למה אין לי זוגיות? מרכיב הדחייה הראשוני
אחת השאלות השכיחות הנשאלות בטיפול היא "למה אין לי אף אחד?", על פי הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית יתכן ומדובר בתוצאה של סינדרום גורם הדחייה הראשוני שנוצר בינקות. לאונרדו דניאל מסביר
נשים רבות, בין אם שפונות לייעוץ פסיכולוגי או אימון אישי, ובין אם שלא פונות לעזרה, שואלות את עצמן את השאלה, שלרוב מטרידה אותן יותר מכל: למה אין להן זוגיות או מדוע קשה להן כל כך למצוא בן זוג מתאים.
כששואלים אותן מה דעתן על הסיבה לכך, התשובה היא, לרוב, בסגנון של "עדיין לא פגשתי את האחד שמתאים לי" או "אף אחד לא רציני" או "מחכה למושלם שעוד לא הגיע". במילים אחרות, "הבעיה היא לא בי אלא במחסור בהיצע או תיזמון לקוי של היקום...".
ואז, קורה משהו, במהלך האבחון הכירולוגי מגלים שהבעיה היא עמוקה יותר, והסיבה שהאישה הזאת לבד איננה קשורה למחסור במחזרים, אלא בחסכים רגשיים שהתחילו בילדות ושנותנים את אותותם עד עצם היום הזה.
קיימים סינדרומים רבים שנוצרים בתקופת הילדות המוקדמת ושמשפיעים רבות על יכולת האדם הבוגר ליצור זוגיות נכונה ואפילו לבחור בקריירה נכונה. בכתבה זו נתמקד בסינדרום שנוצר בתקופת הינקות וגורם לאישה הבוגרת לדחות כל חיבור פיזי עם פרטנר אחר, כמו גם לוותר על מגע פיזי, ונקרא "מרכיב הדחייה הראשוני".
מדחייה ראשונית לדחייה בחיים
לפי ארנולד הולצמן, מייסד הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית, תינוק בגיל ינקות נמצא בשלב האוטיזם הנורמאלי, כפי שהגדירה החוקרת מרגרט מאלר (Margaret Mahler).
בשלב זה התינוק לא מודע לעולם שמחוצה לו, והוא עדיין לא פיתח את הכלים שייהוו עוגן על מנת להכיר ולהסתדר בעולם החיצון. הדבר היחיד שיש לתינוק בשלב זה, הם צרכים ודחפים פיזיים מאוד גדולים שבאים לידי סיפוק על ידי אמו - תינוק בגיל ינקות מוצא את מימוש הצרכים שלו בגוף האם, השדיים שלה, הפיטמות, הריח שלה, וחום גופה שמעניק לו את הביטחון ואת מימוש הצרכים הבסיסיים שלו.
כאשר, מכל סיבה שהיא, האם חסרת אנרגיה, רצון או יכולת כדי להעניק את הקרבה הפיזית לתינוק שלה, הדבר יוצר אצל הילד/ה חסך גדול, עד כדי טראומה שמוטמעת בתוך תת המודע שלו. זה יכול להתרחש, למשל, כשהתינוק נעזב בבית חולים אחרי הלידה, או כשהאם שרויה בדיכאון ולא יכולה לטפל בילדה.
איך זה משפיע על האדם הבוגר? כשהילד/ה גדל/ה, אותה קרבה פיזית שנמנעה ממנו על ידי אמו נחווית כעת ברמת התת מודע כדחייה קשה שמשפיעה על מערכות היחסים של אותה ילדה, שעכשיו היא אישה בוגרת.
כאישה היא תרגיש שכמו שהייתה דחויה על ידי אמה, מבחינתה לא יהיה אף אחד בעולם שיוכל להוות יעד למימוש הצרכים הפיזים והמיניים שלה. היא אף תרגיש שהגוף שלה לא יכול להיות יעד לתשוקה של מישהו אחר. היא תחווה את האקט המיני כדבר מכני ומאולץ ואולי אף בצעירותה תסכים לספק את בן הזוג כדי לשמר את הזוגיות וכדי להימנע מיצירת משבר ביניהם.
אולם ככל שהזמן יעבור היא תסרב לקרבה הפיזית, היא תרגיש שזה כבר לא נחוץ לה יותר ותבטא בקול רם את מה שרצתה להגיד תמיד: "סקס עבורי זה חסר משמעות, לא מרגישה כלום, ולא צריכה את זה". בשלב הזה, בדרך כלל, הזוגיות מתנפצת והאישה תחפש לה בן זוג חדש, אבל תמיד תרגיש ריקנות בכל קרבה פיזית עם כל אדם אחר.
כיצד מזהים את "גורם הדחייה הראשוני בכף היד"? לפי הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית, כשגבעת ונוס ריקה ושטוחה לגמרי, אז קיים מרכיב הדחייה הראשוני. לאדם אין ליבידו, אין לו כוח פיזי ואנרגיה מינית לתת מעצמו לאחר. הדבר בהכרח נובע מאותה חוויה שתיארנו של חסך בקרבה של האמא בתקופת הינקות. הדבר נכון למעט כשמדובר באנשים מבוגרים מאוד, ואז הידלדלות גבעת ונוס באה כתהליך טבעי של התרוקנות אנרגטית כתוצאה מהגיל.
האם מדובר במשהו דטרמיניסטי או ניתן לטפל בזה? סינדרום "גורם הדחייה הראשוני", למרות שמקורו בילדות המאוד מוקדמת, ניתן לתיקון. כשהאדם משלים עם העבר שלו ומודע למקור חוסר הליבידו שלו, הוא יכול להחליט לשנות את חייו. זה אומר, להתחיל לבחור קשרים ומערכות יחסים שיתנו לו את ההכלה, התמיכה והאהבה שנמנעה ממנו במהלך הילדות. כמו כן, טיפולים שונים, למשל טיפול במגע, יאפשרו לאדם להתחבר אל גופו מחדש ולהתחיל להתרגל ולחוות מגע שיחבר אותו בחזרה אל גופו ותשוקתו החבויה.
לאונרדו דניאל – מומחה לכירולוגיה אבחונית ופסיכו דיאגנוסטית, מחבר הספר Mastering Change
לפנייה לכתב/ת 
