שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    חג אמריקאי, ערכים יהודיים
    חג ההודיה הוא חג אזרחי שגם אנחנו יכולים ושמחים לקחת בו חלק. רבים בקהילה היהודית מנצלים את ההזדמנות להכרת תודה ונתינה. בארוחה חגיגית בבית כנסת באפר ווסט סייד, הוכיחו שתנקס גיבינג הוא הרבה יותר מהודו וקניות.
    השבוע, כמו בכל יום חמישי האחרון של חודש נובמבר, בהתכנסות משפחתית רוויית אוכל מסורתי, רגע לפני "בלאק פריידי" המקודש,חגגו האמריקאיים את תנקס גיבינג. גם אנחנו הישראלים, חוגגים ונהנים מהערך המוסף שזה מעניק לתחושת השייכות שלנו.

     

    הרעיון מאחורי תנקס גיבינג, אשר ידוע בשפתינו כ-חג "מתן תודה",הוא לומר תודה על מה שיש לנו, ולכל מי שאיתנו. מה שהתחיל בצליינים של מייפלאוור
    והעזרה לה זכו מהאינדיאנים, הפך להיות אחד האידיאלים המובהקים בתרבות האמריקאית, כאשר כבר אז הצהירו המתיישבים החדשים שהם ב"מסע מתמיד לעבר עתיד טוב יותר". עם זה, סביר להניח, רובנו כאן יכולים להסכים ולהזדהות.

     

    תנקס גיבינג הוא חג שמזכיר במידה רבה, חג ישראלי. כל המשפחה מתאגדת סביב השולחן, עם הרבה מאוד אוכל. במסגרת מנהגי החג, מתכנסים כל בני המשפחה לארוחה שבמרכזה עוף הודו (שסביר להניח שלא היה נכנס בשלמותו לתנור ישראלי ממוצע) ועסוקים, רגע לפני המשחק בטלוויזיה, בהודייה.

     

    אבל האמת שהוא גם הרבה יותר מזה. הוא עוסק בהכרת תודה, ערך חשוב גם ביהדות, ואולי כל סיבה לציין אותו היא מבורכת. הודייה, היא ערך חשוב שתמיד מצליח לרומם אותנו ולהזכיר לנו את הטוב. ערך שמעניק אופטימיות ומקרב בין כולם.

     

    "ערכי חד ההודיה מושתתים על ערכים יהודיים חזקים", מסבירה לנו הרבה סמנתה נטוב, רבה עמיתה בבית הכנסת סטפן וייס, בו היא מנהלת תכניות משפחה וקהילה. "אנחנו רואים את הערכים האלו באים לידי ביטוי במצוות בתורה. החג מתכתב עם ערכים יהודיים של הכרת תודה, לעצור ולהעריך את הטוב. ביהדות עלינו לברך 100 ברכות כל יום. מה שאמור לכוון את המודעות שלנו להוקרה. אנחנו קמים בבוקר עם ''מודה אני לפניך, הכל דרך התפילה, מהארוחות שלנו, ועד האינטרקציה הבין אישית."

     

    - ()
    -

    - ()
    -

    - ()
    -

     

    השבוע הובילה הרבה בבית הכנסת ארוחת חג שכולה הודיה. "אנחנו מנהלים כאן מקלט בבית הכנסת של 10 גברים עובדים שלא מצליחים להרשות לעצמם בית משלהם. הם מגיעים אלינו בכל ערב, יכולים להתקלח, לאכול ולישון. בכל יום יש מתנדבים שמלווים אותם, ישנים בבית הכנסת ומסייעים להם. לכבוד החג הכנו להם ארוחה מיוחדת שאליה הצטרפו חברי הקהילה שלנו, בכל הגילאים וביחד אנחנו חוגגים את הזכות הזו להודות ולתת", היא מספרת.

     

    בערב החגיגי שערכו, דיברה הרבה על הזכות להעניק לאחר: "כל מי שאני מכירה שמתנדב מרגיש שהוא מקבל הרבה יותר בהתנדבות מאשר מה שהוא נותן. יש משהו מאוד מתגמל בלהיות במד הנותן. בהבנה שיש לך משהו שיכול להיטיב עם מישהו אחר. זה צורך שלנו של להיות אנושיים, להיות יהודיים, לחלוק את הברכות שלנו, את הטוב ולכל אחד יש טוב. נתינה היא כלי בסיסי אנושי שמחבר בינינו."

     

    האיזון הזה בין נתינה לקבלה איננו פשוט. "לקבל זה לא תמיד קל. צריך ענווה גדולה כדי לבוא ולקבל, ורק במסגרת של אמון ושל צורך והבנה דתית גדולה יותר של יחסי תן וקח, של הדדיות, אדם יכול להרגיש שהוא יכול לקבל ולהבין שזה חלק ממשהו גדול יותר ושמגיע לו. אני מאמינה", היא מוסיפה, "שכך גם הנהגנו את ערב החג. כולנו, נותנים ומקבלים, היינו שווים."

     

    היא מציעה לכל אחת ואחד מאיתנו, אשר נחשפים לערכי החג האמריקאי, ללקט מתוכו את הערכים שחשוב שנחזק בתוכנו. "כל אחד מאיתנו הוא חלק מדבר גדול יותר. כל אחד מאיתנו צריך לדעת לקבל, וחשוב שיפנים את הערך האישי בנתינה. בכל הפעילויות שלנו אנחנו מערבים את כל החברים, כולל הילדים. זו חוויה משותפת שמחברת בין כולנו."

     

    לא משנה מה הוביל אותנו לכאן, לא משנה אילו געגועים ולבטים עולים בנו ולא משנה כמה אנחנו גאים בישראליות שלנו, רובנו, מהר מאוד, במודע או שלא- נשאבים באופן טבעי לתרבות האמריקאית שעוטפת אותנו בכל הכוח. יש משהו מאוד מחבר בחגיגות שמהותן מהולה באידיאלים שכולנו מקדשים, הודייה, הכרה. החיבור דרך העקרונות הללו מעלה את תחושת השייכות של כולנו לבית שהקמנו כאן, מעבר לים.

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים