למה אסור לנו לאבד את הפנטזיה המונוגמית?
רומנטיקה היא אמנות ההפרזה של הקיום הזוגי. אבל לחלום הרומנטי על זוגיות לכל החיים יש תפקיד חשוב מאוד ביכולת שלנו להתגבר על הקשיים שיגיעו בהמשך. דעה
לפני מספר שנים הגיעה אליי לקליניקה אשה צעירה, יפה ומשכילה, עם בקשה חריגה. "אני רוצה שתעזור לי להחליט אם להתחתן עם בן הזוג שלי. תבין, אני פשוט ריאלית. המציאות היא שחמישים אחוזים מהזוגות מתגרשים, כך שאני לא יכולה לדעת מה יקרה לנישואים שלי בעתיד. אני לא חיה באשליות, ולא בונה על חתונה לכל החיים. מה שאני רוצה לדעת הוא אם בן הזוג הנוכחי שלי, שאני מאד אוהבת, יתאים לי לכמה שנים של נישואים פלוס שני ילדים, ואחר-כך נראה מה יהיה".
אני מסתכל עליה וחושב על הטוב והלא טוב שבגישה הזו. רומנטיקה היא אמנות ההפרזה של הקיום הזוגי. יש תפקיד חשוב לחלום הרומנטי על זוגיות לכל החיים, וזהו בדיוק אותו התפקיד שממלאות האגדות שאנחנו מכירים כבר מילדותנו על החתונה המפוארת שבין הנסיך לנסיכה בארמון המלכותי. החתונה עצמה הפכה להיות הגשמת הפנטזיה הרומנטית, סמל לפסגת האושר וההצלחה, כאילו אין חיים שלאחריה, וכאילו משם ואילך הכל כבר מובטח ומובן מאליו.
הגשר הזוגי
שיהיה ברור: לכל אלה יש משמעות חברתית מאד מאד חשובה, כי הם יוצרים מומנטום שמתניע את קיום הזוגיות לאורך זמן. לאחר החתונה, ההבטחה של Happily ever after יוצרת צורך לגשר מעל נפילות, קשיים ואי הבנות כדי לממש אותה. לאחר ההבטחה הטמונה ב"אהבת אמת" כל מה שנשאר לעשות הוא רק לעבור את המכשול הזמני (מן הסתם), שלאחריו הכל ישוב אל מקומו בשלום כי "כך צריך להיות". הלך החשיבה הרומנטי מחזק את הקשר הזוגי כי האגדה היא זו שמציגה בפני בני הזוג את הגדה השניה, זו שמעבר למכשול. גדה שכדי להגיע אליה כל מה שצריך הוא רק לבנות גשר (ואחר כך עוד גשר ועוד גשר, כי כך החיים, אבל בסופו של דבר הזוגיות תנצח ונזדקן ביחד באושר ובשלווה).
רוב סרטי הוליווד הרומנטיים שהופקו עד לשנות השבעים של המאה העשרים הסתיימו בהגשמת החלום, כשברקע תמונות האושר המובטח לנצח, חתונה או הבטחת החתונה. בעשור שלאחר מכן הפכה הוליווד את פניה וסרטים רבים התחילו בחתונה. ההבנה החדשה היתה שיש משהו מעניין יותר מאשר הניצחון שבקיום החתונה, והוא ניגוד העניינים והדיאלוג שבקשר הזוגי, כמו גם ההתמודדות של בני הזוג עם החיים שמגיעים לאחר מכן. מאבק הקיום הזוגי והמשפחתי הוא שמשקף את החיים המציאותיים, שלפעמים אפילו מסתיימים בפרידה. וזה משתקף גם בהוליווד, כמובן, כי יש ערכים אנושיים חשובים אחרים שיש לקיים גם כן, כמו הורות, כמו מוסר חברתי, כמו צדק וכמו ההתמודדות עם כישלון.
המטופלת שלי הפנימה את האפשרות שהחיים לא יהיו צבועים בוורוד לנצח, ורצתה לדעת מה יקרה אם וכאשר יתחלפו הצבעים. היא התעניינה לדעת עד כמה בן זוגה ישמור טינה, יכעס או ינסה לנקום אם יחשבו להיפרד, עד כמה הוא יהיה מסור לילדיו, וככל שאפשר לדעת, גם עד כמה הם יהיו בעיניו ערך חשוב יותר מאשר האגו שלו. במשך כמה שבועות דנו בפרטי אופיו שלו ואופייה שלה, ועד כמה שניהם מוכנים או יהיו מוכנים בעתיד להביט למוסכמות בעיניים למען ערכים אחרים וחשובים יותר. לא קל למרוד במוסכמות, שכן הן מגיעות לעיתים קרובות דרך אנשים שהם קרובים לנו ביותר כמו הורים, אחים ואחיות, או דרך החברה הסובבת אותנו. עלול להיות לנו קשה מאד לעמוד בפני ביקורת שלהם או לאכזב אותם, אם זה מה שיידרש כדי לקיים את הצורך שלנו.
