האפרטהייד (הפרדה) מפריד בין אנשים על בסיס גזעי. בדרום אפריקה, הייתה הפרדה כלכלית, תרבותית, פוליטית, חברתית וחינוכית. הלבנים בדרום אפריקאה הקצו לשחורים אזורי מגורים נפרדים משלהם ואסרו עליהם להתגורר בשכונות של לבנים. כך גם היו מקומות עבודה נפרדים, מקומות בילוי, אוטובוסים נפרדים, בתי קפה, קולנוע וספסלים נפרדים, בתי ספר נפרדים עם חומר לימוד שונה, ובאופן מופגן, יועדו השחורים להפוך למשרתיהם של האזרחים הלבנים.

במסגרת אירוע של ארגון הסטודנטים למען ישראל SSI , סיפרה אולגה מיישה את סיפורה כילדה כהת עור בדרום אפריקה תחת שלטון האפרטהייד. "אני יודעת מה זה אפרטהייד", היא מוסיפה ומספרת ל'ידיעות אמריקה', "חייתי את זה. לגור בדרום אפריקה תחת שלטון האפרטהייד נוטל מחיר כבד. בגלל צבע עורי לא יכולתי להצביע, לא יכולנו ללכת לאותם בתי ספר כמו האזרחים הלבנים, לא יכולנו לקבל טיפול רפואי באותם בתי חולים, לא יכולנו לשבת באותו מקום. בישראל", היא מוסיפה, "על אף האתגרים והבעיות, על אף המחיר והתנאים שיש להציב בעקבות חוסר הוודאות הביטחוני, הזכויות שוות”.

"יש לי מחויבות לעזור למדינה שעזרה לנו כל כך". מיישה

אולגה בת ה-36 מגדירה את עצמה כציונית. בעבר הקימה את ארגון DEISI שמורכב מהמילים להגן, לחבק, להשקיע, לתמוך בישראל. הארגון עוסק ביצירת מודעות בקרב דרום אפריקאים על ישראל. "אני נוצריה אדוקה ואני זוכרת שגם בשנות הילדות שלי התפללנו למען ישראל. אז לא עסקתי באקטיביזם וודאי שלא הייתי מודעת למה שקורה בישראל או לביקורת המופנית כלפיה. בהחלט ידענו כמה החדשנות של ישראל עזרה לנו באפריקה. מה התרומה של ישראל בעולם, מחקלאות ועד טכנולוגיה", היא מספרת. "התרשמתי והערכתי מאוד את מדינת ישראל. במקביל, אבא שלי, שהפך לחבר במפלגה בדרום אפריקה, חשף אותי גם לביקורת הגוברת על מדינת ישראל. זה הכעיס אותי יותר ויותר, בעיקר כששמעתי שמכנים את ישראל מדינת אפרטהייד. חשבתי שעם כל המדינות האכזריות שיש בעולם, שיש באפריקה, מתרכזים בישראל, שיש לה תרומה כל כך גדולה בעולם ולא יכולתי לשבת מבעד".

היא מספרת שמאז החלה בתחקיר מעמיק משלה אודות מדינת ישראל. "חשבתי שאם BDS עושים עבודה יסודית כל כך בלהרוס את התדמית של מדינת ישראל, יש לי מחוייבות לעזור למדינה שעזרה לנו כל כך והתחלתי ללמוד יותר ויותר. למדתי שאין עוררין על כך שהפלסטינים סובלים והתנאים שלהם מאוד בעייתיים, אבל היה לי ברור שלא מדברים על הסיבות האמיתיות לכך. זה רחוק מלהיות מצב כמו זה שחוויתי בדרום אפריקה בו רק בגלל צבע עורי המציאות שלי הייתה מוגבלת וקשה".

בישראל ביקרה אולגה כבר חמש פעמים. "הייתי בביקור בעקבות הנצרות, התרבות ומשם בכל פעם אני מגיעה כדי להבין יותר, ללמוד עוד ועוד על הסכסוך ועל המורכבות”.

הסטודנטים באוניברסיטה שאלו אותה שאלות קשות. הם התעקשו שישראל היא מדינה קולוניאליסטית, שמפלה את אזרחיה הערביים והיא בתגובה ענתה והסבירה שאדמת ישראל הייתה שייכת לעם היהודי מאז ומעולם, אז זו לא יכולה לא מדובר באדמה כבושה. וכך המשיכה וענתה על כל שאלה שנשאלה, בידענות רבה אודות המציאות הישראלית.

שאלה מפתיעה הגיע כשסטודנט תקף את אולגה על המדיניות של אביה, הפוליטיקאי קנט' מאיישה, מאחת המפלגות הנוצריות בדרום אפריקה. אביה של אולגה נלחם גם הוא שנים בטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד. טענה כזו, אמר, מפשטת ומגמדת את גודל הסבל והמחיר ששילמו הוא ומשפחתו על המציאות הקשה של אפרטהייד. "כשהסטודנט תקף אותי לא ציפיתי לזה, אבל עניתי לו והבהרתי שזו בדיוק אותה בורות קולנית שמונעת הידברות, ממש כמו בהתייחסות למדינת ישראל. אנחנו מפספסים דיאלוג ובמיוחד כשמדובר במוסדות אקדמיים זה מרגיש לי ממש כמו זלזול במוסד החשוב הזה. אני מקווה שאצליח לפתוח אנשים לחשוב אחרת, לפתוח את העיניים לעובדות. אם אנשים לא ישאלו שאלות", היא מסכמת, "אז הסכנה היא לא רק לישראל אלא לכל עם ובכל נושא”.