עיניים עצומות לרווחה

בשיתוף חברת מובילאיי

אנחנו עובדים כאן, בישראל, כמו משוגעים. לפי ה-OECD אנחנו עובדים בממוצע 40.6 שעות בשבוע (נתוני 2016), כאשר ממוצע השעות של כל המדינות שנדגמו עומד על 36.8 שעות. למעשה, אין מדינה מערבית אחת שבה עובדים יותר שעות מישראל. והבשורה עצובה היא שבסקר לא נמצא קשר בין כמות שעות העבודה להצלחה כלכלית. עובדה. בטורקיה עובדים הכי הרבה שעות, 48 בשבוע, ותראו אותם היום, במחי ציוץ אחד של טראמפ.

(צילום: shutterstock)

אצלנו דווקא העבודה נושאת פרי. לא מזמן השתפר דירוג האשראי של ישראל לדרגה של AA-, הכי גבוהה שקיבלנו מעולם. בזמן שמדינות שונות במערב נובלות כלכלית, אנו מציגים תוצר לנפש של 44 אלף דולר. זה מדהים וגבוה ממדינות כמו צרפת ובריטניה של אחרי הברקזיט.

אבל לכל זה יש מחיר. אנחנו כל הזמן בעבודה. פיזית, בראש, בין הבית לעבודה, על האופניים או נוהגים במכונית. והעייפות, איך נהג לומר המ"כ שלי, "מצטברת, אז תתחיל לרוץ כדי להתעורר".

אנחנו קרועים מעייפות בדרך הביתה, לא ישנים מספיק שעות וקמים שוב עייפים למחרת לעוד יום של טרפת, פקקים ועצבים. במדינה אחרת בה הייתה לי הזכות לבקר, דרום קוריאה, העבודה האינטנסיבית גורמת גם לירידה חדה בילודה. הלחץ להצליח בקריירה דוחק הצידה את המשפחתיות, הזוגיות ויש שיאמרו גם את השפיות. בישראל אנחנו לא מוותרים על ילדים, מה שגורם לכך שהעייפות גדולה אף יותר מבמקומות אחרים. כי ילדים, מה לעשות, הם אולי מאוד מתוקים, אבל גם די מתישים.

לעייפות יש מחיר כבד. לפי AAA Foundation for Traffic Safety בארה"ב, 10 אחוזים מכל התאונות הקטלניות נגרמות בשל עייפות נהג. אז נכון, אצלנו אין את המרחבים והנסיעות הארוכות שיש באמריקה, אבל יש הרבה יותר סטרס. ואם מדברים רגע על התחום המקצועי, נהגי הסעות ותובלה, שם הבעיה חמורה הרבה יותר: למרות שמשרד העבודה קבע במפורש שאין לנהוג יותר מ-12 שעות ביממה - תנאי המשק גורמים לכך שכדי להתפרנס צריך לנהוג יותר מזה, מה שמוביל לאסונות.

היה לי פעם דייט, מסוג הדברים האלה שאי אפשר לתת להם לחמוק. היא נראתה מושלמת, השיחה קלחה ולמרות שהיא גרה רחוק והייתי אחרי יום עבודה מטורף, התנעתי בערב את הלאנטיס ונהגתי את 45 הדקות לדייט בבית קפה אי שם בין העמק לכרמל. בפועל, הדייט היה כישלון. אז קפה חזק אחד מאוחר יותר, אני בחזרה בלאנטיס. אמצע הלילה, אני ער כבר יותר מ-20 שעות, רק רוצה להגיע הביתה בשלום.

ואז - ביפפפ עצבני מקפיץ אותי! אני לא מאמין. נרדמתי בעודי מחכה שרמזור יהפוך מאדום לירוק. ההלם מההבנה של מה קרה מיד הקפיץ את האדרנלין בדם. זה הספיק לדקות המעטות שעוד נותרו עד שהגעתי הביתה, אבל המחשבה מה היה קורה אם הייתי נרדם על הכביש המהיר הייתה די מבעיתה.

