אפרת דור: "פעם הייתי נלחמת בדימוי האשכנזייה הקרה"

אפרת דור (34) מודה שתגובתה, שכקראה לראשונה את התסריט לסרט "ואז היא הגיעה", הייתה רחוקה מהתגובה שלרוב מציינים בראיונות. "אמרתי 'מה?! זה כל כך סטריאוטיפי!’, שוב אשכנזייה קרה שבטח לא יודעת לבשל - זה עצבן אותי נורא", היא אומרת בראיון ל-ynet לרגל יציאת הקומדיה הרומנטית הישראלית החדשה, במרכזה משולש אהבה עדתי. "אבל אז החלטתי להסתכל על זה כאתגר ולתת פייט - אנחנו לא דומות בכלל, היא ממש חננה לעומתי. אתגרתי את עצמי לא להיכנס למקום השיפוטי ולהגיד דברים כמו 'יו, איזו מעפנה היא', אלא להבין ולקבל אותה".

הסרט "ואז היא הגיעה" של רועי פלורנטין ושי להב (שעולה לאקרנים בסוף השבוע הקרוב) נע על ציר חיפה-ירושלים בסוף שנות ה-90' ומביא את סיפורו של דן (מיכאל אלוני), עורך דין חיפאי (ואשכנזי) בן 30, שעומד להתחתן עם תמר (אפרת דור) חברתו הנצחית. במסגרת עבודתו הוא פוגש במלצרית כורדית מירושלים (חן אמסלם) ונכבש בקסמיה ובאופיה המפולפל, ואיך לא - גם באוכל החריף של אימא שלה. תסכימו שמדובר בהליכה על חבל דק מאוד.

אבל מדובר גם בסיפור אמיתי. שי להב (שבנוסף לעבודתו כתסריטאי, משמש גם כמבקר המוזיקה של ynet) כתב את התסריט וביסס אותו על סיפור ההיכרות שלו עם אישתו. "אי אפשר להאשים את שי בתסריט סטריאוטיפי כי הוא פשוט כתב על החיים שלו ובמקרה זה יצא ככה", מסבירה דור. "דן הולך עם מי שהכי מתאימה לו וזה לא קשור לעדה שלה, זה מה שהסרט מנסה להגיד בסופו של דבר".

למדה להבין ולקבל את דמותה. אפרת דור ב"ואז היא הגיעה"(צילום: עמית יסעור)

למרות האיפיון של תמר, לאורך הסרט היא באמת לא רק מחכה באופן פאסיבי להחלטה של דן להתחתן או לא להתחתן עמה - אלא גם בוחרת לפעול בגזרתה: עושה קעקוע, מתלבשת חשוף יותר ומתחילה לפלרטט עם עוד אנשים בסביבתה. "אני ורועי (פלורנטין, במאי הסרט) החלטנו שכדי להפוך את הסיפור למעניין יותר צריך שהקהל יבין את ההתלבטות של דן ושיתבלבל יחד איתו".

מה הבאת מעצמך לדמות שלה?

"זו לא הדרך בה אני עובדת. כן ביססתי אותה על חברה, אבל אני לא מאמינה ששחקן יכול לחדש או ליצור דמויות חדשות אם הוא כל הזמן משתמש בחומרים שלו. נכון שאני באה ליצור בן אדם אז ברור שבסופו של דבר יש דברים שזולגים ממני אליה וממנה אלי, אבל בעיקרון היא בן אדם נפרד עם חוויות משלה וילדות אחרת משלי".

הליהוק של דור לתפקיד לא מפתיע במיוחד, אפילו לא אותה. "הרבה פעמים מקטלגים אותי כפולניה הקרה, ואז תמיד יש את השלב הזה של 'וואי, את מה זה לא מה שחשבתי שאת'. פעם הייתי מנסה להילחם בזה, הייתי אומרת מלא 'מאמי', 'כפרה' ו'חיים שלי', כאילו לפצות על זה. אבל בסוף הבנתי שאי אפשר להילחם כל היום במה חושבים עליך, זה מתיש. מי שמקטלג זו בעיה שלו ולא שלי".

אבל זה משפיע גם מבחינת ליהוק, יוצר טייפקאסט מסוים.

"כן, אבל דווקא במקצוע הזה אתה יכול לקחת נושא שמעניין אותך ולעשות איתו משהו. לאתגר אותו ולהפוך אותו - זו אומנות, זה היופי בה".

"אין מה להתייבש בסרט שהוא 'פיל גוד'". דור, מימין(צילום: עמית יסעור)

נשמע שאת שחקנית שמעורבת בהחלטות הבמאי, זה נכון?

"למזלי, עד כה יצא לי לעבוד רק עם במאים שעובדים עם שחקנים. שחקנים נוהגים לחלק במאים לשניים - במאי שחקנים או במאי של 'לא שחקנים', ורועי הוא במאי שחקנים. הוא עושה המון המון חזרות, אפילו שמדובר בקומדיה, לא תגידי דרמה משפחתית כבדה. נפגשנו הרבה לפני הצילומים כדי שהדמויות יהיו ייחודיות ומעניינות".

אז דור אמנם עיקמה את אפה כשקראה את התסריט לראשונה, אבל אם תשאלו אותה - היא בכלל לא מתחרטת על התהליך. "היה לי ממש כיף להשתתף בסרט הזה. בהתחלה חששתי כי עד עכשיו לא יצא לי לעשות דברים קלילים או שמחים. תמיד אני מחפשת את הסיפורים הדרמטיים וקורעי הלב, אבל אין מה להתייבש בסרט שהוא 'פיל גוד'. לעשות לאנשים הרגשה טובה זה ערך נהדר".

את אוהבת קומדיות רומנטיות?

"אני מודה שכשאני לבד עם עצמי ובשקט ואף אחד לא מסתכל אני ממש אוהבת סרטים כאלה. אני קוראת לזה סרטים מטופשים, נגיד "הכי מתוק שיש" עם קמרון דיאז. לפעמים בן הזוג שלי יורד למטה ושואל אותי 'מה את עושה, את רואה עוד פעם סרט מטופש?'".

"ואז היא הגיעה" מתרחש בחיפה וירושלים. אם היו אומרים לך שאת חייבת לחיות פה או שם - מה היית בוחרת?

"אוי ואבוי. ירושלים מאוד מסובכת עבורי ואם הייתי גרה שם בחיים לא הייתי מוצאת את עצמי. אז נראה לי שהייתי בוחרת בחיפה, כי אמא שלי גדלה שם אז יש לי איזה חיבור רגשי".

"הוליווד? בואי נגיד שכבר היו כמה שיחות טלפון שאני לא יכולה לספר עליהן בשלב זה"(צילום: ענת מוסברג)

דור היא לא רק שחקנית מקומית. לאחרונה עברה את טבילת האש הראשונה שלה בהוליווד, כשהשתתפה בסרט "אשתו של שומר גן החיות" המבוסס על סיפור אמיתי על זוג פולנים שהסתיר יהודים בגן החיות שלו. בנוסף, היא השתתפה בגרסה האמריקנית של נטפליקס לסדרה "החממה" שצולמה בארץ. "הצילומים של 'החממה' היו מאוד נחמדים כי זה היה כמו לצלול להפקה אמריקנית, אבל כזאת שבבית", אומרת.

לעומת זאת, הצילומים ל"אשתו של שומר גן החיות" היו מורכבים יותר עבורה. הם היו בפראג, ודור השאירה מאחוריה את בעלה ושני ילדיה קטנים, בת ובן. "זה היה מאוד מאתגר, פעם ראשונה שנסעתי לבד להרבה זמן. גם התפקיד היה קשה כי הוא דיבר אלי באופן אישי, סבתא שלי ניצולת שואה", מספרת דור על החוויה. "מאוד התגעגעתי, אבל מפרויקט לפרויקט אתה לומד שהילדים מצטרפים לחיים שלך ולא להיפך. בנוסף, בעיני צריך להראות לילדים שלך מה זה ללכת אחרי החלומות שלך, לעבוד קשה עבורם ולהאמין בעצמך, ולא רק להיות איתם בבית. זה ערך חשוב מאוד בעיני".

אחרי החוויה הזאת, את מתכננת קריירה הוליוודית?

"יש פלוס ומינוס בכל הפקה. אני שמחה לקחת כל תפקיד שהסיפור בו מעניין ומאתגר והצוות שמעורב בו טוב. לא משנה לי בכלל אם זה בארץ או בחו"ל. בואי נגיד שכבר היו כמה שיחות טלפון שאני לא יכולה לספר עליהן בשלב זה".