עיריית י-ם תבעה 450 אלף שקל מתושב חו"ל - ונדחתה

חוב ארנונה שהצטבר לאחר עשור בגין 3 נכסים במזרח העיר הוטל על הבעלים ולא על השוכרים. העירייה פנתה לביהמ"ש, שחשב אחרת

עו"ד שי אהרוןפורסם: 09.01.19 , 09:09

בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעה של עיריית ירושלים נגד תושב חו"ל שבבעלותו שלושה נכסים במזרח העיר, בגין חוב ארנונה בסך 450 אלף שקל שהצטבר במשך יותר מעשור. השופטת מיקה בנקי קבעה שהעירייה פעלה שלא כדין כשהעבירה את רישומי הנכסים מהשוכרים ולא עשתה צעדים מתבקשים לאיתור הבעלים.

בבסיס התביעה עמדו שלוש חנויות במזרח ירושלים. הנכסים הושכרו לגורמים שונים אך ב-1997 הם חדלו לשלם דמי שכירות. הנתבע הגיש נגדם תביעת פינוי ותביעות כספיות שהתקבלו. ב-2006, לאחר שנים של התדיינויות והליכי הוצאה לפועל, הוא הגיע מולם להסדר שלפיו הם יפנו את הנכסים. המנעול הוחלף ובהתאם לדרישת השוכרים מסר בא כוחו לשניים מהם מכתב, המאשר שהם העבירו את "מפתחות החנות". אלא שזמן קצר לאחר מכן חזרו השוכרים למקום, פלשו לנכסים והם מחזיקים בהם עד היום.

עכו:

העירייה ניסתה לנצל שריפה כדי להרוס מסעדה

עו"ד אפרים כהן

בעלי "שיפודי הגליל" ביקשו לשפץ את המקום, אלא שהוצא להם צו הריסה. ביהמ"ש קבע: העירייה ניסתה לנצל את האירוע כדי להרחיב כביש

עיריית עכו ניסתה לנצל שריפה כדי להרוס מסעדה ותיקה

על בסיס המכתב שנמסר לשוכרים, העירייה העבירה את חיוב הארנונה לנתבע, ללא ידיעתו. במסגרת התביעה היא דרשה ממנו לשלם את חובות הארנונה מאז 2006, בסכום של כ-450 אלף שקל.

הנתבע טען שהעירייה לא הייתה רשאית להעביר את רישום המחזיק וחבות הארנונה מהשוכרים אליו על סמך המכתב. הוא הוסיף כי הודעות ששלחה אליו העירייה הגיעו לכתובת שגויה, ודבר החיוב נודע לו רק ב-2015, כשעוכב ביציאתו בשדה התעופה בשל הליכי הוצאה לפועל.

העירייה טענה מנגד שדי בהודעה חד-צדדית של שוכר כדי להעביר ממנו את חובת תשלום הארנונה, כפי שנעשה במקרה זה. לדבריה, היה על בא כוחו של הנתבע לדעת כי מסירת מכתב שכזה לשוכרים יכול להביא לשינוי חזקה ברישומי העירייה ולהעברת חיוב הארנונה לכתפי מרשו.

"נשמת החוק"

השופטת מיקה בנקי ציינה כי לצורך העברת חזקה יש צורך בהודעה בכתב מטעם המחזיק, והעירייה לא הייתה צריכה להסתפק בהודעה בעל פה של השוכרים בצירוף אותה "אסמכתא" על פינוי החנויות.

היא קבעה שלא הייתה לנתבע כל סיבה להניח כי תשלום הארנונה יופסק או יושפע בכל דרך אחרת מניסיון הפינוי הכושל ומהמכתב שנמסר לשוכרים. לדבריה, אופן מסירת הודעות העזיבה מטעם השוכרים היה צריך לעורר חשד ולהביא לבדיקה נוספת על ידי פקיד העירייה, שהתעלם מ"נורות אדומות".

עוד לדבריה, הוכח כי פניות העירייה ודרישות הארנונה נשלחו לכתובת שגויה לאחר שחל שיבוש ברישום הכתובת הנכונה של הנכסים. היא הדגישה כי משלוח הודעת חיוב אינו מהלך טכני אלא שלב מהותי בהקמת חבותו של הנישום. במהלך השנים העירייה ידעה שכל ההודעות ששלחה חזרו ובכל זאת לא נקטה בצעדים מינימליים לאיתור הנתבע.

עוד הדגישה השופטת כי גביית מס אמת היא עיקרון יסוד בדיני המס, כשהחובה לשלם ארנונה מוטלת על "מחזיק בנכס". לדבריה, אילו הייתה העירייה פועלת באופן סביר מבעוד מועד היא יכלה לראות בקלות כי העברת החיוב לנתבע הייתה לא תקינה. בנסיבות המקרה היה עליה לגבות ארנונה מהפולשים שהם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכסים. לכן התביעה נדחתה והעירייה חויבה בשכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.