שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נטלי שמה קץ לחייה שנה לאחר שהחלה בתהליך לשינוי מין
    נטלי ויסברג נולדה לפני 26 שנה בשם נחמן וגדלה בשכונת מאה שערים בירושלים. היא נישאה פעמיים לנשים, בפעם השנייה אף נולדה לה בת. כשלא יכלה יותר לשאת את חייה כגבר, החלה בתהליך לשינוי מין למרות הקשיים הרבים והנידוי מהקהילה. לפני מספר חודשים היא גוללה את סיפור חייה בפני אבי שושן, דובר בית חולים איכילוב. בסוף השבוע האחרון היא שמה קץ לחייה

    נטלי ויסברג ישבה בחדרה של ד"ר איריס יעיש, בפאתי המכון האנדוקריני בקומת הגג של מגדל אריסון כשהיא כפופה ומבוישת. היא לבשה חולצת טריקו ורודה וצמודה, חצאית הדוקה וקצרצרה שחשפה רגליים ארוכות וסנדלים ורודות עם רצועות עור ליפפו את קרסוליה כמעט עד לגובה של פיקת הירך.

     

    היא הצמידה את ירכיה הרזות אחת לרעותה, השיער הבהיר והחלק נפל כמקלות עד לכתפייה והגוף השברירי זע באי שקט. היא רגילה לשבת בשקט, לקבל את הטיפול הרפואי תוך שהיא מקפידה לומר שתי מילים בלבד: "סליחה" ו"תודה". כעת, היא מתחילה לשבור את השתיקה ולגולל את סיפור חייה.

      

    את בטוחה שאת שלמה עם החשיפה?

    "כן, חשוב שיידעו את זה", לחשה והשפילה ראש.

      

    דקה ארוכה עברה. היא זקפה את צווארה בחזרה ובקור רוח שאלה: "אתם מוכנים לזה? כי זה לא סיפור קל".

      

    הנהנו בראשנו. כבר קרוב לאלף מטופלים עוברים באיכילוב תהליך לשינוי מין. האמנו ששמענו כבר הכול.

      

    "הפעם הראשונה שהרגשתי שאני שונה הייתה כשהייתי כבר בן שש", היא שיחזרה, "נולדתי בשם נחמן וגדלתי במאה שערים להורים חוזרים בתשובה מחסידות ברסלב. זוג הורים מבוגרים ואחות אחת בלב שכונה חרדית נוקשה וקפדנית.

     

    "הייתי גונבת לאחותי את הבגדים שלה ומסתגרת שעות בשירותים והיא לא הבינה לאן הם נעלמים לה כל הזמן. קינאתי בה ובחברות שלה ורציתי להיות איתן. להיות כמוהן".

     

    נטלי ( )
    כבר מגיל 6 רציתי להיות כמו אחותי. מימין: אחרי הניתוח, משמאל: כך נראתה לפניו

      

    ההורים שמו לב?

    "הייתי מחביאה את זה טוב וגם הבנתי מהר מאוד שאין לי מה לבנות על ההורים שלי".

      

    מה הכוונה?

    "בגיל הזה בדיוק, שש, אנסו אותי בפעם הראשונה. הם היו שני שכנים בבניין שנעלו אותי בביתם. כששיחררו אותי ועליתי לדירה שלנו, סיפרתי לאמא שלי מה קרה אבל היא לא עשתה עם זה כלום. לא הרבה זמן אחרי אבא שלי נפטר בפתאומיות ומאז בכלל חיי השתנו ולרע".

      

    אני מפחד לשאול.

    "מאיפה להתחיל? מהעסקן השכונתי שהייתי באה אליו לאכול כי אמא הפסיקה לבשל והוא ראה בי כקינוח? מהגבר במקווה? זה כ"כ נפוץ שאפילו אין טעם להרחיב על זה".

      

    מישהו היה שם כדי לעזור?

    "הפכתי לרובוט ועשיתי מה שהרבנים קבעו לי. כשהייתי בת 16 אמא שלי חזרה מהרב והודיעה לי שהוא החליט שאני צריכה להתחתן. מצאו בחורה שגדולה ממני בשנה. נפגשנו פעם אחת למשך שעה כשהפעם הבאה הייתה כבר רק בחופה עצמה. אף אחד לא שאל איך אני מרגישה ואם אני בכלל רוצה וככה התחתנתי".

     

    כמה זמן זה החזיק מעמד?

    "שנה וחצי. לא ידעתי עד יום החתונה איך נולדים ילדים. לא הרגשתי כלפי אשתי כלום, שלא לדבר על משיכה אז לא מימשנו את הנישואים והיא ביקשה גט. לפני גיל 18 כבר הייתי גרושה".

      

    ובכל זאת התחתנת שוב.

    "זה קרה שנה וחצי אחרי שהתגרשתי. הייתי בסך הכול בת 20 והרב החליט שאני צריכה להתחתן שוב. מצאו בחורה בת 21 שנחשבה פחות דתייה ושידכו בינינו. בדייט הראשון שנינו אמרנו לא לזוגיות אבל נשארנו בקשר כששלחתי לה הודעה מדי שישי עם פרשת השבוע ובסוף החלטנו לתת לזה צ'אנס, ושוב עמדתי תחת החופה עם חליפה שחורה ומגבעת כמו חתן לתפארת".

      

    לא חשבת שאת עושה לה עוול כשאת לא גלויה איתה?

    "רציתי לצעוק אבל לא היה מי שישמע. הלכתי לרב ששלח אותי לרופא מין כדי שאוכל לתפקד מינית גם אם לא ממש בא לי. הוא בדק אותי וקבע שאני כשירה ומתפקדת. לה הוא נתן עצות איך לעורר אותי. אבל זה לא עשה לי כלום וכל הזמן התחמקתי מסקס. דוגרי, זה הגעיל אותי. איתה אבל כן מימשתי את הנישואים ובעצת הרב היא הפסיקה לקחת גלולות ולא הרבה זמן אחרי היא נכנסה להריון והפכתי להורה לילדה יפהפייה".

     

    אומרים שכל ילד מביא איתו את הברכה שלו.

    "בחיים שלי, לא היה לי אף פעם זמן לנשום. מגיל צעיר עזרתי בפרנסת הבית, עברתי טלטלות איומות ופתאום סופסוף מצאתי את הגרון שלי. יצאנו ממאה שערים למושב והתחלתי לנשום אוויר צח ולראות מרחבים ירוקים ושם לראשונה בחיי התחלתי להירגע, לחשוב על עצמי ולא להמשיך לפעול כמו זומבי. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי - זו הברכה והיא הכי יקרה".

      

    ומה למדת מהטיפול?

    "שם העזתי לומר בפעם הראשונה בחיי שאני נמשכת לגברים ואני אישה. בעולם שחייתי בו זה המצב הכי גרוע שיכול להיות והפסיכולוג אמר לי שאם אני מרגישה ככה 20 שנה זה לא ייעלם ושאני צריכה לקבל שזה מי שאני".

      

    נטלי ( )
    התהליך לשינוי מין גרם לי להרגיש משהו בפנים שלא ידעתי שבכלל קיים בי. נטלי ז"ל

     

    ומיד התחלת בתהליך?

    "במשך שנה ניסיתי לחיות בשקר והגעתי אפילו עד כדי כך שהייתי מענישה את עצמי".

      

    פגעת בעצמך?

    "אני חרדית לשעבר. עשיתי מה שאני יודעת: מתפללת וזועקת לה' לעזרה. הייתי נוסעת ברכב ומשננת מאה פעם "אתה גבר". קוראת את הפסוק "לא ילבש גבר כלי אישה", מאות פעמים ביום. מיותר לציין שזה לא עזר. במקביל, גם אשתי הרגישה שאין התקדמות איתי והיא ביקשה שנלך לטיפול זוגי.

     

    "רק במפגש העשירי הצלחתי להוציא מהפה שאני מרגישה שאני אישה ולא גבר. המטפלים אמרו לאשתי שהבעיה אצלי ואין לה מה להילחם יותר ואכן זה היה גם הטיפול האחרון ונפרדנו בצורה יפה. היום אנחנו חברות טובות והיא מגדלת בצורה מדהימה את הבת שלנו".

      

    מה הדבר הראשון שעשית אחרי שעזבת את הבית?

    "הלכתי לבקש עצה מרב. הוא אמר לי שהכול בגלל שאין בי קדושה. הוא הבהיר לי שלא יהיה לי חלק בעולם הזה ולא בעולם הבא ושאני לא יהודי יותר".

      

    אז הדבר השני.

    "קודם אל תתייאש מרבנים. בסוף הצלחתי למצוא שלושה רבנים אורתודוקסים שנתנו לי את ברכת הדרך לתהליך לשינוי מין ואחד מהם אפילו אמר שיקדש אותי אם ארצה בעתיד. תבין, אני לא יכולה יום אחד לקום ולומר ׳לא אכפת לי מאלוהים ומרבנים׳. זה היה החיים שלי עד ללא מזמן וזה טבוע בי. אבל הגעתי לאיכילוב והתחלתי את ההליך לשינוי מין שזה נראה לי חתיכת דבר".

      

    את כבר שמונה חודשים בתהליך. זה עשה אותך מאושרת יותר?

    "התהליך לשינוי מין גרם לי להרגיש משהו בפנים שלא ידעתי שבכלל קיים בי. 20 שנה לדבר איתי היה כמו לקיר. עכשיו אני מתחילה להבין מי אני ומה אני וזה לא פשוט כי עברתי כל כך הרבה בחיי שזה מציף את הכול וחלק מהזיכרונות כפי שהבנת לא נעימים כל כך. אני מגלה אישיות עם רבדים ומתייחסת לרצונות שלי. היום אני יכולה לומר שאני סופסוף מתחילה להבין שאני יכולה להיות מאושרת ואני מקווה שאני אגיע למקום הזה בחיים. אי אפשר להכיל ביום אחד את השינוי אבל עכשיו מבצבץ אור בחיי ואני מתחילה להבין מזו הנאה בחיים וזו מילה שבכלל לא הכרתי".

      

    זה סיפור לא קל.

    "אני מרגישה שלספר אותו זה חלק מתהליך הריפוי שלי. היציאה החוצה. הידיעה שזהו, אולי עכשיו כולם יידעו. אני תמיד בלחץ מכל מפגש חדש או התקלויות עם מכרים מהעבר וזה ישים לזה סוף. היום אני מתמקדת באני ובבת שלי. היא קטנה אז התהליך הוא חלק טבעי מההתבגרות שלה. לשמחתי, אמא שלה תומכת בי וזה הכי חשוב לי כי לולא זה לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעבור את זה".

      

    מה היית רוצה שאנשים יזכרו מהדברים הללו?

    "היו לי חיים קשים ועכשיו עם התהליך לשינוי מין הם לא בהכרח הופכים לקלים יותר ולכן אני מבקשת שלא יסתכלו עלינו כאל מוזרים או סוטים. אנחנו בני אדם עם רגשות ומאווים. ככה נולדנו וזה מי שאנחנו. תקבלו אותנו. תאמינו לי, עברנו כל כך הרבה עד שהגענו בכלל לשלב הזה של השינוי הפיזי. תחבקו אותנו ותתמכו. זה כל מה שאנחנו צריכים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים