שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    אוי לי אם זאת החילונית שמתיימרת לייצג אותי

    בשנות ה-80 כללה מערכת החינוך הרבה יותר תכנים דתיים והייתה יותר "מגויסת". זה לא מנע את הטור המשסה והמפלג של נשיאת הפורום החילוני

     

    כיתה תלמידים בית ספר תחילת לימודים (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    בתגובה ל"לצערי, בתי עולה לכיתה א' בממלכת ההדתה" מ-29 באוגוסט

     

    שנאתה של מיכל שליו רייכר לכל דבר שהוא "לאומי" ו"יהודי", הוביל אותה למסקנה שאפשר לתמצת למשפט אחד: "מערכת החינוך גרועה, הדתיים/הימנים אשמים, דרושה השתלטות עממית". כמעט נפלט לה "היהודים אשמים". זאת לא אמירה במסגרת דיון דיאלקטי מפרה, מהסוג שהגברת שליו רייכר מטיפה לו ומבכה את חסרונו במערכת החינוך. זוהי התססה - אפילו המרדה נגד מוסדות השלטון - תוך תיאור פלקטי, מגמתי ורדוד של מציאות שהיא הרבה יותר מורכבת. מה מקור כל הרע במערכת? ה"הדתה".

     

     

    אני בוש ונכלם שבראש הפורום החילוני, שאמור במידה מסוימת לייצג אותי כיהודי חילוני, עומדת דמות כל כך מפלגת, שמשסה ציבור בציבור, תוך מכירת האשליה שבכוח השנאה אפשר יהיה לשפר משהו.

     

    אני יהודי, ישראלי, חילוני, תושב תל אביב. במשך שתי הקדנציות האחרונות השקעתי את מירב זמני ומרצי לקידום תחומי המדע והטכנולוגיה במדינת ישראל. בכל המגזרים. הייתה לי הזכות לקדם תוכניות בתחומי הרובוטיקה, החלל, יזמות עסקית וטכנולוגית, מייקרינג ועוד. מדובר במאות בתי ספר שמפעילים תוכניות כאלו. בניגוד לטענתה של שליו רייכר, אין שם "פילוסופיית הוראה סמכותנית" וגם לא "מורים מוחלשים". מותשים כן. משעות של חקר אמיתי, פיתוח סקרנות אצל הילדים ושאלות אינסופיות של תלמידים שרוצים להבין "למה זה לא עובד לי?". ולא. אין שם הדתה.

     

    יש לי למה להשוות. גם אני בוגר מערכת החינוך הישראלית. בילדותי, בשנות ה-80 וה-90, לא היה חג או יום לאומי שלא ציינו בבית הספר בטקס או בשיעור מחנך. כל אחד מחגי ישראל זכה להתייחסות - משמעותו, המנהגים, המצוות, דמויות רלוונטיות ועוד. עושר תרבותי אמיתי שמציג את המסורת היהודית במלוא תפארתה.

     

    כך גם לגבי אישים חשובים - הרצל, ביאליק, בן גוריון, חיים ויצמן (אגב, ז'בוטינסקי ובגין לא הצליחו להגיע לתוכנית הלימודים. עליהם הייתי צריך ללמוד לבד). טקסים נערכו לא רק בראש חודש, אלא גם בי"א באדר ובכ"ט בנובמבר. על כל אלו כתבנו חיבורים, עשינו עבודות ועברנו בחינות.

     

    זו הייתה מערכת החינוך הממלכתית, ובכל קנה מידה היא הציגה הרבה יותר תכנים דתיים ולאומיים ביחס להיום. היא הייתה הרבה יותר "מגויסת" ועם הרבה יותר "הדתה", כך שכל טענה ל"חטיפת מערכת החינוך" בידי שרים דתיים וימנים היא הסתה ופלנגות. אגב, היו אז הרבה פחות תכנים של מדע וטכנולוגיה ביחס להיום.

     

    אני עוקב בפייסבוק אחרי רבים מבני המחזור שלי. אין ספק שגדלנו להיות אנשים שונים אלה מאלה. מי שייראה את הקבוצה הזו ביחד בוודאי לא יתאר אותה כ"קונפורמיסטית וצייתנית", כך שדעתה של הגברת החילונית הנכבדה יכולה לנוח. הכרת מסורת ה"תשליך" - פרקטיקה "דתית" שתרגלנו בכיתה א' עם המחנכת יעל - ככל הנראה לא גרמה לאף אחד להתחיל לצום ביום הכיפורים. היא פשוט הפכה אותם לאנשים משכילים יותר ומחוברים יותר לשורשים האישיים שלהם.

     

    האם אני חושב שמערכת החינוך שלנו מושלמת? בוודאי שלא. האם יש לי פתרון קסם לרמת הוראה נמוכה מחד ולרמת קשב אפסית של בני הדור הנוכחי מאידך? גם לא. אבל מי שטוענת שמערכת החינוך כללה בעבר "מרחבים סובלניים" ו"אקלים חינוכי חקרני ושוחר ידע" פשוט חיה בסרט.

     

    לצערי מערכת החינוך שלנו מאז ומעולם הצטיינה בדיכוי הסקרנות של התלמידים. זה ממש לא קשור לתכנים דתיים או אחרים. זה קשור בעיקר למבנה ריכוזי מאוד ולאופי הפקידותי של משרד החינוך. מה שבטוח הוא שהדיון על מערכת החינוך ועתידה צריך להיות עמוק ורציני, ולא פופוליסטי ורווי שנאה.

     

    • זהר טל היה יועץ מקצועי לשר המדע והטכנולוגיה

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים