בעוד כחודשיים וחצי אזרחי ישראל ילכו לקלפי ויצביעו עבור חברי הכנסת שינהיגו את המדינה בשנים הקרובות. השיח הציבורי יוצף באמירות על ביטחון, כלכלה, משפט וחינוך. וכמובן, כמעט בכל נאום או ראיון המועמדים לכנסת יקפידו לדבר על היותה של ישראל "מדינה יהודית ודמוקרטית".

אכן, למדינת ישראל שני תפקידים: היא מדינת כל אזרחי ישראל, אך היא גם מדינתו של העם היהודי באשר הוא. הגיע הזמן שבתקופת הבחירות נדבר על שני צידי המטבע. צריך שהציבור כולו, ועיתונאים בפרט, ישאלו – ושהמועמדים ישיבו – על שאלות שקשורות ליחסים של ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, עם אותם יהודים החיים בתפוצות.

מערכת היחסים שבין מדינת ישראל לקהילות היהודיות בתפוצות בכלל, ובארצות הברית בפרט, עלתה על סדר היום הציבורי לא פעם ולא פעמיים בשנים שחלפו מאז הבחירות האחרונות לכנסת. סוגיות דוגמת חוק הגיור או מקומם של זרמים לא-אורתודוכסיים בכותל עוררו אמוציות רבות. גם המחלוקות בין ישראלים השופטים את הנשיא טראמפ דרך מעשיו הפרו-ישראלים בזירה הבינלאומית, לבין הקהילה היהודית בארצות הברית, הדמוקרטית ברובה, השופטת אותו על פי מדיניות הפנים שלו, עוררו הדים ודיון נרחב. הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג ואירועים אנטישמיים אחרים היוו זרז לשאלות על מידת האחריות שיש לישראל כלפי ביטחונם של יהודים החיים במדינות אחרות.

נרתם למשימה. הנשיא ריבלין ושירה רודרמן.

במקביל לרצף האירועים הללו, אנו עדים לתחילתו של שינוי כיוון בקרב ישראלים רבים המבינים שצריך לדבר על מערכת היחסים הזו. לפני כעשור הבנו שעל מנת לשמור על הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית לא מספיק ללמד את האמריקאים על ישראל – צריך גם לחשוף מובילי דעה ומקבלי החלטות ישראליים לחיים היהודיים בארצות הברית.

בשנים האחרונות אנו רואים כיצד הבנה זו מחלחלת לשיח הישראלי. הגדלת הפעילות של משרד התפוצות וההירתמות של נשיא המדינה ריבלין לנושא מעידות כאלף עדים על כברת הדרך שעברנו בשנים האחרונות. אבל, למרות שיותר ויותר מעצבי מדיניות ומקבלי החלטות מודעים לחשיבות הקשר של ישראל עם הקהילה היהודית בארצות הברית, הרי שהם כמעט ולא נותנים לכך משקל בתהליך קבלת ההחלטות שלהם. פעם אחר פעם מתגלה שישראלים לא מתעניינים בנעשה בקרב הקהילות היהודיות ברחבי העולם. לכן, גם נבחרי הציבור מתרחקים מכך, ולהתרחקות יש מחיר: אם לא מדברים על נושא חשוב, מפסיקים לייחס לו חשיבות. במקרה שלנו, היעדר שיח בונה על מערכת היחסים הרצויה בין מדינת ישראל לבין העם היהודי בתפוצות תורם באופן ישיר לפער ההולך וגדל בין הצדדים. והפער הזה הוא סכנה אמיתית לישראל, מכיוון שיהודי ארצות הברית מהווים נכס אסטרטגי עבור מדינת ישראל.

התרומה של הקהילה היהודית בארצות הברית לביטחון הלאומי של ישראל באה לידי ביטוי בשלל דרכים, כפי שהראה מחקר חדש של המכון למחקרי ביטחון לאומי. בראש ובראשונה יהודי ארצות הברית מהווים עוגן בתמיכה הדו-מפלגתית של מוסדי השלטון האמריקאי בישראל, וכך משחקים תפקיד משמעותי בטיפוח הברית האסטרטגית של ירושלים עם וושינגטון.

טיפוח הברית הזו בא לידי ביטוי גם באמצעות קידום חקיקה פרו-ישראלית בבתי המחוקקים, עידוד שיתופי פעולה כלכליים ואקדמים במגזרים הרלוונטיים, פעילות לחיזוק התדמית של ישראל בקמפוסים, ועוד.

המחקר שפורסם נוגע גם בהעברות כספים ישירות בין יהודי ארצות הברית לישראל. נכון ל-2017 הערכות מדברות על כשמונה מיליארד ש"ח המגיעים לישראל מדי שנה לגופים ומוסדות בארץ. המסקנה ברורה: אנחנו לא יכולים לאפשר נתק בין ישראל ליהודי ארצות הברית. גם אם יש חילוקי דעות בין ישראלים ליהודים באמריקה, חשוב שההנהגה הישראלית תדבר ותציג את עמדתה.

אין זמן ראוי יותר מאשר תקופת בחירות כדי לדרוש תשובות ממי שמבקשים את ברכת הדרך מהציבור. כמו שאני רוצה לדעת מה המדיניות הכלכלית של מועמד מסוים, או מה דעתה של מועמדת על ענייני ביטחון, כך עלי לדעת גם את עמדתם על הקשר של ישראל עם יהודי התפוצות. לכן אני מבקשת – תתעניננו. תשאלו. תדרשו תשובות. אם ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, נבחרי הציבור צריכים להסביר איך הם רואים את מערכת היחסים של המדינה עם יהודי העולם. תבקשו שאנשי התקשורת ישאלו את הפוליטיקאית שמולם איך היא רואה את מערכת היחסים של ישראל עם יהודי התפוצות. בחוג בית, תשאלו את המועמד באיזו מערכת יחסים הוא מאמין בין ישראל ליהודים מחוץ לישראל.

לא חייבים להסתפק בשאלה כללית. יש שלל נושאים ודרכים לתחזק את הקשר של ישראל עם יהודי העולם, וכל מועמד יכול למצוא את הדרך שלו. האם המועמדים יתמכו בכך שאחוז מסוים מתקציב המדינה יוקצה לפרוייקטים לחיזוק הקשר? האם הם יצהירו בעת השבעתם לכנסת לא רק על אמונים למדינת ישראל, אלא גם על אחריותם כלפי יהודי התפוצות? האם יפעלו לכך שבוגר מערכת החינוך הישראלית ישמע וילמד גם על קהילות יהודיות תוססות חיים ולא רק על יהודים שגורשו או נרצחו?

אני מבטיחה לכם שבבחירות הקרובות תשמעו הרבה על מערכות המשפט, החינוך והביטחון. המפלגות ישתפו בחזון שלהם לצמצום פערים בחברה ולחיזוק הכלכלה. אבל אם לא נתעקש, לא נשמע מילה או חצי מילה על התפישה הציונית של המועמדים שלנו. לא נדע מהו החזון שלהם לישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. דווקא עכשיו, צריך לשאול את המועמדים על דעתם לנושא.

הכותבת שירה רודרמן היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן הפועלת לחיזוק הקשר בין ישראל ויהדות ארה"ב