העיניים הפקוחות והפחות רומנטיות שבהן היא ראתה את הקשר הזוגי יכולות להועיל לה מאד כדי להיות גרושה טובה יותר וגם אמא טובה יותר לילדים שלה, אם היא ואביהם של ילדיה ייפרדו. אלו התכונות שהיא רצתה לראות גם בו. השאלה ששאלתי אותה - וגם את עצמי, היתה אם המבט הפחות רומנטי שלה על החיים יעלה את הסיכוי שלה לפרידה, אם וכאשר הם יעברו תקופות קשות. גם על כך דיברנו רבות. בסופו של דבר, היא החליטה להינשא לבן זוגה.
למען הילדים?
מונוגמיה, כלומר, קשר זוגי קבוע, לפחות לעת הבאת הצאצאים, נפוצה בעולם החי, ובעיקר בציפורים. תשעים אחוזים מהציפורים הן מונוגמיות, אבל רק שלושה אחוזים מהיונקים. אלא שרבים מהמינים המונוגמיים שומרים על הקשר הזוגי רק למשך שנה אחת, ורק מיעוטם שומר על הקשר הזוגי לאורך שנים. מיעוט קטן עוד יותר של המינים הביולוגיים שומר על קשר זוגי מונוגמי לכל משך חייו של הזוג. במבט כולל והיסטורי רחב, האדם שייך לאלו השומרים על קשר זוגי לאורך שנים רבות, גם אם לא תמיד זהו קשר בלעדי. העובדה שיש לנו יכולת מולדת לאהוב, מעידה על הצורך בשמירת קשרים לאורך זמן.
מקובלת הדעה שהסיבה לכך היא הצורך לשתף פעולה לאורך שנים רבות, כדי לגדל ילדים ביחד. כן, בדיוק כמו שזה נשמע: "למען הילדים". בחברות רבות ושונות של האדם, ולא רק בחברות המונותאיסטיות, מקובלים גם טקסי חתונה כזיווג פומבי "לכל החיים". אומנם עד להגעת הנצרות היו אלו טקסים שקידשו גם ריבוי נשים, אבל גם הם קידשו קשר ארוך ואחריות משותפת לגידול ילדים. התנ"ך נותן לכך דוגמאות לאין ספור לכך מן העבר שלנו. ברוב החברות הקדומות יש גם "אמצעי מילוט" לעת הצורך, כלומר תהליך פורמלי של גירושים. תהליך כזה היה בדרך כלל תהליך שמשרת יותר את הגבר מאשר את האשה, אבל גם תהליך הגרושים הוא תהליך שמשתנה בהדרגה בחברה המודרנית, כדי להפוך להיות שוויוני יותר.
האם החברה המודרנית תמשיך לקדש את הקשר לכל החיים ואת הרומנטיקה? כנראה שכן, אבל פחות. מספר הילדים בחברה המודרנית הולך ויורד, משך החיים שלנו עולה, ובמקביל המעמד הכלכלי והחברתי של הנשים משתפר. לכן בחירה בפרידה כאשר הזוגיות הופכת לקשה, מתאפשרת בקלות רבה יותר לשני המינים.
לקראת הנישואים הראשונים אנחנו רוצים נישואים לכל החיים, והרצון הזה חשוב. נישואים כאלה יסמלו לנו שהצלחנו לבחור בן זוג או בת זוג שעושים לנו טוב לאורך שנים, והם יאפשרו לנו יציבות. דווקא בעידן המודרני כאשר קל להיפרד כשרע לנו, נישואים ארוכים מסמלים שהצלחנו בבחירה הזוגית שלנו. לצורך בנישואים מתוך אהבה רומנטית יש יתרונות ויש חסרונות. ככל שזה נראה לעין, חשוב עדיין לשמור על האיזון שבין הפנטזיה לבין המציאות, אך מבלי לאבד את הפנטזיה.
ד"ר אורן חסון, מטפל זוגי ופרטני.
