שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הנסיכויות והיהדות: מהמפרץ הפרסי תצא תורה
    איש דת סעודי שכותב על השואה, ספר תורה עתיק במוזיאון באבו דאבי וחגים יהודיים מצוינים בבחריין. מה עומד מאחורי המגמה הגוברת במפרציות?

     

    ספר תודה מוזיאון לובר הלובר אבו דאבי איחוד האמירויות (צילום: רקפת זלשיק)
    ספר התודה במוזיאון הלובר באבו דאבי (צילום: רקפת זלשיק)

    בעוד שהתקרבות מדינות המפרץ לישראל מתקבלת בספקנות ומעוררת ביקורת בעולם הערבי, ניכר כי דווקא פתיחותן של הנסיכויות ליהדות הופכת בשנים האחרונות למגמה ברורה ומקובלת יותר. כך למשל, ביום השואה פורסם שד"ר מוחמד אל-עיסא, איש דת סעודי ומזכ"ל הליגה המוסלמית העולמית, יבקר בשנה הבאה באושוויץ. הוא יהיה המנהיג האסלאמי הבכיר ביותר שיבקר שם. בעבר פרסם אל-עיסא כמה טורי דעה, בין השאר ב"וושינגטון פוסט" ובאתר החדשות הסעודי Arab News, שבהם הגדיר את השואה כ"פשע נגד כלל האנושות", קרא למוסלמים להכיר ולזכור אותה ויצא כנגד הכחשת השואה בעולם המוסלמי.

     

     

    ההזדהות וגילויי האמפתיה שלו עם אירוע מכונן בהיסטוריה היהודית משקפים מגמה כללית יותר של חיזוק הקשר בין מדינות המפרץ ליהדות. בחריין הייתה כנראה החלוצה של התהליך כשהדגישה את מחויבותה לחיזוק הקהילה היהודית במדינה ולא פעם ציינה בשטחה מועדי חג יהודיים במעמד רבנים. ב-2017 נרשם תקדים נוסף כשמשלחת של אנשי דת מבחריין הגיעה לביקור בישראל במטרה לקדם סובלנות בין-דתית.

     

    ובחריין לא נותרה לבד: באותה שנה נפתח באיחוד האמירויות מוזיאון הלובר של אבו דאבי, שם הוצגו לא מעט מיצגים מהעולם היהודי, בהם ספר תורה ומצבה עם כיתוב עברי. בנוסף, 2019 הוכרזה במדינה "שנת הסובלנות", ובמסגרתה היא הכירה באופן רשמי בקהילה היהודית (הזרה) במדינה וחנכה בית כנסת רשמי בדובאי.

     

    מגמה זו לא פסחה גם על קטאר (שמזוהה בעולם הערבי עם תנועת האחים המוסלמים): היא עתידה לארח את מונדיאל 2022 וכבר הכריזה שתדאג לאוכל כשר עבור המבקרים היהודים מישראל ומהעולם. על צעד זה ואחרים מנצח הרב מארק שנייר, המסתובב מזה כמה שנים בין ארמונות המנהיגים במפרץ ומשמש מתווך לא רשמי בינם לבין העולם היהודי.

    אותיות עברית מוזיאון לובר הלובר אבו דאבי איחוד האמירויות (צילום: רקפת זלשיק)
    אותיות עברית על רצפת מוזיאון הלובר באבו דאבי (צילום: רקפת זלשיק)

    גם ערב הסעודית החלה להדגיש סוגיות הקשורות ביהדות ולהתקרב באופן מופגן לגורמים יהודים בעולם. ב-2018 נפגש יורש העצר מוחמד בן סלמאן עם נציגי הקהילה היהודית בניו יורק, שם סיפק כמה כותרות סנסציוניות כשהאשים את הפלסטינים בכך שהם מחמיצים הזדמנויות לשלום. התעוררות ענף הארכיאולוגיה במדינה מעורר קשר נוסף של ערב הסעודית, מנהיגת העולם המוסלמי ושומרת המקומות הקדושים לאסלאם במכה ובמדינה, ליהדות שהייתה כרוכה בחיי חצי האי ערב לאורך ההיסטוריה.

     

    בנוסף לכל הביטויים הללו, מתקיימים מפגשים תדירים בין גורמים בכירים ממדינות המפרץ לבין גורמים בכירים בלובי היהודי-אמריקני, ושיח הרשתות הבין-דתי של יהודים ומוסלמים מתרחב גם הוא. ביום השואה האחרון כתב בחשבונו משתמש טוויטר סעודי כי "מסעודיה אנו משתתפים עם בני דודינו בישראל בזיכרון שישה מיליון הקורבנות היהודים שנרצחו על ידי הטרוריסטים הנאצים במלחמת העולם השנייה. לא נשכח... לעולם לא עוד".

    ביטויים אלה, המתפשטים בכל הנסיכויות למעט כווית (היחידה במפרץ המתנגדת לנורמליזציה עם ישראל), נקשרים לשני תהליכים מרכזיים: הראשון הוא תהליך פנימי שבו המדינות משקיעות משאבים בבניית נכסי תרבות לצורך עיצוב אופיין הלאומי, והשני הוא תהליך חיצוני מול העולם המוסלמי והקהילה הבינלאומית לצורך הגדרת אופיין הדתי והפוליטי כאחד.

     

    המטרה המרכזית המובילה תהליכי עומק אלו היא רצונן של מדינות המפרץ לקדם את מה שהן מגדירות "אסלאם מתון". על מנת להשיג מטרה זו, נוקטות חלקן – בעיקר סעודיה ואיחוד האמירויות - צעדים להצבת גבולות פנימיים המגדירים מחדש מהו אסלאם קיצוני לעומת אסלאם מתון, ובמקביל הן מטשטשות גבולות חיצוניים בין מוסלמים ללא-מוסלמים בגילויי פתיחות וסובלנות אל דתות אחרות, כפי שראינו עם ביקורו ההיסטורי של האפיפיור באבו דאבי השנה.

    מורן זגה אדם הופמן ()
    ד"ר מורן זגה ואדם הופמן

    בכך מבקשות מדינות המפרץ להתנתק מהדימוי השמרני והאוטוריטרי שלהן, ומהדימוי שדבק בערב הסעודית כמדינה קיצונית המטיפה לטרור אסלאמי וקשורה לפיגועי ה-11 בספטמבר, באמצעות ביסוס תדמית פלורליסטית בדעת הקהל המערבית הפרו-דמוקרטית.

     

    הפתיחות, לכאורה, לעם היהודי ומורשתו, נוחה למדינות המפרץ מכמה סיבות: בהיעדר נוכחות משמעותית של קהילות יהודיות בתוכן, התקרבות זו לא מאיימת על יציבותן הפוליטית הפנימית ואינה כרוכה באימוץ ערכים זרים (בניגוד לקבוצות שוליים אחרות כגון השיעים בערב הסעודית ותומכי האחים המוסלמים באיחוד האמירויות הערביות).

     

    שנית, קשר מיוחד זה תורם לחיבור לשורשיהן במרחב, תהליך שהן עוברות בלאו הכי עם העיסוק הגובר שלהן בהיסטוריה ובארכיאולוגיה. שלישית, מגמה זו לא עוסקת ישירות בישראל, אלא מביעה פתיחות ליהדות כדת וכתרבות. אמנם ישראל נהנית חלקית מהתהליך בהתקרבות טבעית למדינות המפרץ דרך הכובע הבין-דתי, אך מדינות המפרץ יצרו הפרדה ברורה בדעת הקהל בין הקשר שלהן ליהדות לבין זה עם ישראל.

     

    לאור שילוב גורמים אלו, כנראה שנמשיך לראות ביטויים להיפתחות ליהדות ודיאלוג עם אנשי דת ומנהיגי קהילות יהודיות בעתיד הקרוב - גם אם ישראל לא תוזכר בהם באופן מפורש.

     

    • אדם הופמן הוא דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית וחוקר בדסק לחקר רשתות מזרח תיכוניות ע"ש דורון הלפרן במרכז משה דיין שבאוניברסיטת תל אביב. ד“ר מורן זגה היא חוקרת מדינות המפרץ בקתדרת חייקין לגאוסטרטגיה באוניברסיטת חיפה ועמיתת מדיניות במיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים