שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    תקנות מקלות לקבלת מידע על היתרי בנייה
    בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון גיבשו משרד הפנים ומרכז השלטון מקומי נוהל חדש: מעתה אין חיוב להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע
    בעקבות עתירה שהתגלגלה לבית המשפט העליון נקבעו לאחרונה תקנות חדשות שמקלות על הציבור לברר מידע בנוגע להיתרי בנייה. על פי תקנות אלה, לפְּרָט יש זכות לעיין בבקשה להיתר בנייה מבלי שיצטרך להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    ראשית ההליך בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בלוד נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בטייבה, ונגד חברת "כ.ח תעשיות מחזור וקליטת אשפה", שבה ביקשו העותרים לעיין בהיתרי בנייה מסוימים. בית המשפט דחה את העתירה בנימוק שיש להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע כדי לעיין בבקשה להיתר בנייה.

     

    העותרים ערערו לעליון, שבדיון בדצמבר 2014 החליט להוסיף כמשיב את מרכז השלטון המקומי. כמה שבועות לאחר מכן קיבלו הצדדים את המלצת השופטים למצוא פתרון כולל לנושא, משום מדובר בשאלה עקרונית.

     

    ואכן, לפני כמה חודשים חזרו הצדדים עם הודעה: משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי (המשיבים 3 ו-4 בהליך) הודיעו שגיבשו תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), שעליהן חתם כבר שר האוצר. לפי התקנות החדשות, היתרי בנייה יפורסמו באתרי האינטרנט של הוועדה המקומית ויוצגו לכל פונה. בעל זכות במקרקעין יוכל - בתנאים מסוימים שפורטו בתקנות - לבקש שההיתר לא יוצג לציבור.

     

    המשמעות היא שבמקום הליך מסורבל הכולל בקשה לממונה על חוק חופש המידע, המידע בדבר בקשות להיתרי בנייה יהיה פתוח לציבור במרחק של כמה "קליקים" במחשב. תקנות אלה נותנות ביטוי לעמדת המדינה שלפיה המידע הרישויי בתיק הבניין ובהיתר הבנייה צריך להיות חשוף לעיון הציבור (בכפוף לחריגים), וכי על רשויות הרישוי מוטלת חובה לאפשר עיון במידע זה בדרכים המותאמות יותר לאופיו של מידע זה, אך לא מכוח חוק חופש המידע.

     

    המערערים הכירו בכך שהתקנות מהוות "שינוי נסיבות שמשפיע ישירות גם על תוצאת הליך ערעור זה", כלשונם. לכן, לשיטתם, יש לקבל את הערעור באופן פורמלי ולבטל את קביעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

     

    נשיאת העליון מרים נאור, שכתבה את פסק הדין בהסכמת השופטים ניל הנדל וצבי זילברטל, סברה שההליך אכן מיצה את עצמו. התוצאה הייתה שהערעור התקבל ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בוטל.

     

    "עמדת המדינה היא כי לציבור נתונה זכות עיון בהיתר הבנייה, בבקשה להיתר בנייה ובכל המסמכים שצורפו לה – לרבות בתיק הבניין... במובן זה מסכימה המדינה לעמדת המערערים שלפיה שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בכך שקבע כי על המערערים להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע", כתבה הנשיאה נאור.

     

    לסיכום נקבע כי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טייבה וחברת "כ.ח תעשיות מיחזור וקליטת אשפה בע"מ" (המשיבות 1 ו-2), ישלמו למערערים הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל כל אחת.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • שמות ב"כ הצדדים מצוינים בפסק הדין
    • עו"ד שירן בן עזרא עוסקת בדיני תכנון ובנייה
    • הכותבת לא ייצגה בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים