OECD: "ישראל מובילה בטכנולוגיה, אבל 99.8% מהמעסיקים - עסקים קטנים"

שיעור הפתיחה של עסקים מעסיקי עובדים בישראל הוא מהגבוהים ב-OECD ושיעור הסגירה של העסקים הוא מהנמוכים ביותר, ישראל שנייה אחרי קוריאה בהוצאה של העסקים על מו"פ ומובילה בהשקעות הון סיכון מבין מדינות ה-OECD, אבל מערכת רישיונות העסק ומערכת המיסוי מסורבלות ומורכבות ומקשות על עסקים והפערים ברמת הפריון בין עסקים קטנים ובינוניים לגדולים הם מגבוהים ב-OECD. כך עולה מדו"ח מיוחד של ה-OECD על מצב העסקים הקטנים בישראל.

כתבות נוספות בערוץ הכלכלה

הדו"ח נערך בהזמנת הסוכנות לעסקים במשרד הכלכלה. לצד החוזקות, מצא הדו"ח גם כי תרומת העסקים הקטנים והבינוניים לתוצר בישראל הוא 62.3% - בשליש התחתון של מדינות ה-OECD. הכלכלה השחורה בישראל מוערכת ב-22% מהתמ"ג - נתון גבוה ביחס למדינות האחרות.

"רמות פריון נמוכות לעסקים קטנים ובינוניים"

ב-OECD ממליצים לשפר את שיתוף הפעולה בין כל משרדי ורשויות הממשלה, להגדיל את השיתוף והיכולת של השלטון המקומי לתמוך בעסקים קטנים ובינוניים, לסייע לאוכלוסיות מודרות ביזמות והקמת עסקים בני קיימא, לסייע להגדלת הפריון של עסקים בינוניים ועידוד של יזמות נשים, לשפר את המדיניות הקיימת במימון עסקים קטנים ובינוניים, להקטין את הביורוקרטיה ולצמצם את הכלכלה השחורה.

כן ממליצים להגדיל את התמיכה בתוכניות חדשנות ואת הייעוץ לצמיחה בפריון של עסקים קטנים ובינוניים הפועלים בענפים מסורתיים שאינם היי-טק. עוד מומלץ ליצור אסטרטגיה ללימודי יזמות ברמה הלאומית והרחבת התמיכה בפיתוח עובדים במסגרת עסקים קטנים ובינוניים.

"ישראל היא אחת הכלכלות היזמיות ביותר בעולם בתחום חברות מבוססות טכנולוגיה", נכתב בדו"ח ,"אשר אחראית לכ-10% מהתעסוקה בסקטור העסקי. נקודות החוזק של ישראל מתמקדות בעיקר בענפי היי-טק, ובמיוחד בכל הנוגע לטכנולוגיות מידע ותקשורת ולביו-טכנולוגיה, בהן הפריון ושיעור חברות ההזנק וחברות הצמיחה המהירה חזקים במיוחד. לצד סיפור ההצלחה של כלכלת היי-טק בישראל פועלת בה כלכלה שנייה המורכבת מעסקים קטנים ובינוניים בענפי הכלכלה המסורתית. עסקים ויזמים אלה בדרך כלל מנותקים מכלכלת ההיי-טק ולרוב אינם נהנים מהצלחתה.

"כלכלה מסורתית זאת משמעותית ביותר במונחים של מספר המשרות ובתרומה שלה לתוצר ולתעסוקה, אך רמות הפריון בעסקים קטנים ובינוניים נמוכות בהשוואה לעסקים קטנים ובינוניים במדינות OECD אחרות, ומרבית העסקים הקטנים והבינוניים אף אינם מעורבים בחדשנות כלשהי. פער הפריון, לדוגמה, בין העסקים הבינוניים לבין העסקים הגדולים בענפי התעשייה גדול יותר מאשר במרבית מדינות ה-OECD האחרות. היקף היזמות הלא-רשמית גבוה, ויש מעט יזמיות נשים ויזמים/ות ערבים בעסקים בעלי ערך מוסף גבוה".

העסקים הקטנים בישראל מהווים 99.8% מהמעסיקים במגזר העסקי בישראל והם מעסיקים 68.7% מכלל העובדים במגזר העסקי. הם אחראים ל-62.3% מהתוצר העסקי ושיעורי המועסקים והתוצר של עסקי בינוניים וקטנים בישראל גדולים יותר מממוצע ה-OECD.

במהלך 2004-2011 צמח מספר העסקים בשיעור שנתי של 3%, מה שהוביל לעלייה של 25% במספר הכולל של עסקים. נתון זה משקף שיעור גבוה של הקמת עסקים במשק הישראלי בזמן ששיעור סגירת העסקים נותר נמוך. ישראל מדורגת בין המדינות בעלות הביצועים הטובים ביותר ב-OECD בהקמת עסקים קטנים ובינוניים בעלי השפעה גבוהה על הכלכלה, בעיקר בענף השירותים.

שיעור השקעות ההון סיכון - הגבוה ביותר ב-OECD

העסקים הקטנים והבינוניים אחראים ל-42% מסך כל ערך היצוא בישראל, נתח משמעותי בהשוואה ל-OECD, אולם 15% בלבד מהעסקים הקטנים והבינוניים מעורבים כיום ביצוא. בנוסף, שיעורי החדשנות בקרב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל אינם גבוהים בהשוואה בינלאומית.

שיעור היזמות של צעירים (גילאי 25-34) בעסקים חדשים ובעסקים בהתהוות היה גבוה בהשוואה לאוכלוסייה הבוגרת (18-64) – 20% שיעור יזמות לגברים צעירים ו-12% לנשים צעירות, אבל בקרב גילאי האוכלוסייה הבוגרת בכללותה (18-64) הסבירות שנשים יקימו או יפעילו עסק חדש היתה פחות בכמחצית בהשוואה לגברים ב-2013 – הפער המגדרי השני בגודלו בקרב מדינות ה-OECD. נשים היו גם בעלות סיכויים נמוכים מגברים להקים עסק שמפגין צמיחה.

אחת הבעיות היא הפער בתפיסת היזמית – השאלה אם יש לה היכולות הדרושות ליזמות – רק 29% מהנשים הישראליות מדווחות שיש להן המיומנויות הנחוצות להקמת עסק בהשוואה ל-49% מהגברים הישראלים.

קיימים גם פערים משמעותיים בין הקבוצות האתניות. השיעור הכולל של פעילות יזמית בשלב המוקדם של העסק הוא הגבוה ביותר בקרב ערבים ישראלים (6.9%), אחריהם בדירוג יהודים (5.7%) ולבסוף העולים מרוסיה (3.5%).

הדו"ח מעיר כי היבטים רגולטוריים שנוגעים לעסקים נותרו מסורבלים למרות רפורמות שבוצעו לאחרונה, למשל, מערכת רישוי העסקים וההיתרים העסקיים, המנוהלת על ידי הרשויות המקומיות, מורכבת למדיי וכך גם מערכת המיסוי.

נמצא ששיעור הרגולציה בשוק המוצרים ישראל הוא השני ברחבי מדינות ה-OECD אחרי טורקיה.

עוד נמצא שכמעט 49% מגילאי 18-64 בישראל היו בשנת 2014 בעלי השכלה אקדמית כלשהי – 16% מעל הממוצע ב-OECD. אמנם שיעור גבוה של עובדים משכילים הוא אחד הנכסים המרכזיים שעומדים בבסיס הביצועים הגבוהים של ישראל בתחומי היי-טק, אך עם זאת תעסוקה של אקדמאים בעסקים קטנים ובינוניים מוגבלת עקב היעדר ביקוש מצד העסקים.

בנוסף, הדו"ח מצביע על כך שמערכת ההשכלה המקצועית לוקה בחולשות רבות, כמו שיעורי השתתפות נמוכים והתבססות על לימוד כיתתי ולא על אימון והכשרה בעסק. "לחולשות אלה מתווספים הישגים חלשים בהשכלה התיכונית", נכתב, "לדוגמא הביצועים של תלמידי תיכון בישראל במבחני פיז"א, שנמוכים מהממוצע במדינות הארגון".

