"חוקי ההפלות - מלחמה נגד הנשים המוחלשות"
המטרה של החקיקות האחרונות נגד הפלות היא לא למנוע קיום הפלות, כי אם זו היתה המטרה החוק היה כולל גם עיגון ותקצוב של חינוך מיני, גישה חופשית לאמצעי מניעה ומערכת תמיכה באימהות ובילדים אחרי הלידה. בפועל, מה שכן קורה כאן הוא הכרזת מלחמה נגד הנשים הפגיעות ביותר בחברה. דעה
המאבק הפמיניסטי חותר ליצירת שוויון זכויות והזדמנויות עבור נשים מכל אספקט, ועומד על זכותנו שלא לחוות אלימות, להתלבש כפי שאנחנו רואות לנכון, לבחור עבור עצמנו כיצד נחיה את חיינו ומה איך נעשה בגופנו. שאלת ההפלות שחזרה השבוע שוב לאור הזרקורים היא אספקט נוסף של אותו מאבק - יכולתה של אישה להחליט האם ומתי להביא ילדים לעולם היא הבסיס ליכולתה לבחור את המסלול שבו יתקדמו חייה.
אחרי ההפלה כעסתי עליו ולא הבנתי למה
חוק ההפלות באלבמה - בדרך לימי הביניים
בשבועיים האחרונים ספג המאבק הפמיניסטי בארצות הברית מכה קשה, עם חקיקות מחמירות שמונעות מנשים גישה להפלות בטוחות. בג'ורג'יה אסרו על ביצוע הפלה החל מהשבוע השישי להריון. יתרה מכך, החוק קובע שנשים שיעברו הפלה יואשמו ברצח, ורופאים שיבצעו הפלות יואשמו בסיוע לרצח. החוק אף אוסר על נשים לבצע הפלה מחוץ לג'ורג'יה, ונשים שינסו לבצע הפלה מחוץ למדינה, כמו גם מי שינסה לסייע להן לעשות זאת, ייחשדו כמי שתכננו רצח.
במיזורי חוקק השבוע איסור על הפלות החל מהשבוע השמיני להריון, עם עונש של עד 15 שנות מאסר לרופאים שיבצעו הפלות. ואם כל זה לא מספיק, הרי שבאלבמה עבר לפני שבוע החוק המחמיר ביותר נגד גישה להפלות בארצות הברית כולה - איסור מוחלט על הפלות, בכל שלב בהריון, כולל במקרים של הריון כתוצאה מאונס או גילוי עריות.
אלה מצטרפים לשורה ארוכה של חוקים מהשנים האחרונות שנועדו להגביל את הגישה של נשים להפלות. החקיקה לא מוגבלת לאיסור על הפלות, אלא כוללת גם מכלול של מכשולים בירוקרטיים שנועדו להתיש ולייאש נשים, ביניהם: המתנה של יומיים לפני ביצוע הפלה, אולטרסאונד וגינלי אובליגטורי וסגירת רוב המרפאות המספקות שירותי הפלה. כבר עכשיו, במדינות רבות בארצות הברית, נשים צריכות לנסוע במשך שעות כדי להגיע למרפאה שבה ניתן לבצע הפלה. וכמובן שלא נשכח שכתוספת לכל זאת, מרפאות שמספקות שירותי הפלה מוקפות בקהל של מפגינים מתנגדי הפלות, שאותם צריכה כל אישה לחצות בדרכה לבצע הליך רפואי בגופה.
זאת ועוד, ממשל טראמפ הודיע השבוע שיפסיק את הסיוע הכספי לכל ארגוני הסיוע הבינלאומיים שמציעים לנשים גישה להפלות או אפילו ייעוץ בנושא הפלות. ארגונים כמו IPFF או Marie Stopes International שמספקים חינוך מיני, שירותי רפואה מגדרית וגישה להפלות לנשים במדינות במרכז אמריקה, באפריקה ובדרום אסיה, יאלצו לבחור בין אובדן תקציבים לבין פגיעה משמעותית בנשים החלשות ביותר בחברה. ובעוד שהמאבק נגד הפלות מתהדר במילים יפות, ההיסטוריה מראה שוב ושוב שלא ניתן למנוע הפלות בחקיקה, ניתן רק למנוע מנשים את הגישה להפלות בטוחות בסביבה סטרילית ובידי רופאים המוכשרים לכך.
מי שולט בגוף שלך - את או המדינה?
לאורך ההיסטוריה, נשים שנמנעה מהן הגישה להפלות בטוחות חיפשו ומצאו פתרונות אחרים, מסוכנים יותר. המטרה של החקיקות האחרונות נגד הפלות היא לא למנוע קיום הפלות, כי אם זו היתה המטרה הרי שהחוק היה כולל גם עיגון ותקצוב של חינוך מיני, גישה חופשית לאמצעי מניעה ומערכת תמיכה בהורות ובילדים אחרי הלידה. בפועל, מה שכן קורה כאן הוא מאבק עקרוני על זכויות נשים - האם את או המדינה שולטת בגופך. למעשה, אנחנו צריכות להכיר בעובדה שלא מדובר פה "רק" במלחמה נגד נשים, אלא במלחמה נגד הנשים הפגיעות ביותר בחברה.
נשים ממעמד גבוה תמיד יוכלו לטוס לאיפה שצריך ולשלם מה שצריך. הן יקבלו חינוך טוב יותר, וידעו טוב יותר מהן האופציות העומדות מולן. המאבק נגד הפלות בטוחות הוא מאבק נגד נשים מוחלשות. נגד מי שלא יכולה לקחת יום חופש מהעבודה כדי לנסוע למדינה אחרת, כמו למשל אמא שלא יכולה להיעלם לילדיה או לשלם לשמרטף, או נערה צעירה שלא יודעת שהפלות בטוחות קיימות בעולם כי שמעה עליהן שקרים והפחדות. כל אלה יאלצו להסתפק בהפלות קולב באיזו סמטה, ויסכנו את חייהן, או שיאלצו לעבור הריון שלא רצו בו - עם כל המשמעויות הרפואיות והנפשיות הכרוכות בכך, ולהביא לעולם ילד שאותו הן לא מעוניינות או לא מסוגלות לגדל.
ובכל זאת, מה למאבק למען גישה להפלות בטוחות בארצות הברית ולנו, הנשים בישראל? ובכן, בל נשכח שגם בישראל הגישה שלנו להפלות אינה חופשית. למעשה, לא ניתן לבצע הפלה בישראל ללא אישור של ועדה להפסקת הריון, אפילו לא באופן פרטי. במקרים של סכנה לחייה של האישה, מומים בעובר או הריון אצל נשים מתחת לגיל 17 או מעל גיל 40 למשל, האישור ניתן מיד. אבל נשים שפשוט לא מעוניינות להביא ילד לעולם מסיבותיהן, נאלצות לשקר.
רובנו כנראה שמענו את הסיפורים האלו - "מה הבעיה? פשוט אמרי להם שבגדת ואת חוששת שהילד הוא לא מבעלך, או מצאי רופא שיסכים לשקר שקיבלת תרופה שפוגעת בהתפתחות העובר, או שאת עלולה להפוך לאובדנית". אבל יש בעיה. הבעיה היא שלשקרים האלה יכולות להיות השלכות (למשל במקרה של גירושים), ושהם מתועדים. מעבר לכך, הבעיה האמיתית, זו שקל לשכוח מקיומה עד שאת זו שעומדת מול ועדה שתחליט עבורך אם מותר לך לעבור הפלה, היא עצם האבסורד על קיומה של ועדה של אנשים זרים שיש להם כוח בלתי מוגבל להחליט איך יראה העתיד שלך. רק לאחרונה נמנעה יוזמת חקיקה לצרף לוועדות האלה אנשי דת. לא בלתי אפשרי שחקיקה כזו תעבור בעתיד. כל עוד ועדות להפסקת הריון קיימות, המדינה מחזיקה בכוח להחליט עבורנו מי יהיה בעל המילה הסופית על גופינו וחיינו.
להילחם כדי שכל אחת תוכל לבחור
כעמותה פמיניסטית, אנחנו פועלות כדי להבטיח שלכל אישה בישראל יהיה הכוח הבלעדי על חייה. המאבק לזכותן הבלעדית של נשים על גופן מתגלם בעבודתנו בדרכים שונות. אירוע הדגל של פעילות העמותה, 'צעדת השרמוטות' שתתקיים בתל אביב בסוף החודש, היא ביטוי נוסף לאותו מאבק. במסגרת הצעדה אנחנו נאבקות בתפיסות חברתיות שמאשימות נשים על האלימות המינית שחוו. אותן תפיסות חברתיות שמאפשרות לגברים שמרנים להגביל את גישתן של נשים לטיפולים רפואיים, הן אלה שקושרות בין מיניות נשית לאלימות המופנית כלפיהן. כאן וגם כאן, בחירות של נשים הופכות למשניות אל מול רצונות הגברים.
אנחנו לא מתנצלות על מי שאנחנו או על איך אנחנו בוחרות לחיות את חיינו, ואנחנו דורשות את הזכויות שמגיעות לנו - שוויון, ביטחון ואוטונומיה גופנית. אנחנו מזמינות אתכן ואתכם להצטרף אלינו ב-31 למאי בעשר בבוקר לכיכר רבין. ביחד נאבק נגד האשמת הקורבן ותרבות האונס, ונילחם כדי שכל אחת ואחת מאיתנו תוכל לבחור.
איילה סלע היא דוקטורנטית לביולוגיה, פעילה פמיניסטית בעמותת כולן ומיוזמות צעדת השרמוטות בישראל ב-2012.
לפנייה לכתב/ת 
