הצעד הקוסמטי של הרשימה המשותפת
ההמלצה לנשיא היא מהלך סמלי במסגרת הישיבה על הגדר. המפלגה לא הבהירה שהיא מוכנה לקחת חלק בממשלה ולקדם את צורכי החברה הערבית
הרשימה המשותפת בדרך לנשיא ריבלין, השבוע(צילום: רויטרס)
ככל שדועך אבק האופוריה שלאחר הבחירות מתברר שלרשימה המשותפת יש קושי, ואולי אף חוסר רצון, לקדם את השינוי שבו מעוניין הציבור הערבי, ובמוקדו העמקת ההשתלבות בכלל מישורי העשייה במדינה. בלי לגרוע מהחשיבות ההיסטורית של המלצת הרשימה לנשיא על כחול לבן, הכרחי לדון בבעיות העמוקות שקיימות כעת וסביר שעוד יגברו וימנעו את התמורה שלה מייחלת החברה הערבית.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ראשית יש להבין מה היו שורשי ההישג האלקטורלי המרשים של הרשימה המשותפת. מאחוריו לא עמדו חזון מושך או הישגים מרשימים, גם לא ההצלחה להרכיב מחדש את הרשימה או האיתותים של איימן עודה ערב הבחירות שלפיהם יבחן אפשרות להעמיק השתלבות במערכת הפוליטית. הרשימה המשותפת זכתה מההפקר, שנבע מקהות חושים של המפלגות היהודיות: חוק המצלמות הבוטה (שגם חברי הכנסת הערבים מודים שתרם מאוד ל"נהירה" לקלפיות) ולצידו הימנעות רוב המפלגות היהודיות משילוב ערבים במקומות ריאליים (דבר שהביא לצניחה בהיקף ההצבעה הערבית עבורן).
על הרשימה המשותפת לדעת כי הצעד שנקטה הוא סמלי, ראשוני ובהחלט לא מספק מענה לצורכי ודרישות הציבור הערבי. הוא היה צריך להתבצע כבר לפני שנים, אולם קודם רק עכשיו, לאחר שחברי הכנסת הערבים חשו בפער המתרחב בינם לבין הציבור התובע את הצבת בעיותיו הכלכליות והחברתיות בראש סדר העדיפויות.
כרגע נראים מהלכי המשותפת כניסיון לסמן V, להפגין לכאורה שינוי קו מבלי ללכת עד הסוף, להבטיח הקצאת משאבים ולדאוג ליותר השפעה, אבל כל זאת מבלי לקשור בריתות פוליטיות ארוכות טווח. נראה שההמלצה לנשיא, דרמטית ככל שהייתה, לא בוצעה מכוח חזון ושכנוע פנימי עמוק, אלא מתוך אילוץ שנבע מצפיה ומלחץ ציבוריים כבדים.
יתרה מכך, העמדה המתריסה שנוקטת בל"ד - שלא ברור כלל אם הייתה חוצה את אחוז החסימה אם התמודדה לבדה - ממחישה שהרשימה אולי משותפת אולם לא מאוחדת. היא מצטיירת כאוסף מפלגות שכל ראש ממשלה עתידי אמור לחשוש מאוד מלסמוך על התנהלותן, בוודאי שלא להתייחס אליהן כ"גוש". השאיפה לשמור על קונצנזוס פנימי הייתה בעבר בעוכרי הרשימה וצפויה גם בעתיד לעורר בקרבה מתחים פנימיים חריפים.
כדי שגל האופטימיות של השבוע האחרון לא ייהפך למפח נפש בציבוריות הישראלית כולה ולמפל ציפיות בחברה הערבית בפרט, הנהגת הרשימה המשותפת חייבת להפגין מנהיגות ואומץ, גם במחיר סיכון לכידותה, שכאמור, מתבררת כפריכה למדי.
כדי להפוך את הסיסמאות לשינוי מעשי, על איימן עודה לקדם מהלכים המגלמים השתלבות אמיתית ולא המשך בדלנות במעטה קוסמטי: להבהיר שהוא נכון לקחת חלק בממשלה, וכן לבחון צעדים דוגמת שירות קהילתי לצעירים הערבים והעמקת שיתוף הפעולה בין החברה הערבית למשטרה לצורך מיגור נגע האלימות והפשיעה.
מיותר לציין כי בתרחיש של ממשלת אחדות לאומית, קל וחומר הצלחה של הימין לגבש קואליציה, יחזור הציבור הערבי כולו לנקודת ההתחלה. ההישג האלקטורלי שבו מתבשמים ראשי הרשימה המשותפת כרגע ייהפך לבעל חשיבות מוגבלת, ללא יכולת לקדם השפעה, הקצאת יותר משאבים והשתלבות בהוויה הישראלית.
ותזכורת מהשבוע החולף. מאז הבחירות נהרגו שישה אזרחים ערבים באירועי אלימות. זהו נושא העומד במוקד סדר היום של החברה הערבית וציפיותיה ממנהיגיה. צעדיה הנוכחיים של הרשימה המשותפת מטילים ספק עמוק באפשרות שתוכל לקדם מענה יעיל יותר לבעיה המשסעת את החברה הערבית.
- מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב. בימים אלה הוא מרכז פרויקט בנושא המאבק האלימות ובפשיעה בחברה הערבית בישראל מטעם מכון ה-INSS
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מיכאל מילשטיין
מומלצים
