בגלל הרטיבות: ועד הבית יקבל 358 אלף שקל

"קרן פייר" והקבלן המבצע שלה הקימו בניין ברחוב אגוז בת"א. כשהתגלו בעיות בחניון, הם דחו את התיקון שוב ושוב, עד שביהמ"ש שם לכך סוף

עו"ד ארז הימןפורסם: 06.12.16 , 06:58

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שיזמית הבנייה "קרן פייר" והקבלן המבצע שלה ישלמו כ-358 אלף שקל לוועד דיירי בניין שהקימו ברחוב אגוז בתל אביב, בשל רטיבות שהתגלתה ברכוש המשותף. השופטת רחל ערקובי קבעה שחרף פניות הדיירים, תיקון הליקויים התמהמה ונדחה שוב ושוב.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

את התביעה הגישה נציגות ועד הבית ב-2014 נגד "קרן פייר" ו"קבוצת א. דורי" ששימשה כקבלן המבצע בפרויקט. הדיירים דרשו פיצויים בגין ליקויי בנייה שהתגלו ברכוש המשותף של הבניין, העיקרי שבהם רטיבות בהיקף משמעותי בחניון. הוועד טען שניתנו לנתבעות הזדמנויות רבות לבצע את התיקונים הדרושים אך הן לא עשו כן.

תביעה

4 שנים של רטיבות: הקבלן יפצה את הרוכשים

עו"ד תומר ברבי

בני זוג רכשו בית בקיבוץ אור הנר אבל במשך זמן סבלו מבעיות חשמל ורטיבות. הם דרשו פיצוי של 180 אלף שקל, אבל נאלצו להסתפק בהרבה פחות

4 שנים של רטיבות: הקבלן יפצה את הרוכשים

בשלב מוקדם של ההליך, כשעוד נראה היה שהצדדים יסדירו את הסכסוך בפשרה, הם הסכימו על מינוי מומחה לבדיקת הליקויים ועלויות התיקון, והוא העריך את הסכום ב-320,463 שקל (כולל עלויות פיקוח). הוועד קיבל את חוות הדעת, אך ביקש להוסיף 30% עלויות של תיקון באמצעות קבלן מזדמן (כמקובל בפסיקה במקרים אלו), שלרוב דורש תשלום גבוה יותר.

אלא שהדבר לא היה מקובל על הנתבעות, והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות. בהמשך עמדו היזמית והחברה הקבלנית על כך שהוועד לא רשאי לקבל פיצוי כספי, ויש לאפשר להן לבצע את התיקונים בעצמן. הן טענו שחלק מהליקויים התגלה רק חודשיים לאחר התביעה, ומשכך לא ניתנה להן הזדמנות אמיתית לתקן.

בנוסף, ואף שנציגות הוועד הציגה בבית המשפט אסמכתאות רבות (כמו ייפויי כח) לכך שהוסמכה על ידי הדיירים להגיש את התביעה, טענו הנתבעות שאין לה סמכות לפעול בשמם. לטענתן, מאחר שהליקוי המרכזי הוא רטיבות בחניון ששייך גם לבניינים הסמוכים, היה על הוועד לקבל הסכמה מכל הדיירים בכל הבניינים – וזו לא ניתנה לו.

מספיק הזדמנויות

אבל השופטת רחל ערקובי דחתה את טענות הנתבעות אחת לאחת וקבעה שנציגות הוועד כן הוסמכה להגיש את התביעה הנוכחית. לשיטתה, הנתבעות לא הוכיחו מבחינה עובדתית שלדיירי הבניינים האחרים יש חלק בחניון, ולכן די בכך שדיירי הבניין המסוים הסמיכו את הנציגות להגיש את התביעה.

בנוסף, היא לא סברה שמגיעה ליזמית וחברה הקבלנית הזדמנות נוספת לבצע את התיקונים בעצמן. "התובעת הודיעה לנתבעות על הליקויים, נתנה הזדמנות נאותה לתקנם, הנתבעות לא נתנו כל מענה והתעלמו מפניות הנתבעים, והכחישו לחלוטין את קיומם של הליקויים הנטענים", כתבה בפסק הדין. "לאור האמור אני קובעת כי הנתבעות איבדו את זכותן לבצע את התיקונים בעצמן".

בנוגע לסכום הפיצוי מצאה השופטת ערקובי שאין לחרוג מחוות דעתו של המומחה המוסכם. עם זאת, מאחר שהעבודות יבוצעו על ידי קבלן מזדמן ואילו חוות דעת נקבעה ברובה על פי מחיר קבלן רגיל, יש לקבל את בקשת נציגות ולהוסיף 30% לרכיבי התיקון שמשקפים מחירים רגילים.

בסיכומו של דבר חויבו הנתבעות לשלם לנציגות הוועד של הבניין 358,687 שקל, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת בשיעור של 15% מסכום הפיצוי.