שיעור השקעות ההון סיכון כאחוז מהתוצר בישראל הוא הגבוה ביותר ב-OECD, ולכן ישנה כמות חריגה של השקעות בחברות הזנק מבוססות טכנולוגיה. לעומת זאת, העסקים הקטנים והבינוניים התעשייה המסורתית מדווחים על קשיים בהשגת אשראי.

שיעור נמוך של עובדים עצמאיים

הדו"ח מותח ביקורת על ביצועיה החלשים בהרבה מהממוצע של האוכלוסייה הערבית-ישראלית, המהווה 20% מהאוכלוסייה בישראל. "כמחצית מהערבים-ישראלים חיים מתחת לקן העוני", נכתב, "ופחות ממחצית האוכלוסייה בגיל העבודה (18-64) משתתפת בשוק העבודה. נשים ערביות-ישראליות סובלות משיעור האבטלה הגבוה ביותר מבין כל קבוצות האוכלוסייה בישראל. חוסר השוויון הזה הוא הגורם המרכזי לביצועיה הנמוכים יחסית של ישראל ברמת הפריון ובמדדי לכידות חברתית.

"חלק גדול מהבעיה נובע ממיעוט הזדמנויות העבודה בעסקים קטנים ובינוניים בבעלות ערבית ומביצועי יזמות נמוכים. ראשית, עסקים קטנים ובינוניים בבעלות ערבית הם קטנים יחסית. מעסיקים בבעלות ערבית מהווים עד 11.5% מהעסקים המעסיקים פחות מחמישה מועסקים, אך רק ב-3.1% מהעסקים יש 50 מועסקים או יותר. ממוצע גודל העסק (לפי מספר מועסקים) של עסקים בבעלות ערבית עומד על 5.4 לעומת 13.6 בעסקים בבעלות יהודית. שנית, עסקים קטנים ובינוניים בבעלות ערבית הם בעלי פריון נמוך יחסית".

קיים פער משמעותי בפריון בין עסקים בינוניים ובין עסקים גדולים בתעשייה בישראל. פער זה בישראל גבוה יותר מאשר במרבית המדינות האחרות ב-OECD. עם זאת, הפער לא קיים בענף השירותים. "אחת הסיבות לפער בפריון של עסקים בינוניים בענף התעשייה הוא המחסור בעסקים בינוניים בתחום התעשייה הפעילים במו"פ", נכתב, "סיבה נוספת היא קיומו של פער גדול בין עסקים בינוניים לבין עסקים גדולים בתעשייה במידת השילוב של טכנולוגיות 'חדשות לשוק' וחדשנות במוצרים".

עוד מזכיר הדו"ח את חולשתה של מערכת ההכשרה המקצועית בישראל, שאינה פועלת היטב בקרב עסקים בגודל בינוני, דבר המשתקף במספרם הקטן של המשתתפים בהכשרה הנדסית וטכנית ובהכשרה ספציפית לענף, וכן בתמהיל קורסים שאינו תואם את פערי המיומנות שעמם עסקים מתמודדים. כמו כן, ה-OECD מעיר שעסקים בגודל בינוני מתקשים לקבל הלוואות בנקאיות בגודל ובמשך הזמן המתאימים לייצור צמיחה או שינוי ארגוני. "הלוואות בערבות מדינה יכולות למלא תפקיד בשיפור הנגישות לאשראי, אך 7% בלבד מהעסקים הבינוניים מקבלים ערבויות בהשוואה ל-18% מעסקים קטנים שבהם 10-6 מועסקים ו-9% מעסקים קטנים שבהם 20-11 מועסקים. יתרה מזאת, הלוואות בערבות מדינה מוגבלות לתקופה של חמש שנים".

הדו"ח מצביע על שיעור לא גבוה במיוחד של עצמאים בישראל - כ-13%, נתון שעומד בחלק הנמוך יותר של הסקאלה בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD.

לפי נתוני ה-OECD, ישראל נמצאת במיקום גבוה יחסית - מקום תשיעי, בהיקף הכלכלה השחורה, עם 22% מהמת"ג. "היקף פעילויות הכלכלה השחורה (כלומר, הייצור של מוצרים ושירותים חוקיים ללא ציות, חלקי או מלא, לתקנות המס וחוקי העבודה) הוערך לאחרונה ב-22% מהתמ"ג הישראלי, 5% מעל הממוצע ב-OECD", נכתב, "במרבית המדינות הכלכלה השחורה מרוכזת בעסקים זעירים, שם קל יותר לבעלי העסקים להסתיר חלק מפעילויותיהם מפני רשויות הממשלה.

