"מואנה": הנסיכה החדשה עוד תהיה מלכה
הנסיכה החדשה מבית דיסני עוצבה בהתאם לציפיות המגדריות והאנתרופולוגיות של הקהל האמריקני. למרות סד הפוליטיקלי קורקט של הוליווד, והרקע העלילתי שמקורו בתרבות הפולינזית שמעבר לים, "מואנה" הוא להיט אנימציה מבדר שעובד היטב על ילדים ומבוגרים בכל העולם
כיצד ייראה סרט אנימציה שזכה לליווי צמוד מטעם ועדה משולבת של נציגות החוג למגדר ואנתרופולוגיה? כנראה כמו ש"מואנה" ("Moana") נראה. ביצירת הסרט ננקטה זהירות מופלגת עד כדי תחושה שכמעט כל מהלך עלילתי משרת מטרה דידקטית. הן בהצגת תרבות ייחודית (פולינזית - במקרה זה) באופן ראוי, הן בהכנסת תמות אקולוגיות רבות ערך, ובעיקר בכל הקשור לפיתוח נוסף של נסיכת דיסני כאייקון פמיניסטי של העצמה נשית. למעשה זהו שילוב בין שלושת המרכיבים כך שהסרט הוא חגיגה של אקו-פמיניזם-רב תרבותי.
אגב, לא הייתה ועדת אנתרופולוגיה-מגדרית אבל אכן הייתה ועדה מייעצת של נציגים מהאיים הפאסיפיים. אבל השימוש בוועדה גם הוכיח כי לא ניתן באמת לנצח במשחק הזהירות. נמצאו מספיק אקדמאים מהתרבות הפולינזית שהצביעו על נקודות תורפה בסרט המזכירות כי עדיין מדובר במבטו של האדם הלבן על תרבות שאינה שלו.
עבור קהל ממוצע שלא יודע כמעט דבר על התרבות הפולינזית, ועל המסע המפעים שעשו בני תרבות זו בהתפשטות בין האיים (בין המאה ה-11 ל-16), "מואנה" מציע היכרות חיובית ומרנינה. הדיאלוג של הסרט הוא לא רק עם התרבות הפולינזית אלא גם, ובהכרח, עם הערכים המערביים העכשוויים, עם מבנים נרטיבים-אידיאולוגים השאובים מסרטי הנסיכות של דיסני, וסרטי גיבורי-העל והפנטזיה של השנים האחרונות. בלי אלו הסרט היה נידון לכישלון חרוץ בקופות.
יוצרי "מואנה" הם מקצוענים מהשורה הראשונה. התסריטאי ג'ארד בוש היה לאחרונה תסריטאי ובמאי שותף ב"זוטרופוליס" - עוד סרט שעוצב בערכי הרב-תרבותיות ושהפך להצלחה קופתית אדירה. הבמאים הם צמד קבוע ורב ניסיון - רון קלמנטס וג'ון מוסקר. בעבר הם ספגו ביקורת על הצגה הגובלת בגזענות של התרבות הערבית בסרט "אלדין" (1994), וב"מואנה" ניכרת, באופן יחסי, הפנמת הלקחים.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
בהשוואה בין סרט הנסיכות הראשון שביימו - "בת הים הקטנה" (1989) ו"הנסיכה והצפרדע" (2009) - ניכרת האבולוציה בהתפתחות הנסיכה הפמיניסטית של דיסני. "מואנה", כאמור, היא צעד נוסף קדימה בתהליך זה.
נקודת המוצא המעוגנת היסטורית של הסרט היא הפסקה בת כאלף שנים במסעות הים של הפולינזים (שבאותה תקופה חיו רק באיים הקרובים לאוסטרליה וגינאה החדשה). העלילה מחברת את המיתולוגיה של תרבות זו לאירוע שחולל את ההפסקה, ומייחסת את חידוש המסעות - תחילת התפשטות לאיי מרכז ומזרח האוקיאנוס הפאסיפי - לפועלה של בת ראש שבט (כלומר – "נסיכה") בשם מו-א-נה ("ים").
הרקע להפסקת המסעות מסופר בתחילת הסרט על ידי זקנת השבט טאלה (רייצ'ל האוס) לחבורת ילדים קטנים. החצי-אל חצי-אדם מאווי (דוויין ג'ונסון) גנב את הלב של אלת החיים טה פיטי. כוונתו הייתה להשתמש בכוחה של האבן כדי להעניק מתנות יקרות ערך לבני האדם, אך ללא הלב, שצורתו היא של אבן ירקן קטנה, האלה האחראית על חיותו של הטבע נעלמה. שדת אש אדירת מימדים (תוצר הלבה של הרי הגעש) ניסתה לקחת את האבן ממאווי, אך היא אבדה בים יחד עם קרס הדיג הגדול והקסום שבו הוא משתמש כדי לבצע טרנספורמציות לשלל חיות.
בין הילדים הקטנים המאזינים לסיפור נמצאת גם מואנה (אאולי'אי קרוואלהו). תוך זמן קצר היא תקבל מהים את אבן הירקן האבודה, פעולה המסמנת שהיא "האחת" - זו המיועדת להשיב אותה לבעליה. כשתגדל ותהפוך לנערה היא תנסה לשכנע את אביה הצ'יף טאוי (טאמורה מוריסון) שבני השבט צריכים לצאת אל הים הפתוח מעבר ללגונה המקיפה את האי. אביה מסרב בתוקף ומבהיר לה כי כמנהיגה עתידית אסור לה להפר את האיסור המוטל על כל בני השבט. כאשר חולי יתקוף את עצי הקוקוס, והדגה לא תמצא, מואנה תחליט להפר את מצוות אביה ולנסות להחזיר את לבה של טה פיטי ואת פוריותו של הטבע.
המסע יפגיש את הגיבורה עם מאווי המוצג בסרט כרברבן חביב, שנדמה כי תוכנן כממוצע של המראה הגופני והפרסונה של דווין ג'ונסון וג'ק בלאק. לדעת אקדמאים ממוצא פולינזי דמותו של החצי-אל לא זכתה לכבוד המגיע לה - הגוף קצת יותר מדי מלא ("הנצחת דעות קדומות על מבנה הגוף הפולינזי"), הדמות לא בוגרת כמו האל המכובד, וחסרה האלה שהיא בת זוגו המיתולוגית (הי, תשאירו משהו ל"מואנה 2"). אבל כל השינויים הללו נדרשים כדי לבטל את אפשרות הקשר בין הנסיכה לתחליף לנסיך החלומות.
בעידן הנסיכה כגיבורה פמיניסטית, הגברים בסרטים כמו "אמיצה", "לשבור את הקרח" ו"הנסיכה והצפרדע" נופלים בכישוריהם ועוז רוחם מהגיבורות. תם עידן הנסיכה במצב של קומה ("שלגיה ושבעת הגמדים", "היפיפייה הנרדמת") שתתעורר עם נשיקת הנסיך. חשוב לסרטים אלו להבהיר כי הגיבורה יכולה להסתדר היטב בלעדיהם. במקרה של "מואנה" תכלית הפגיעה בכבוד האל היא לבטל כל אפשרות לדינמיקה רומנטית.
הרפתקאותיהם של מואנה ומאווי מתחילות בחוסר התאמה משווע אך תסיימנה, כצפוי, בחברות עמוקה. המסע יפגיש אותם גם עם מספר דמויות מיתולוגיות ומפלצתיות. למרות שלא כל אירוע כזה הוא חיוני לעלילה, המכלול מהנה למדי.
בנוסף, "מואנה" הוא מיוזיקל ששיריו נכתבו על ידי צוות שבראשו עומד לין-מנואל מירנדה - היוצר של המיוזיקל "המילטון" שהצלחתו הפנומנלית מציבה אותו כאחד היוצרים המוערכים בארצות הברית. שיר ה"אני יוצאת לכבוש פסגות ושום דבר לא יעצור בדרכי" של הסרט נקרא "How Far I'll Go" הוא לא רע, אבל ספק אם הוא יגיע לפסגות הטרור האקוסטי של "Let It Go" מ"לשבור את הקרח".
האנימציה מרהיבה. ומפרספקטיבה מוגבלת של מי שאינו שייך לתרבות הפולינזית, בהחלט ניתן לסלוח על שימוש עודף בהתייחסויות לאגוזי קוקוס, בהתאם לקלישאות המוכרות לאנשי המערב. שום דבר לא יעצור את הצלחתו של הסרט, ושום דבר לא ימנע מאולפני דיסני, שזה עתה שברו את שיא ההכנסות השנתי בשוק האמריקאי, לשבור גם את שיא ההכנסות בשוק העולמי.
"מואנה" (ארצות הברית) - במאים: רון קלמנטס וג'ון מוסקר. שחקנים ראשיים: אאולי'אי קרוואלהו, דוויין ג'ונסון, טאמורה מוריסון ורייצ'ל האוס. אורך הסרט: 103 דקות.
