שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מחאת רופאי המשפחה: "יש לנו 4 דקות בלבד למטופל"
    מתחת לאף קורס לו עוד מנגנון רפואי במדינת ישראל: אין מספיק רופאי משפחה, העומס בלתי אנושי וזמני האבחון התקצרו לדקות בודדות למטופל. עכשיו רופאי המשפחה יוצאים למאבק ומתריעים שאם משרד הבריאות לא ישקיע בדחיפות משאבים התוצאות יהיו קשות
    "זה מקצוע מדהים ומי שבא לעבודה מתוך תחושת שליחות יכול לעשות דברים נפלאים עם מטופלים, אבל לצערנו הרב יש לנו מגבלה של זמן", אומר בתחילת המפגש ד"ר אלון קרני, רופא משפחה ביישוב ניצן שבדרום. "כיום אני אמור לראות כחמישה מטופלים בשעה, שזה 12 דקות למטופל. אבל אז מגיעים מטופלים נוספים שלא מרגישים טוב ולא קבעו תור. אז מה, אני אשלח אותם הביתה?"

     

    בישראל רופאי משפחה בקופות החולים בודקים 50־40 מטופלים ביום בממוצע. "הייתה פעם שיצא לי לקבל 88 מטופלים בארבע שעות, שזה בערך שתי דקות וחצי למטופל. אי־אפשר באמת לתת אבחנה בפרק זמן כזה קצר", מוסיף ד"ר אילן יהושע, רופא משפחה מקריית־גת שעוסק גם בחניכה של רופאי משפחה צעירים.

     

    ד"ר מיכל שני, רופאת משפחה בבית־שמש, מצטרפת לדבריהם. "כשיש עומס אני הרבה פעמים אומרת 'בבעיה הזו נטפל בפעם הבאה, נעסוק רק במה שדחוף', ובימים מאוד עמוסים, אני שולחת יותר אנשים לחדר מיון. מה אני אמורה לעשות כשעומד לי חולה באמצע המרפאה ואומר שהוא עומד להתאבד? אני מפנה למיון פסיכיאטרי, אין לי זמן אפילו לעשות שיחה ראשונית כדי להבין מה המצוקה שלו".

     

    מימין לשמאל: ד"ר יהושע, ד"ר קרני, ד"ר שני, ד"ר גילרמן. מערכת הבריאות מתעלמת מהמערכת הקהילתית (צילום: גדי קבלו) (צילום: גדי קבלו)
    מימין לשמאל: ד"ר יהושע, ד"ר קרני, ד"ר שני, ד"ר גילרמן. מערכת הבריאות מתעלמת מהמערכת הקהילתית(צילום: גדי קבלו)

     

    רופאי המשפחה סבורים ששורש הבעיה טמון בהתעלמות המתמשכת של מערכת הבריאות מהבעיות ברפואה הקהילתית. כדי לפתור את המצב, הם אומרים, חייבים להזרים כוח אדם לרפואה הקהילתית ומהר. "ליצמן מעדיף לקנות עוד MRI כי זה מצטלם יותר טוב", אומר ד"ר קרני. "אם השר רוצה להשקיע בחדר מיון — הוא יקבל עוד מטופלים לחדרי מיון. אם יורידו מהעומס על רופאי המשפחה, מספר הפניות לחדרי המיון יירד פלאים", הוא מוסיף. "יש מעגל קסמים שכזה: כשיש עומס במרפאה, אני מפנה למיון. במיון יש עומס ואז מפנים למחלקות האשפוז, ואז קשישים מאושפזים במסדרונות".

     

    "משרד הבריאות בוחר להשקיע בחדרי מיון כי קל לגזור על זה קופון וזה נראה טוב בטלוויזיה", מצטרף ד"ר יהושע. "לדעתי זו שגיאה להשקיע רק בבתי החולים. נכון שיש תקופות שיש תפוסה מלאה בחדרי המיון ובמחלקות האשפוז, אבל יש חודשים שלמים בשנה שהמחלקות מיותמות ויש אבטלה סמויה. יש בתי חולים שאפשר להשכיר בהם מחלקות שלמות כמגרשי כדורגל".

     

    לא רק הפניות ואישורים

    מספר רופאי המשפחה הולך ופוחת מידי שנה בשל הפרישה של רופאים שעלו לארץ מברית־המועצות בשנות ה־90. לפי ד"ר שני, המשמעות עבור המטופלים היא קריטית: "כשרופא יוצא לגמלאות, אין מי שיחליף אותו. המטופל לא מרגיש את זה באופן מיידי, הוא מקבל הודעה שהעבירו אותו לרופא אחר ומבחינתו הכל בסדר. הוא לא יודע שהרופא אליו הופנה מטפל בעוד 1,500 מטופלים".

     

    מטופלים רבים רואים ברופאי המשפחה שלהם תחנת מעבר, מקום לקבל חופשת מחלה, הפניות לרופא מומחה או חידוש מרשם. "יש לא מעט רופאים שנותנים טיפולים מקיפים", אומר ד"ר יהושע, "דיקור לשחרור השרירים, הזרקת תרופות לגידים ולמפרקים ממש כמו אורתופד, תפרים, טיפול במורסות ואפילו אולטרסאונד במרפאה". ד"ר גילרמן מסכימה ומוסיפה, "זה טוב למערכת שרופא משפחה יכול לתת מגוון רחב של טיפולים. יום אחד הגיע אליי אחד המטופלים ואמר שהוא רוצה הפניה לאף אוזן גרון כי כואבת לו האוזן. בדקתי ונתתי לו טיפול ואז הוא אמר שכואב לו הגב והוא רוצה אורתופד. גם לזה נתתי טיפול ואז הוא אמר שיש לו גם בעיה באחת העיניים והוא רוצה רופא מומחה. בדקתי ונתתי מענה. הוא הסתכל עליי ואמר 'מה, הכל את יודעת לעשות?'"

     

    רופאי המשפחה מתוסכלים מהעובדה שהם נאלצים לכבות שריפות ולא מספיקים לעסוק ברפואה מונעת. לאחרונה הוחלט להוסיף לרופאים בבתי החולים עוזרי רופא, ורופאי המשפחה לא מבינים איך ייתכן שתוספת כזו מגיעה לבתי החולים במקום לרפואת הקהילה. "אם לרופאי משפחה יהיו עוזרים, הם אלו שיוכלו לתת את האישורים לחדר כושר או לחופשות מחלה, הם יוכלו לחדש מרשמים או לעשות מעקב יזום אחרי אנשים שלא הגיעו תקופה ארוכה", אומרת ד"ר שני. "מחקרים מהעולם מצאו שמספיק הערה של רופא המשפחה למטופל שישקול להפסיק לעשן על מנת להשפיע עליו באופן אפקטיבי, אבל בפרק הזמן שיש לנו אנחנו אפילו לא מגיעים לזה".

     

    יתרון אדיר של רפואת המשפחה טמון במבט־העל של הרופא הקבוע על המטופל. "היה לי מקרה של מטופל שהגיע אליי אחרי שעבר אירוע מוחי, סבל מדלקת באשכים ובעיה בריאות", מספר ד"ר קרני. "הוא הלך למומחה אחד שאמר לו שיש לו מחלת ריאות חסימתית ומומחה שני אמר שזה דלקת באפדירימיסים ומומחה שלישי אמר שזו הפרעה פתאומית באספקת הדם לרקמות המוח. אבל למעשה הייתה לו מחלה מורכבת ונדירה בשם סרקואידוזיס שהשפיעה על כל המערכות. אנחנו כרופאי המשפחה יכולים להסתכל על התמונה המלאה".

     

    בניגוד לשנים עברו, היום מגיעים רבים מהמטופלים עם אבחנה שעשו לעצמם באמצעות האינטרנט. הרופאים לא מתרגשים. "זה ממש לא מאיים עלי, אבל מצחיק אותי שאנשים מגיעים כשהם בטוחים שהם יודעים מה הבעיה", אומר ד"ר יהושע. "ראית פעם מישהו שנכנס לתא הטייס ואומר לו 'תלחץ על הכפתור הזה, קראתי באינטרנט שזה מה שצריך לעשות כדי להטיס את המטוס'?!"

     

    "המטופלים יגיעו לחדר ריק"

     הרופאים הוותיקים מסבירים שהרופאים שמתחילים היום לעסוק ברפואת המשפחה לא מוכנים להקריב את חייהם האישיים עבור הקריירה הרפואית כפי שעשו הוותיקים בתחילת דרכם. "מערכת הבריאות רוצה שהרופאים יעבדו סביב השעון, אבל הרופאים הצעירים לא מוכנים לזה כי הם יודעים שזה שוחק ואני יכול להבין אותם", אומר ד"ר יהושע. ד"ר יעל גילרמן, רופאת משפחה בשכונת התקווה בתל־אביב, סיימה את ההתמחות שלה לפני שלוש שנים. בעיניה, אם המערכת רוצה לשמור על הרופאים שלה במצב שמיש, היא חייבת לשנות את היחס כלפיהם. "המערכת מצפה שיהיו רופאים שעובדים מהבוקר עד הלילה בלי להתלונן, בלי לקחת חופשות ושיטפלו בכמה שיותר חולים. רופאים כאלו יישחקו מהר מאוד".

     

    נראה שרפואת המשפחה היא מתחומי ההתמחות שסובלים מיחסי ציבור גרועים. לצד הכירורגיה הנוצצת, רפואת המשפחה נתפסת לעיתים קרובות כישיבה אפרורית מאחורי השולחן כשמעברו השני נשרך תור אינסופי של פציינטים מצוננים. אבל בשנים האחרונות בוחרים יותר ויותר רופאים בהתמחות של רפואת משפחה, רבים מהם טייסים בדימוס ובוגרי סיירות, או כאלו שעשו הסבה מהייטק.

     

    "נכון, זה פחות סקסי לשכנע את החולה לקחת את התרופות שלו, אבל לפעמים זה לא פחות מציל חיים מהניתוח הכי מורכב שעושים בבתי חולים", אומרת ד"ר שני, "אני יודעת על המטופלים שלי הרבה דברים אינטימיים שהם לא מספרים ומשתפים אף אחד בהם. יש פעמים שאני מסתכלת על החולה וכל הבדיקות שלו מעידות שהוא בריא אבל אני רואה שהוא לא בסדר". כשהם נשאלים אם היו רוצים להחליף תפקיד ארבעתם עונים ביחד "ממש לא!" "נכון שזה מאוד קשה, רגע אחד נכנס אדם שבישרת לו שהוא חולה סרטן ושנייה אחרי זה טיפלת בתינוק שנולד לפני שבוע. זה אינטנסיבי, אבל מאוד מרתק", אומר ד"ר קרני. מהמטופלים יש להם רק בקשה אחת: "אל תדפקו לנו בדלת ותגידו 'דוקטור יש לי רק שאלה', בדרך כלל זה נגמר בביקור של 45 דקות", הם צוחקים.

     

    מבחינת תחזיות לעתיד, אין לרופאי המשפחה בשורות מעודדות. הם מעריכים שבעוד כעשור מערכת רפואת הקהילה תקרוס והמטופלים יעמדו בפני כאוס ומחסור. בעיקר, איך לא, בפריפריה. "המטופלים יגיעו למרפאה וימצאו חדר ריק", מסכם ד"ר יהושע. "אני חושב שזה יוביל למאבק שאפילו יוציא אנשים לרחוב".


    הכתבה מתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    כמה חולים אפשר לקבל ביום אחד
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים