יום כיפור. יום אחד בשנה שאותו אף אחד מאתנו לא מוכן לפספס. לא משנה איזו סוג כיפה אנחנו לובשים - סרוגה, שחורה, לבנה או אפילו שקופה, ליום הזה יש פינה חמה בלב כולנו. יעידו על כך בתי הכנסת המלאים עד אפס מקום, או בתי חב"ד בארץ ישראל ובכל רחבי העולם הנאלצים לפתוח מאהלים מיוחדים ('בית הכנסת הפתוח') לתפילות היום הקדוש, מחמת עומס מבקרים.

את תפילות היום המיוחד הזה אנו מתחילים בקטע תפילה מפורסם, "כל-נדרי". המתפללים מתעטפים בטליתותיהם, החזן ניגש לעמוד התפילה ומתוך מנגינה צובטת מיתרי-לב הוא פותח באמירת "כל נדרי". ההתרגשות בשיאה.

מה כל כך מיוחד בקטע התפילה הזה, שנבחר להוות הפתיחה לתפילות היום הקדוש בשנה? תרגום ענייני של הקטע יבהיר לנו שמדובר בביטול מקדים לכל הנדרים אותם שאולי ננדור בשנה הבאה. ממש מוזר. בזה אנחנו פותחים את יום כיפור?! מה הקשר של ביטול נדרים ליום קדוש כל-כך, ובכלל, מה ההתרגשות הגדולה? האם מישהו התרגש בהתרת הנדרים שעשינו בערב ראש השנה?!...

תורת החסידות, כדרכה, ניגשת גם כאן לרובד הפנימי והעמוק של הדברים, וכך מאירה את הנושא באור נפלא:

קורה שאדם נכשל, ועושה מעשים לא-טובים, מעשים שמהווים ההיפך הגמור מהתכלית והייעוד שלו כאן בעולם הזה. ובעצם, מי לא נכשל? הרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

הבעיה מתחילה כאשר אנו מגדירים את עצמנו בכישלונות, במעשים הלא-טובים, והופכים אותם לחלק בלתי נפרד מאתנו. הבעיה מתחילה כשיהודי אומר לעצמו: 'זה אני'. 'יש דברים שאי-אפשר לשנות'. 'אני מעשן, נקודה.', 'אני כבר לא יכול בלי ל...', 'אני חוטא למשפחה שלי, זה המצב' וכדומה. אמירות מסוג זה, הם בעצם לקשור את עצמי לכישלון ולטעויות שלי באופן מוחלט.

זה ממש כמו אדם שהולך ברחוב, נתקל בחפץ כלשהוא ונופל מלוא קומתו ארצה. תארו לעצמכם שהוא מתחיל לומר לעצמו: 'זהו, אני נפלן', ומאותו יום ואילך הוא מוסיף לרזומה שלו: 'נפלן'...

ולמעשה, זהו תוכנו של נדר: 'נדר', 'שבועה' וכדומה פירושם שאדם 'קושר' את עצמו לדבר מסוים באופן מוחלט.

מגיע יום כיפור, וכולנו רוצים לשוב בתשובה, לחזור למקום האמתי שלנו, לנשמה האלוקית שבנו. אבל, אנחנו 'קשורים'... קשורים לכל אותם כישלונות שמשום-מה הגדרנו את עצמנו בהם, כאילו הם-אנחנו ואנחנו-הם.

לכן, ראשית-כל, מיד בכניסתו של יום כיפור, אנחנו מתירים נדרים. אנחנו מתירים ו'משחררים' את עצמנו, את הנשמה שלנו, מכל אותם טעויות וכישלונות ואנו מכריזים בפה מלא: אין קשר אמתי בינינו ובין החטאים, הם בסך הכול טעויות וכישלונות רגעיים...

עכשיו המילים מקבלות משמעות אחרת, פנימית ועמוקה יותר: "כל נדרי ואסרי . . דאנדרנא . . ודאסרנא על נפשתנא . . בכולהון אחרטנא בהון, כולהון יהון שרן . . בטלין ומבוטלין, לא שרירין ולא קיימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי" - כל הנדרים והאיסורים שנדרתי ואסרתי על נפשי, בכולם אני מתחרט, כולם יותרו, ויהיו בטלים. הנדרים אינם נדרים, והאיסורים אינם איסורים.

ומאחר שהתרנו ושחררנו את הנשמה מכל אותם נדרים וקשרים לא נכונים, אנו יכולים לגשת לתפילות היום הקדוש, ובאמת לשוב למקום האמתי שלנו, מקום שבו אנחנו והקדוש-ברוך-הוא מאוחדים ממש.

חתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

לעילוי נשמת אליהו ז"ל בן צבי – ליום השנה לפטירתו, ערב יום הכיפורים