד" (יפהק אולי, ממש מעניין לו את התחת), ואחר כך לטריקת טלפון מהדהדת. בדרך כלל זה פשוט יחרב לעצמכם וגם לילדים את מצב הרוח ליומיים הקרובים לפחות. אה, וגם כמובן שזה לא ישנה כלום, לא אצלה ולא אצלך.

 

קשה מאוד להימנע מלהיכנס לפינות כאלה, כי הרי ברור שאתם יודעים טוב יותר ממנו/ה איך לחנך, איך לטפל ואיך לעשות את זה נכון יותר. מצד שני, ברור לנו מאוד מתי אנחנו נכנסים עם הראש בקיר, כי אין סיכוי שנצליח לשנות או לחנך את בן זוגנו לשעבר. לא הצלחנו להסכים על הדברים האלה כשהיינו נשואים, אז למה שנצליח אחרי שהתגרשנו? בינינו, אנחנו לא יכולים באמת לשלוט על מה שקורה עם הילדים שלנו כשהם נמצאים בביתו של השני, ויכולים רק לקוות לטוב. אנחנו רוצים לדעת הכל, אבל לא בכל דבר שלא מוצא חן בעינינו אנחנו חייבים להתערב.

 

פינה נוספת ידועה לשמצה היא פינת בני הזוג החדשים. הרי גם אם לא נודה בזה בפה מלא, ולא משנה כמה ליברלים ונאורים אנחנו מתיימרים להיות, זה תמיד מלווה בקנאה. נכון, אין תחליף לאמא ואבא, אבל בפועל יש לילדים שלנו עכשיו הורים מחליפים שלא אנחנו בחרנו, ושנמצאים עם הילדים שלנו חלק נכבד מהזמן. הם מלווים אותם, מכינים להם סנדוויץ' לבית הספר ומקפיצים אותם לחוגים. אנחנו בתחרות כל הזמן וצריכים להוכיח שאנחנו יותר טובים מהחורגים האלה,

ומי שנכנס לפינה הזו מהר מאוד ישמיע משפטים כמו: "אני לא מוכנה שמיטל תעשה להן לק", או "אני לא מוכן שאמיר יעשה עליהן בייביסיטר כשאת לא נמצאת". המשפטים האלה שנראים לכם עוצמתיים מאוד, רק חושפים אתכם בערוותכם. הם הופכים אתכם לקנאים, פגיעים וקטנים. הם בטח לא ישנו שום דבר, ואין להם שום תוקף משפטי ("כבוד השופט, ב-5.6.15 התחייב בפני בן זוגי לשעבר שאשתו השנייה לא תמרח לק לילדות". מגוחך, נכון?).

 

 

אם נכנסתם לפינה כזו תהיו בטוחים שהדבר הראשון שהאקס/ית שלכם יעשו אחרי שהשיחה מסתיימת יהיה לעדכן את בן הזוג החדש במידת הקנאות והפתטיות שלכם. אז אם אתם לא רוצים לשחק לידיים שלהם, תשכנעו את עצמכם שזה קול שיש לילדים שלכם עוד מבוגר אחראי בשטח שמשגיח עליהם, דואג להם ותורם להם לפחות במשהו. נו, שכנעתם את עצמכם? לא? לא נורא. עדיין תחרקו שיניים ותעשו פוזה של "לי זה לא אכפת".

 

הכניסה הכי גרועה לפינה בהקשר הזה היא להטיל דופי בבני הזוג החדשים בפני הילדים. תהיו בטוחים שהילדים קולטים הכל, גם את הניואנסים בקול כשאתם מדברים עליו/ה. "מה, מיטל לא מספרת לכם סיפור לפני השינה?", "למה אבי לא מקפיד שתלכו לישון בזמן?" – די עם זה. היו בטוחים גם שהם מעבירים את כל האינפורמציה. ילדים להורים גרושים הם בעצם צינורות אינפורמציה דו-כיווניים, ביקורתיים יותר מפקולטת גילמן, ובתפוצה גבוהה יותר מ"ידיעות אחרונות".

שוב נכנסתי לפינה שאין לי מושג איך לצאת ממנה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
שוב נכנסתי לפינה שאין לי מושג איך לצאת ממנה(צילום: shutterstock)

 

לצאת מהפינה

הפינה הכי מטומטמת היא נקמנות. היא מספקת באופן אוטומטי את היצר שלכם, אבל היא ישר גורמת לכדור שלג שקשה מאוד לעצור. אז נכון שאחד הדברים הכי כיפיים בעולם זה להחזיר לאקסית באותו המטבע ולראות אותה מתבשלת במיץ של עצמה, אבל היו בטוחים שאז גם תתחיל לה סאגה לא קטנה, שבסופה לא אני ולא היא נצא מנצחים.

 

או קיי, אתם נכנסים עכשיו למים העמוקים, וכדאי שתכינו דף ועט ותרשמו את הנוסחה הסודית. אני מדבר על צמד המילים: "את/ה צודק/ת". נכון, זה משפט נורא מפחיד ומאיים, אבל הוא סותם את הפה אוטומטית לצד השני ומוציא את כל האוויר מהבלון. כשתשתמשו בו, תשמעו את האקס/ית מתנשפים מתוסכלים בצד השני של הטלפון. היא לא ציפתה לזה, היא כבר הכינה נאום תוכחה ועכשיו היא תיאלץ לשמור אותו להזדמנות אחרת.

 

יציאה נוספת מפינה מיותרת היא דחייה טנטטיבית של גזר הדין: "טוב, אני אשמח לדבר איתך על זה, אבל לא עכשיו ולא ככה, זה לא זמן טוב. אם תרצי אני פנוי ברבע לאחר כך, מיד אחרי החגים". בדרך כלל, דחיית ביצוע גזר הדין לפרק זמן שהוא יותר ממה שאולמרט קיבל, תבטיח לכם שחוק ההתיישנות מפאת טמטום, יגרום להורדה אוטומטית של מפלס המתח מסדר היום.

 

ועכשיו, אחרי שאתם יודעים כל מה שאפשר על פינות, תפסו לכם איזו פינה, תעצמו עיניים ותלכו לישון רגועים יותר.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
לא, אל תלכו לפינה הזאת. חבל
צילום: Shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים