שתף קטע נבחר

הולך לתערוכה להורים, רוצה לחזור לרחם

בזוגיות בלי ילדים אומנם לדברים שאתה עושה יש השלכה על בן הזוג, אבל הוא גם יכול לדאוג לעצמו, להילחם ולהפוך את ההחלטה. כשתינוק נכנס לסיפור, כמעט בלתי נמנע שתכניס לשם עוד רכיב: רגשות אשמה בכמויות

 

 

באוטוסטראדה המהירה של ימינו צריך להסתכל טוב-טוב ימינה ושמאלה לפני שחוצים, אחרת אפשר להידרס. אבל מי היה מאמין שעלולים גם להידרס מעגלת ילדים שיכולה להתקפל ולהיפתח בחמש שניות לגודל של תיק ג'יימס בונד, והאם בונד עצמו היה קונה עגלה כזאת או מסתפק במנשא למרגל הקטן שהותיר אחריו למען עתיד הממלכה? שאלה זו ומוזרות ממנה, פקדו אותי ואת אשתי בחודשים שלפני ואחרי הלידה של בכורתנו, ואירוע הדריסה המתואר להלן מבוסס על סיפור אמיתי שקרה לי כשהגעתי לתערוכת "בייבילנד".

דרסה את אבא עגלה הרגע, אפשר לבכות ביחד (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
דרסה את אבא עגלה הרגע, אפשר לבכות ביחד(צילום: Shutterstock)
 

המון אבות ואימהות מצוידים בעגלות-טנק, איימו לדרוס אותי בדרך אל המתנות המיוחלות, פינות הייעוץ, הסדנאות ומה לא. אני מבין אותם. תינוק אדם, מסתבר, זה לא סיפור פשוט. לפני שאתה נכנס לעולם הזה אתה מניח שכל מה שאתה צריך בשביל תינוק זה פחות או יותר בקבוק וחיתול, וגם זה הרבה. אצל שאר החיות, הלידה מסתיימת בכך שהגור יוצא לאוויר העולם ו...זהו, פחות או יותר. הוא הולך, הוא עף, חלק מהמינים נעזרים בהאכלה, לא מעטים נותרים במשפחה חד-הורית אך מתפקדת, ואם לא טורפים אותם אז הכל אקונה מטטה. אצלנו, האנשים, התחזוקה הנדרשת גבוהה, צמודה וקריטית. הזוגיות הנדרשת צריכה להיות חסינה בפני בכי, צווחות, עייפות והרבה מאוד צעקות, וזה – עוד לפני שהתינוק בכלל פתח את הפה.

 

אבל אולי אחד הדברים הקשים בפניהם עומדים ההורים וחוסנה של הזוגיות שלהם – הוא המידע. לא פשוט לשמוע את כל הדעות של החברים שכבר ילדו, של אלה שעדיין לא (ובכל זאת יש להם דעה, מן הסתם בנושא שאין להם בו ניסיון), ושל אלו שמתכוננים אליה. לא פשוט להתמודד עם דעות של יועצי הנקה, יועצי שינה, יועצי האכלה וכאלה שמייעצים שלא תעזו להקשיב ליועצים. אבל הכי קשה זה להדוף את הסבתות שיודעות הכי טוב וכבר יש להן קילומטרז' רציני בנושא. ביד אחת הן חלצו שד והניקו וביד השנייה החזיקו קרבין ונלחמו בלח"י. מזל שהסבים בדרך כלל זוכרים את הדברים קצת אחרת.

 

במעבר הזה, מזוג למשפחה, יש בעיה לא פשוטה שקשורה לכמויות הדעות, שכן חטא יהיה לקרוא לזה מידע. בזוגיות ממוצעת יש כמה דעות: שלה, שלו, של החברים שלו, של החברות שלה ולפעמים גם של ההורים. אל זוגיות שנכנסת להריון נכנסות מעבר לדעת היועצים גם דעת הרופאה, הגניקולוג, האחות בטיפת חלב, הספרים הפופולריים, הספרים שבהם כתוב שהספרים הפופולריים מלאים בשטויות, הזקן מהתור בסופר ("קר לה!"), והקופאית מחנות הפארם ("אני חושבת שהיא בוכה כי היא רעבה או עייפה או שניהם"). דווקא את דעתו של הצד החשוב ביותר קשה לנחש, וגם כשמבינים אותו, לעיתים רצוי ואף חובה להתעלם כי הרי איזה תינוק רוצה חיסון, חושב שזה סבבה לא להירדם בידיים של אמא ושלם עם זה שאבא יפסיק לשחק איתו.

 

בתערוכות כאלו אתה מקבל בבום את העובדה שקיים בחוץ עולם מקביל שלא היית מודע אליו. "מי ידע שצריך את כל הדברים האלה?" אמרה לי שם בחורה מבולבלת. טרמפולינות, נשכנים, כרית רחצה, פח אשפה מבודד ריח, כפתור השכמה להורה ששוכח את התינוק שלו באוטו, מוצץ סרבנים, אות בספר תורה, מגני אצבעות, תעלות ספיגה, קונטקט בייבי, בייבי יוגה, בובת התפתחות, בובת שינה, בובה בשביל הבובה.

 

עד לפני קצת יותר מחצי שנה לא הכרנו אף אחד מהמושגים האלה, ועכשיו אנחנו צריכים לשמור על השפיות, להקשיב ולקרוא ולהפוך למומחים. כי בזוגיות בלי ילדים אמנם לדברים שאתה עושה ולבחירות שאתה לוקח יש השלכה על בן הזוג, אבל הוא גם יכול לדאוג לעצמו, ולהילחם ולהפוך את ההחלטה. כשתינוק נכנס לסיפור, כמעט בלתי נמנע שייכנס לשם עוד רכיב: רגשות אשמה בכמויות. כי כל דבר שתבחר לעשות או לקנות או ללמוד, בא על חשבון דבר אחר. אפילו זה שיש לך רגשות אשמה - זה רע לילד. כשאני נכנס לתערוכות כאלה, כל מה שאני רוצה זה לחזור לרחם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
גם אבא יכול לבכות
צילום: Shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים