שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העירייה תפצה בגין דו"ח שגוי שנגרר 20 שנה
    עיקול חשבון בנק, מעקלים בבית והתעלמות מהעובדות – עיריית פ"ת וחברת הגבייה שלה לא ויתרו על דו"ח חניה. עכשיו הן חויבו לשלם 20 אלף שקל
    בית משפט השלום ברמלה קבע לאחרונה שעיריית פתח תקווה וחברת הגבייה שלה ישלמו פיצוי של 20 אלף שקל על הליכים שהופעלו נגד אדם במשך שני עשורים בגין דו"ח חניה שגוי. השופט עמי קובו קבע כי הן "עצמו עיניים וטמנו ראש במחשב".

     

    לזמן קצר בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1995 עבד התובע בחברת השיווק "מעריב לב רם". כחודשיים לאחר שעזב רשמה עיריית פתח תקווה דו"ח חניה למכונית שהייתה שייכת לחברה בשם "דומיקאר", והושכר למעריב לב-רם בזמן שהתובע כבר לא עבד בה. במקור נשלח הדו"ח על ידי העירייה ל"דומיקאר", אולם מסיבה כלשהי הוסב לבקשת החברה על שם התובע.

     

    עד 2005 הוא כלל לא ידע על הדו"ח מאחר שנשלח לכתובת לא נכונה. מהרגע שבו נודע לו על כך הוא פנה שוב ושוב אל העירייה ואל חברת הגבייה שלה, בכל דרך אפשרית, אבל דבר לא עזר. הדו"ח הפך לצרה צרורה: בשלב מסוים הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו, וכמה חודשים אחר כך הגיעו לביתו מעקלים, שלדבריו פרצו פנימה ואיימו עליו. בסופו של דבר הוא פנה לבית המשפט לענייניים מקומיים בפתח תקווה, שלפני שנתיים ביטל את הדו"ח.

     

    בשנה שעברה הוא הגיש תביעה לפיצויים בבית המשפט ברמלה, בין היתר על הפסד ימי עבודה, שכר טרחת עו"ד, פגיעת בשם הטוב ועוגמת נפש. התביעה הוגשה נגד העירייה, חברת הגבייה וכן נגד חברת דומיקאר, שלטענת התובע פעלה ברשלנות בכך שביקשה להסב את הדו"ח לחובתו במקום לבקש הסבה לחובת "מעריב לב רם".

     

    העירייה וחברת הגבייה ניסו להטיל את האחריות זו על זו. העירייה טענה שהתביעה עוסקת בנקיטת הליכים של חברת הגבייה, ואילו זו טענה שפעלה כ"שלוח" של העירייה. "דומיקאר" טענה שהיא פאסיבית בכל הנוגע לרישומי הנהגים והיא ניזונה ממידע המועבר אליה מקצין הרכב של מעריב לב-רם.

     

    "טמנו ראשן במחשב"

    השופט ד"ר עמי קובו חילק את האירועים לשתי תקופות: השלב הראשון הוא ממועד הסבת הקנס על שמו של התובע ב-1995 ועד לפנייתו לראשונה לחברת הגבייה ב-2007. נקבע כי בפרק זמן זה לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעות, שכן הן פעלו על פי הנתונים שהיו בפניהן.

     

    לעומת זאת, נפסק, בשלב שבו התובע פנה לביטול הקנס הנתבעות התרשלו והפרו את חובתן לנהגו בהגינות ובתום לב. "היה זה מחובתן לבחון, לבדוק ולהבטיח כי המידע שבידן הוא אמין ולא היו רשאיות לטמון ראשן במחשב ולעצום עיניהן מראות", נכתב.

     

    השופט קובו קיבל גם את טענת לשון הרע, והסביר כי חברת הגבייה והעירייה פגעו בכבודו ובשמו הטוב של התובע, בכך שהטילו עיקול על חשבון הבנק שלו ושלחו מעקלים לביתו. בתוך נדחתה התביעה נגד דומיקאר.

     

    בסיכומו של דבר חויבו העירייה וחברת הגבייה לשלם לתובע 20 אלף שקל וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקל. לצד זאת חויב התובע לשלם לדומיקאר שכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקל

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובע: עו"ד אריה שילאנסקי
    • ב"כ הנתבעת 1: עו"ד אשר אילוביץ
    • ב"כ הנתבעת 2: עו"ד סמאח סאבר
    • ב"כ הנתבעת 3: עו"ד אסף כהן
    • עו"ד משה ימין עוסק במשפט מנהלי
    • הכותב לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: הלל פוסק
    ארכיון
    צילום: הלל פוסק
    צילום: רינטון
    עו"ד משה ימין
    צילום: רינטון
    מומלצים