שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    זה נגמר: למה הוא נפרד ממני?

    מערכות יחסים זוגיות הן נושא שמעסיק את רובנו במרבית ימי חיינו, ולא פעם אנחנו תוהים מדוע אנחנו לבד או למה כל הזמן עוזבים אותנו. לאונרדו דניאל מסביר מהן עצירה בהתפתחות הרגשית ופרגמנטציה, כיצד הן משפיעות על מערכות יחסים ואיך מזהים אותן בכפות הידיים

    "אני לא מצליחה להחזיק במערכת יחסים" אמרה וקולה נשבר, כמו בזעקה חרישית של הר געש שרוצה להתפרץ, אבל מתבייש שהלבה תכתים את הפאסון הקשוח שכולם מכירים.

     

    היו לה הרבה מערכות יחסים במהלך 40 שנותיה, אך דבר לא הבשיל לכדי מיסוד או ברית של נישואין.

    אישה (צילום: shutterstock)
    למה אין לי זוגיות? (אילוסטרציה)(צילום: shutterstock)
     

    "כולם בורחים ממני בסוף, או שבסוף נמאס לי ואני זורקת אותם מהיום לעכשיו". לשאלה מדוע לדעתה כך פני הדברים, היא משיבה: "חלק אומרים לי שאני השתניתי. שאני כבר לא אותה אחת שהם הכירו. אין לי מושג מה הם רוצים ממני."

     

    מבט בכפות ידיה, ובעיקר בזרת, מסביר את הכל.

     

    עצירה בהתפתחות הרגשית ופרגמנטציה כגורמים לפירוק מערכות יחסים: בידיה של אותה אישה השתקפו חוויות של ילדות מוקדמת שעיצבו אותה כפי שהיא היום - לטוב ולרע. חוויות שמצד אחד הביאו אותה להיות אישה חזקה, אוהבת, עצמאית, עם עמידה מאוד גדולה לכאב פיזי, אך מצד שני, אדם שמתקשה ליצור ולשמר מערכות יחסים ארוכות טווח.

     

    למה אין לי זוגיות? מרכיב הדחייה הראשוני

     

    שני סינדרומים משמעותיים שכל אחד לחוד פוגע ביכולת להתמיד בקשרים וכשהם נמצאים יחדיו - על אחת כמה וכמה.

     

    הסינדרום הראשון נקרא בכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית "עצירה בהתפתחות הרגשית", ואפשר לזהות אותו כשהזרת נמוכה יותר מהקו של המפרק העליון של אצבע הקמיצה (האצבע של הטבעת).

     

    הסינדרום הזה נוצר במהלך הילדות כתוצאה ממצבים שמנעו מהילד להתפתח רגשית ולחוות את שלב הילדות כמו שילד אמור לחוות אותו - בשמחה, חוסר דאגה, והרגשה של ביטחון הכלה וקירבה אל הוריו. כשלא מאפשרים לילד להיות ילד ולהתנהג כמו ילד, ההתפתחות הרגשית שלו תיעצר.

    ילדים (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
     

    מה זה אומר על חיי האדם הבוגר? כשאותו ילד גדל, הוא יסחוב איתו כל חייו חסך מאוד גדול על כך שלא איפשרו לו לחוות ילדות בריאה. הוא בעצם ירגיש ילד בפנים. ילד שצריך הכלה, חיבוק, תמיכה. כלפי חוץ האדם הסובל מהסינדרום יכול להיות אדם מצליח, בעל הישגים אקדמים ומקצועיים מן המעלה הראשונה, אחד שכלפי חוץ מפגין עצמאות ואוטונומיה מלאה.

     

    איך העצירה בהתפתחות הרגשית משפיעה על היחסים הזוגיים? תתארו לכם בחור שמתאהב בבחורה. הוא התאהב בה במקום העבודה או מתוך אינטראקציה מקצועית

    כזאת או אחרת. הוא התאהב באסרטיביות שלה, בעוצמה שהיא מקרינה, בעצמאותה הרבה והרושם שהיא עושה של אישה חזקה.

     

    ואז הם עוברים לגור ביחד והכל משתנה. פתאום אותו סינדרום של "עצירה בהתפתחות הרגשית" מתחיל להרים ראש. אותה אישה חזקה מבחוץ, מסתברת בין קירות הבית כאישה רכה, שברירית, חסרת ביטחון. כמו ילדה קטנה שדורשת תשומת לב ולהיות במרכז העניינים של בן זוגה, ממש כמו ילדה קטנה.

     

    ואז הבחור, שהתאהב באישה החזקה והעצמאית, לא מבין מאיפה זה בא לו. הוא מופתע שאהובתו פתאום שינתה את עורה, לכאורה, והפכה בין לילה מאישה עוצמתית לנערה מפונקת שצריכה תשומת לב ופירגון בלי הפסקה.