הסיכוי להיות מעורב בתאונה בגלל מחסור בשעות שינה - חמש שעות או פחות ביממה ואתם שם - גדול כמו הסיכוי לנהוג תחת השפעת אלכוהול. הסימפטומים, אגב, דומים: קושי להשאיר את העיניים פקוחות, קשיים בשמירה על נתיב, נהיגה בזיגזגים וחוסר יכולת לזכור את קטעי הכביש שעברתם. די דומה לנהיגה בשכרות.

את התופעה האחרונה, "אמנזיה מוטורית", חוויתי על בשרי בנהיגה ארוכה במיוחד לאורך החוף המערבי של ארה"ב. אחרי 16 שעות נהיגה רצופות פתאום קלטתי שאני לא זוכר את הכביש שעברתי. למזלי הייתי מספיק מודע לזה כדי למצוא מוטל בהמשך הדרך, לעשות צ'ק אין ולצעוד כמה מטרים כדי לאכול המבורגר מרובע של וונדיז. תשאלו אותי היום היכן היה המוטל הזה? וואלק, אין לי מושג. לא זוכר כלום על כלום מהיום הזה.

המלצה: עצרו באופן יזום כל שעתיים לערך בנסיעות ארוכות. כמו כן, נסו להימנע מארוחות כבדות. משקאות אנרגיה? לא בטוח. יש בהם המון קפאין שהוא מעורר, וזה דווקא בסדר, אבל הוא גם משתן, וזה די מבאס כשלוחץ לפיפי דחוף באמצע פקק.

אם תוסיפו את המחסור בשעות שינה לתשומת הלב המוגזמת לסמארטפון ולהפרעת הקשב שנראה כי כולנו כבר לוקים בה, תוכלו לקבל תמונה עגומה למדי של רמת נוכחות הנהג מאחורי ההגה. זה חמור עוד יותר בשעות הקטנות של הלילה ובסופי השבוע, כשגם אלכוהול מצטרף למשוואה. זה טבע האדם - וגם גבולות היכולת שלנו ברורים.

במרוץ לשיפור הבטיחות של המכוניות שילבו יצרניות הרכב מערכות רבות שנועדו לעזור לנו להתגבר על העייפות, כשהיא משולבת במשימתיות יתר. למה הכוונה? למשל להתעקשות להגיע הביתה אחרי מסיבה בלי לעצור לחרופ קטן לצד הדרך. כיום יש מכוניות שמציעות לך לעצור לרגע ולשתות קפה. הן אפילו עושות זאת בחיווי חינני של כוס קפה מהביל על לוח השעונים. אחרות מצוידות במערכות לניטור עייפות נהג, אשר בוחנות את מספר הזיגזוגים והתדירות שלהם כדי להזהיר אותו מעייפות יתר.

לאחרונה פגשתי אפילו מערכת המצלמת את הפנים של הנוהג, ואם נדמה לה שהוא עוצם עיניים או סתם לא מסתכל על הדרך הוא יקבל משיכה טובה בחגורת הבטיחות (את המערכת הזו הצלחתי להפעיל דווקא כשהתעסקתי יותר מדי זמן עם המולטימדיה של הכלי הפרימיומי, אגב).

מערכות בטיחות מתקדמות אחרות מסתכלות החוצה, על הדרך, ויזהירו בחיווי אור-קולי או באופן שמתערב בנהיגה שבוצעה סטייה מנתיב. הן יעזרו לקרוא שלטי מהירות, או יתריעו על חדירה של הולכי רגל או רוכבי אופניים לנתיב הנסיעה. כך או אחרת, מערכות הבטיחות המתקדמות אינן תחליף לשעות מנוחה ואי אפשר, עדיין, לבנות עליהן שיצילו אותנו 100% מהזמן. אבל הן כן משמשות כ"קיר אש" וירטואלי כשאנחנו מנקרים, וזה לא מעט.

בשיתוף חברת מובילאיי