להכיר מבפנים את עולמם של בעלי מוגבלויות

שמי שחר גל-נור, ובמהלך עבודתי עם אנשים בעלי מוגבלויות ב-13השנים האחרונות, למדתי שאפשר לסכם את נושא הפער בין התדמית החיצונית של אדם עם מוגבלות והאדם עצמו במילה אחת - תקשורת.

כשאנשים עם מוגבלויות יוצרים סרטים על עצמם זו הזמנות נדירה לראות ולהרגיש את עולמם הפנימי בתקשורת ישירה, ללא תיווך של גורם שלישי ולפגוש אותם באמת, מעבר למכבסות המילים וה"פוליטקלי קורקט", מעבר למגבלה.

צפו בטריילר לפסטיבל הסרטים "לחופש נולדתי":

בשנת 2006 הזמינו אותי לראיון עבודה בבית הספר "תפן" שבגליל המערבי. בכניסה למבנה חציתי רחבה הומה ילדים מגיל גן ועד י"ב. רעש והמולה, וביניהם מסתובבים תלמידים עם קביים, על כיסאות גלגלים, ואיש לא עוצר להסתכל עליהם, או להצביע עליהם. הם היו "non-issue", לא משהו מיוחד.

קיבלה את פני ועדה של חמישה אנשים בחדר: שני מבוגרים, שלושה תלמידים. אחד מהם, עופר פוליצר, על כסא גלגלים. למרבה השמחה התקבלתי ללמד שיעורי קולנוע לכיתת ה-c.p - תלמידים עם שיתוק מוחין ומגבלות פיזיות בגילאי 16-21, ועם השנים נפתחו כיתות תקשורת (לבני נוער על הרצף האוטיסטי ואספרגר) שגם למדו קולנוע.

מתוך סרטו של תום שטראוס מפסטיבל "לחופש נולדתי"

כן, גם לי לא היה מושג מה זה שיתוק מוחין, PDD, אספרגר ואוטיזם, אבל גם לא ממש שאלתי - פשוט התחלנו לעבוד. יחד עם אלה כהן, ממקימות כיתת הסי.פי. בבית הספר "תפן" ושותפתי לדרך המקצועית, יצרנו סרטים קצרים ומצחיקים, תרגילי קולנוע בסיסיים ולימדנו קצת עריכה.

מהר מאד ראיתי שהרצון העמוק ביותר שעולה בתלמידים פעם אחר פעם הוא לעסוק בנושאים עמוקים ומשמעותיים דרך הקולנוע: יחסים בין חברים, משפחה, יחסי הורים -ילדים, אהבה וזוגיות.

דילמות רגשיות וחברתיות הנוגעות לכל אדם

כמובן שהנושא של "להיות בעל מגבלה פיזית" עולה תמיד, אך תמיד לב העניין הוא דילמות רגשיות וחברתיות הנוגעות לכל בני הנוער, ולכל אדם. כדוקומנטריסט אני מאמין בשימוש במצלמה ובשפת הקולנוע ככלי לחקירה מעמיקה של נושאים אישיים, חברתיים ופוליטיים.

שלחתי את התלמידים לצאת למסדרונות בית הספר ולתחקר את חבריהם מהכיתות הרגילות כמה באמת הם יודעים על שיתוק מוחין, על היכולות והמגבלות של חבריהם ללימודים. למרות שהתלמידים לומדים יחד ונמצאים באותן מסגרות, גילינו בורות גדולה וחוסר במידע. מצד שני גילינו כמה כוח והרגשת העצמה המעמד הזה של לראיין אנשים מול מצלמה נתן לתלמידים שלנו.

מתוך סרטן של שחר גדילזון מפסטיבל "לחופש נולדתי"

התחלנו לעסוק בקולנוע דוקומנטרי ככלי להעצמה אישית, לחקירה והגברת המודעות. עופר פוליצר, התלמיד שקיבל אותי לעבודה ב"תפן", עשה סרט דוקומנטרי קצר בשם "המשפחה המוסיקלית שלי" ובו ראיין את משפחתו על הכישרונות המוסיקליים שיש לכולם.

הסרט היה מרגש באופן יוצא דופן בעיקר בגלל הדינמיקה המיוחדת של משפחת פוליצר- דיבור בגובה העיניים, כנות וישירות, דינמיקה שעופר משתלב בה כחלק מהתא המשפחתי ללא כל הבדל. עופר כתב, צילם, ביים וערך את הסרט בעצמו.

שיתוף מלא של היוצרים בכל שלבי היצירה

לקראת ערב הסיום שבו הצגנו את הסרטים, תיקנתי טעויות כתיב, "שיפצתי" וערכתי מחדש כמה קטעים. כשהצגנו את הסרט בערב הסיום, עופר בא אלי בסוף ואמר: "זה יצא מאד יפה - אבל זה לא מרגיש לגמרי שלי".

מאותו יום החלטנו על מדיניות שעד היום מנחה אותנו: שיתוף מלא של היוצרים בכל שלבי היצירה, זכות ההחלטה על היצירה היא לחלוטין של היוצר, ורוב בעלי התפקידים גם הם מחברי הכיתה של בעלי המוגבלויות. יוצאים סרטים מהלב, סרטים המחבקים את המגבלות (גם הטכניות) וחיים איתן בשלום.

צפו בסרטה של עדי חזן "בדרכי שלי":

היום הסדנה לקולנוע ב"תפן" בהנחייתי מגישה תלמידים בעלי מוגבלויות ל-5 יחידות לימוד לבגרות בקולנוע במסלול מותאם בשיתוף הפיקוח על הקולנוע במשרד החינוך. התלמידים יוצרים סרטים עלילתיים ודוקומנטריים העומדים בקנה אחד עם מיטב היצירה של בני נוער אחרים.

עופר היום בן 27. הוא עורך סרטים לפרנסתו. סרטו הנוכחי - "מאיזה כוכב אני" מציג במסגרת פסטיבל דוקאביב גליל מספר 11, יחד עם עוד ארבעה סרטים דוקומנטריים קצרים של אנשים עם מוגבלויות פיזיות ואנשים עם אוטיזם, זו השנה השנייה.

האירוע מתקיים לזכרה של הודיה-ניר אלון ז"ל, שנפטרה לפני כשנה וחצי ממחלתה. הודיה הייתה תלמידה ב"תפן" ועשתה סרט קצר ומרגש "לחופש נולדתי". סרט על נערה צנומה ומוגבלת למראה עם רצון ברזל שיודעת בדיוק מה היא רוצה - לרכב על סוס, אמיתי, להרגיש חופשיה.

• האירוע "לחופש נולדתי" מתקיים כחלק מפסטיבל דוקאביב גליל ה-11 ב״מארג״ בכפר ורדים ביום שישי, 8.11.19 בשעה 12:00. באדיבות מרכז ״המארג״ של עמותת כוכב, בית קפה ומרכז תעסוקה לאנשים בעלי מוגבלויות. הכניסה חופשית.
  

• לתוכניה המלאה של "לחופש נולדתי" לחצו כאן .