     

    אבל היא לא השתנתה באמת. זה תמיד היה שם, רק לא בסביבה החיצונית. הילדה בקטנה קיננה בתוכה תמיד, אבל לצערה, זה כבר מאוחר מדי. הוא החליט לעזוב אותה.

     

    כשסינדרום "עצירה בהתפתחות הרגשית" מגיע במשולב עם סינדרום ה-"פרגמנטציה", אז הדברים באמת מתחילים להסתבך.

    עצירה בהתפתחות הרגשית פרגמנטציה
    עצירה בהתפתחות הרגשית פרגמנטציה
     

    מה זה סינדרום ה-"פרגמנטציה?" תינוק בחודשי חייו הראשונים חי בשלב הנקרא "שלב האוטיזם הנורמאלי". זהו שלב בו התינוק לא מכיר ולא מזהה שום דבר מחוץ לעצמו ולגופו. בחודש השני לחייו נכנס התינוק לשלב הנקרא "השלב הסימביוטי הנורמאלי". זהו שלב בו התינוק מחובר לחלוטין לחוויות של אמו, כפי שמתאר ד"ר ארנולד הולצמן בספרו "אמנות האימהות".

     

    בשלב זה התינוק אין לו קיום מחוץ לחיבור האינטגראליעם אמו. כל חייו נסובים סביב הצרכים הבסיסיים שלו והחיבור שלו אל גוף האמא. כשחיבור זה מופרע, או כשתשומת הלב של התינוק מוסטת מעצמו וגופו אל משהו חיצוני כתוצאה מחוויה טראומתית, כגון צעקות בבית, אלימות או כל אירוע פתאומי, נוצרת הפרגמנטציה. התינוק מתנתק בצורה פתאומית וחדה מהחיבור הפנימי של עצמו, דבר המשפיע עליו במהלך כל חייו הבוגרים.

     

    איך מזהים פרגמנטציה בכף היד של אדם בוגר? כשהזרת מתעקלת בצורה של בננה כלפי אצבע הקמיצה, אז קיים סינדרום "הפרגמנטציה".

     

    איך זה משפיע על מערכות יחסים? גברים ונשים בעלי פרגמנטציה נעים כמו מטוטלת בין רגשות של אשמה ובושה וזעם וכעס. הם יכולים להיות האנשים המדהימים והנדיבים ביותר בהיסטוריה,בסגנון אמא תרזה שכולה לב אחד גדול. מרגישים אשמים לגבי הבעיות של אחרים כאילו כל צרות העולם הם באחריותם בלבד. אך ברגע אחד יכולים להפוך לעריצים ואלימים כאילו שהפכו מד"ר ג'קל למיסטר הייד.

     

    אישה כזאת יכולה לתת הכל מעצמה לבן הזוג, יכולה לקום כל בוקר, להכין לו את ארוחת הבוקר ואת הקפה, לתת לו נשיקה לפני שיוצא לעבודה ולטפל בבעלה במסירות. יום אחד בן הזוג נכנס עייף מהעבודה ומבקש אם אפשר לקבל כוס תה חם. ואז, בלי שום התראה מוקדמת המיסטר הייד שבה מתפרץ בזעם גדול : "מה אני העבד שלך? מה אתה חושב לעצמך? תקום תכין לעצמך!". וכך המסכן לא מבין איך פתאום הפכה אשתו מאחות רחמנייה למוסוליני קטנה חסרת רחמים.

     

    התפרצויות כאלה יכולות לגרום נזק כבד מאוד למערכת היחסים בגלל התגובות הלא צפויות של בן הזוג הסובל מפרגמנטציה, מה שבסופו של דבר יכול להוביל לפרידה.

     

    אנשים שסובלים מפרגמנטציה מאוד מודעים לגופם, יש להם סיבולת גדולה לכאב, והרבה מהם סבלו בצעירותם מבעיות אכילה, אנורקסיה או בולמיה, מה שמוסיף למורכבות הרבה של אישיותם.

     

    אז מה עושים? מתחילים מסע אישי, כפי שאותה אישה מתחילת הכתבה צריכה לעשות. המסע למודעות הגבוהה ולהבנה של הרגש, הפעולה והתגובה. זאת תהיה דרך ארוכה, אבל בסופה תוכלו למצוא את האחד/ האחת  שבאמת ת/יכיר ות/יאהב את כל הצדדים שבכם.

     

    לאונרדו דניאל – מומחה לכירולוגיה אבחונית ופסיכו דיאגנוסטית, מחבר הספר Mastering Change

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    למה זה נגמר?
    צילום: Shutterstock
    צילום: דני בכר
    לאונרדו דניאל
    צילום: דני בכר
    מומלצים