"מגזר גדול של כלכלה שחורה מהווה בעיה לכלכלה, לא רק עקב הפגיעה בהכנסות המס של הממשלה וביכולות ההוצאה שלה, אלא גם מכיוון שעסקים הפועלים במסגרת כלכלה שחורה נוטים להיות, בממוצע, בעלי פריון עבודה נמוך יותר, שכר נמוך יותר ושיעורי צמיחה נמוכים מעסקים הפעילים באופן חוקי. עובדה זו עשויה להיות קשורה להזדמנויות השוק המוגבלות יותר הפתוחות לעסקים הפועלים בצורה לא חוקית והאפשרות של הגבלה עצמית על הצמיחה בכדי להגביל את החשיפה לשליטה של הרשויות הציבוריות".

סקר: עסקים קטנים משקיעים אלפי שקלים בחודש בבירוקרטיה

בסקר מייצג של מנהלים ב-150 עסקים, שערכה חברת SQ ויזמה לשכת המסחר, עולה כי עסק קטן, בו משמשים פחות מ-10 עובדים, מוציא 3,750 שקל בחודש ממוצע כדי להתמודד עם תקנות המדינה דוגמת חוקי הגנת הצרכן, חוקי הגנת הסביבה וחוקים המחייבים דיווח מקוון של בעל העסק, וזאת על ידי שכירת יועצים חיצוניים או השקעת זמן ניהול.

בקרב העסקים הבינוניים, המעסיקים 11-20 עובדים, מדובר ב-7,500 שקל בחודש ואצל העסקים הגדולים, המעסיקים מעל 20 עובדים, ההשקעה יכולה להגיע ל-15 אלף שקל. מנכ"ל SQ, שי חיון, מסביר: "עסק עם פחות מ-10 עובדים משקיע 40 אלף שקל בשנה רק כדי להתמודד עם רגולציה".

96%  מבעלי העסקים שהשתתפו בסקר ציינו כי ההכבדות שהושתו עליהם בשנים האחרונות משפיעות על העסק ומביאות לעלייה בהוצאות ולהקדשה של זמן ניהול מיוחד. בנוסף, 62% מבעלי העסקים סבורים כי ההשקעה הנדרשת לטיפול בדרישות שמציבים חוקי העבודה היא גבוהה עד מעבר לסביר.

52% מבעלי העסקים ציינו כי אותם חוקים פוגעים במוטיבציה שלהם לפתח את העסק בישראל או להקים עסקים חדשים. לגבי התחומים שמכבידים עליהם, 66% מבעלי העסקים ציינו את תעריפי החשמל, הארנונה, המים, מסי נמל ומכון התקנים. 52% ציינו את הרפורמות בתחום הפנסיוני, 51% ציינו את התיקונים בחוקי העבודה, דוגמת הארכת ימי חופשה או מחלה, 41% ציינו את הדרישות לדיווחים שונים לרשויות המס, 40% ציינו את חוקי הגנת הסביבה ומחזור כגורם המקשה עליהם ו-28% מהעסקים ציינו כי החוקים והתקנות שנועדו להגן על הצרכן מגבירים את הוצאות העסק.

חיון מדגיש כי "המשמעות של הנתון היא שכיום מושקעות במגזר העסקי בישראל כ-55,000 משרות שכל תפקידן הוא להתמודד עם הרגולציה".

עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר מוסיף כי "המוטיבציה של יזמים ובעלי עסקים לפתח ולבנות עסקים נשחקה קשות כתוצאה ישירה מהתהליך המתמשך של חקיקה מכבידה כתמנון בעל שלוש זרועות: חקיקה פופוליסטית בכנסת, הוראות רגולטוריות של רגולטורים הפועלים מכוח סמכות סטטוטורית, וביורוקרטיה מסואבת בשירות הציבורי." לדבריו, ייתכן כי לחלק מהחוקים ישנה הצדקה אך "על הממשלה לקחת אחריות ולבצע בלימה מידית של מגמת ההכבדות".