תאומות נולדו עם פיגור. הפיצוי: 22 מיליון שקל

בני הזוג מהדרום תבעו את "כללית", מפעילת בית החולים סורוקה, בטענה שלו קיבלו את התמונה המלאה על מוצב העובריות – היו מפסיקים את ההיריון

עו"ד מאי מרקוביץ | פסקדיןפורסם: 18.08.19 , 08:46

בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לאחרונה תביעה שהגישה משפחה מדרום הארץ, בעקבות לידת תאומות עם פיגור שכלי ב-1991 בבית החולים סורוקה בבאר שבע. השופט אחיקם סטולר פסק שאילו קיבלו את התמונה המלאה היו ההורים בוחרים להפסיק את ההיריון, וקבע שהם יפוצו בכ-22 מיליון שקל.

בתביעה שהוגשה נגד מפעילת בית החולים, שירותי בריאות כללית, ביוני 1991 האם הגיעה לסורוקה במצב של תחילת לידה בשבוע ה-25 להריונה. אצל העוברים אובחנה תסמונת TTTS – מעבר דם בין עוברים. האם אושפזה וניתן לה טיפול לעצירת הלידה. כעבור יומיים אובחן אחד העוברים עם ריבוי מי שפיר ואילו השני עם מיעוט מי שפיר, דבוק לקיר הרחם. בשל כך בוצע דיקור מי שפיר וניקוז עודפי מי שפיר. כעבור כעשרה ימים נצפתה ירידת מים, האם עברה בדיקה וגינאלית, ויום למחרת הופיע אצלה חום וזיהום תוך רחמי. היא טופלה באנטיביוטיקה והועברה לחדר לידה, שם ילדה את התאומות בשבוע 26+1, והן נזקקו לאשפוז של כמה חודשים בפגייה.

רפואה משפטית

תינוקת נולדה עם C.F - "לאומית" תפצה

עו"ד רשאד סלים | פסקדין

בני זוג תבעו את קופת החולים שערכה את מעקב ההיריון משום שלא יידעה אותם על קיומה של מחלת הסיסטיק פיברוזיס והאפשרות לבצע בדיקות לאיתורה

תינוקת נולדה עם C.F - "לאומית" תפצה

אלא שבכל אותם ימים מאז גילוי התסמונת ועד הלידה, הצוות הרפואי לא מסר להורים מידע מפורט בדבר הממצאים שהתגלו ומצב העוברים. זמן מה לאחר הלידה אחת מהתאומות אובחנה עם פיגור שכלי "בינוני" והשנייה עם פיגור שכלי קשה ושיתוק מוחין.

בתביעתם טענו ההורים כי הצוות חייב היה להציע את האפשרות של הפסקת הריון, בגלל מצבם הקשה של העוברים, ולנוכח הסיכונים הגבוהים לתמותה או להישרדותם עם ליקויים חמורים מאוד. מה שמוגדר כעילת תביעה של "הולדה בעוולה".

כללית טענה מנגד שלא הייתה חובה להציע את האפשרות של הפסקת היריון היות שזו לא הייתה הפרקטיקה המקובלת באותה עת. בנוסף נטען כי ריבוי מי שפיר ו-TTTS הם "סיבוכים מיילדותיים", ולכן לא ניתן היה לאשר הפסקת היריון.

לאורך 86 עמודים ניתח השופט סטולר את הראיות והעדויות, כולל חוות דעת של שישה מומחים רפואיים. הוא קיבל את התביעה בעילת הולדה בעוולה, וקבע כי "חובתה של הנתבעת הייתה למסור להורים מידע מפורט על מצבם של העוברים, ועל העתיד הצפוי להם ולהורים המטפלים ולאפשר להם לבחור בדרך הטיפול המועדפת. משלא עשו זאת – התרשלו". השופט שוכנע שהאבחנה בין סיבוכי לידה לבין סיבוכים או מומים אחרים לא עמדה בפני ועדות להפסקת הריון באותה תקופה, אלא רק בשנים מאוחרות יותר.

בהמשך קבע שיש קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הלידה, לאחר ששוכנע כי אילו המוגבלות של התאומות הייתה ידועה להורים, הדבר היה מוביל להפסקת ההיריון למרות אמונתם באסלאם האוסרת הפלה.

עם זאת, שתי טענות אחרות של התביעה נדחו: האחת לגבי התרשלות באי מתן סטרואידים להבשלת מערכות העובר, שיכול למנוע או להפחית את סיכויי התאומות לנזק המוחי, והשנייה לגבי בדיקה ואגינאלית של האם שאולי גרמה לזיהום. השופט הבהיר שב-1991 מתן סטרואידים לא היה הפרקטיקה המקובלת. לגבי בדיקת האם, הוא שוכנע שבמצב המורכב שנוצר ובשל חשש ללידה מוקדמת, לא היה מנוס.

בהתאם לניתוח מפורט של הנזקים חויבה כללית בפיצויים בסך כ-18.2 מיליון שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% (כארבעה מיליון שקל) והוצאות משפט. מסכום הפיצוי ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לחוות דעת אקטוארית.