שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט
    אישה ללא ילדים הורישה לכאורה את כל רכושה לשני אחיה ולאחיינה. אבל ביהמ"ש קיבל את עמדת בן זוגה וקבע: היא לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה
    בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסל לאחרונה צוואה שבמסגרתה אישה ללא ילדים הורישה לכאורה את כל רכושה לשני אחיה ולאחיינה, במקום לבעלה השני שסעד אותה בשנותיה האחרונות. השופטת אירית בן דור ליבל השתכנעה שהמנוחה לא הייתה כשירה רפואית בעת החתימה על הצוואה.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    בעלה של המנוחה הכיר אותה ב-1995, וכשהתחתנו היו אלה נישואים שניים לשניהם. אחרי שנחשפה הצוואה התנגד הבעל לקיומה והסכסוך עבר לבית המשפט. הבעל, שיוצג על ידי עו"ד אירית רייכמן, טען שאשתו לא הייתה כשירה לערוך צוואה, שכן מצבה הרפואי היה קשה מאוד ותפקודה המנטלי לא תקין. היא הייתה על ערש דווי, סבלה מליקויי שמיעה ומעיוורון, ראתה צללים בלבד, ולא יכלה להחזיק אפילו סכין ומזלג - קל וחומר עט כדי לחתום על צוואה.

     

    הוא הוסיף שאחיה ואחיינה נטלו חלק בעריכת הצוואה ולמעשה גררו אליה את המנוחה, שחתמה עליה תחת השפעה בלתי הוגנת.

     

    מנגד הציגו בני המשפחה, שיוצגו על ידי עו"ד עמוס אגרון, תמונה שונה לגמרי. הם טענו שבמועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה צלולה, מתפקדת וכשירה. לדבריהם, הצוואה הייתה פרי רצונה, היא פנתה בעצמה לעורך הצוואה ותיאמה עמו פגישה. הם הוסיפו שהמנוחה סבלה מיחסים קשים ואומללים עם בעלה, וחייתה איתו רק משום שהייתה תלותית ופחדה להיות בודדה.

     

    אבל השופטת אורית בן דור ליבל, שסקרה את תיקה הרפואי עב הכרס של המנוחה, קבעה שהיא לא הייתה כשירה לערוך צוואה. "מצווים אנחנו לכבד את רצונו של המת, אך כלל לא פחות גדול הוא גם לבטל צוואה כאשר ישנו פגם מהותי בכושר השיפוט של המצווה, או כאשר מוכח שהיא לא נערכה מתוך רצון חופשי אמתי", כתבה בפסק הדין.

     

    היא התבססה על שתי חוות דעת של מומחים, שהעריכו שהמנוחה לא יכלה להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה. היא גם מתחה ביקורת על קרובי המשפחה ועל עורך הצוואה, שלא בירר עם המנוחה את כשירותה והסתפק במידע (חלקי ושגוי) שהועבר אליו, שאל אותה רק שאלות של "כן ולא", ולא הקריא את הצוואה בפניה.

     

    השופטת בן דור ליבל ציינה לחיוב את עדותו האמינה של הבעל שטיפל במנוחה, וזאת לעומת עדות אחיינה, שהתחמק מתשובות ומסר גרסאות מתחלפות וסותרות. כך למשל, הוא טען שהיה לדודתו המנוחה כבן אהוב שליווה וסעד אותה, אך בחקירתו התברר שכלל לא היה מעודכן במצבה הרפואי והתפקודי.

     

    נקבע כי "במבט-על", מתעורר חשד כבד בנוגע לשאלה אם הצוואה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה, ונראה כי היא נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.

     

    בסופו של דבר קיבלה השופטת את ההתנגדות שהגיש האלמן, פסלה את הצוואה ונעתרה לבקשת הבעל למתן צו ירושה. התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים