"היה רע לתפארת": למה זוכרים בעיקר את הרע?
מהו זיכרון ומה גורם לנו לזכור בעיקר את הדברים הרעים שקרו לנו? חוקרות מסבירות כיצד הזיכרונות הרעים נטמעים במוחנו. וגם - האם ניתן לשנות את הצבע שנעניק להם?
בשירו "וידוי" כתב המשורר אלכסנדר פן, "כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת", ובשורה אחת תמצת את נושא הכתבה שלפניכם. האם תמיד נזכור כמה רע היה? מדוע בעת סיום מערכת יחסים רובנו ניצמד לזיכרונות הרעים, ואולי אנו מתוכנתים לכך מבחינה אבולוציונית? "זיכרון הוא מידע ששמרנו", מסבירה יהודית כ"ץ, יועצת, יזמית ומרצה המתמחה בפסיכולוגיה חיובית. "אפשר לומר שבמקרה הזה, זיכרון הוא הסיפור שיש לנו על משהו שקרה. והסיפור הזה, הזיכרון, לאו דווקא כולל את כל הפרטים והאירועים שקרו, הוא רק הסיפור שנשמר".
ומה יגרום לסיפור להישמר כסיפור טוב או רע?
"תחזרי אחורה בזמן לקשר שהיה לך עם האקס - מה את זוכרת ממנו במיוחד? בדרך כלל, נזכור את ההתחלה ואת הסוף של הקשר, שהם מקור ההשפעה העיקרי על הזיכרון שיוותר לנו בראש", היא אומרת. "יש דברים שקורים בעת סיום קשר שצובעים את הזיכרון בצורה רעה וזה מה שהכתיב את הסיפור. כמובן שבאירוע קיצוני של בגידה למשל אז מאוד קל לזכור את האירוע הקיצוני, והזיכרון עצמו יישאר שלילי גם אם רוב הקשר היה נחמד". כ"ץ מדגישה שלא רק ההתחלה והסוף משפיעים על הזיכרון שנשאר לנו מהקשר. "כל אירוע קיצוני, טוב או רע שקרה לנו ביחסים משפיע על הזיכרון שלנו".
"אין מקום אחד במוח שאוצר את כל הזיכרונות שלנו", מגלה ד"ר ליאת אדרי, מומחית בביולוגיה רפואית. "אזורים שונים במוח יוצרים ומאחסנים סוגים שונים של זיכרונות, ותהליכים שונים עשויים להופיע בכל אחד מהם. למשל, תגובות רגשיות כמו פחד שוכנות באזור מוח המכונה האמיגדלה. כמו כן, אזור המכונה ההיפוקמפוס הוא קריטי ליצירת זיכרונות הצהרתיים ושימורם. גם האונות הזמניות במוח ממלאות תפקיד מכריע בגיבוש והיזכרות בזיכרונות".
ואיך נוצר במוח זיכרון רע?
"כדי להטמיע זיכרון רע במוח הגוף שלנו צריך להיות דרוך. האמיגדלה, אותן קשתות קטנות של רקמת מוח שנמצאות עמוק מתחת לרקותינו, מעורבת בתגובות הרגשיות והיא מתלקחת מפעילות כשאנחנו מצויים תחת פחד".
מדוע אחרי פרידות יש לנו נטייה לזכור בעיקר את הדברים הרעים שחווינו במערכת היחסים?
"אני לא מסכימה עם זה שזוכרים רק את הרע", אומרת כ"ץ. "אין סטטיסטיקה מדויקת ואין מחקר מוסמך שאני יכולה להישען עליו שתומך בכך, אבל יש הרבה מקרים אחרי פרידות שבהם אנשים עושים אידיאליזציה לקשר, ומרגישים עצב ופספוס על הפרידה, ואז מתפתים למשל לחזור לאותו בן זוג. רק אחרי שזה קורה, הם נזכרים מדוע הם מלכתחילה נפרדו".
"מצד שני, לפעמים חווים פרידה כמו טראומה ולכן מתנהגים כמו בתסמונת הלם קרב של ממש", היא אומרת. "הכוונה היא שהמוח שולח פלאשים מהעבר ומציף את הזיכרונות הכואבים". ד"ר אדרי מאשרת: "כאשר חווים תגובה אמוציונלית, המעגלים הרגשיים במוח מדליקים ומשפרים את העיבוד באותה רשת זיכרון טיפוסית, כך שהיא עובדת ביתר יעילות כדי לאפשר לנו ללמוד לקודד את ההיבטים הרלוונטיים באמת לרגשות שאנחנו חווים. אך כשהפרידה אינה טראומתית יש העושים גלוריפיקציה ונאחזים בזיכרונות הטובים שנותרו להם מהקשר".
"היצמדות לזיכרון הרע תלויה הרבה באדם ובאופן שבו הוא מפרש את הדברים שעבר. חשוב לזכור שבנושאים כאלה כל נפש בנויה אחרת ואי אפשר להכליל", מסכמת כ"ץ. "צריך לשים לב מתי אנו זוכרים רק את הרע בשביל לעבור הלאה ומתי הזיכרונות הרעים באים לרעתנו: אם אדם מפרש זיכרון רע מתוך תחושת אשמה, למשל שזה סימן שלא אוהבים אותו או שזה בגללו, אין ספק שזה יוריד לו את הביטחון העצמי. הפרשנות היא זו שתקבע את ההשלכות. לכן חשוב לדבר על זה, להבין את דרך ההסתכלות שלנו, להסיק מסקנות ולצמוח איתן".
"עצם פעולת ההיזכרות במשהו הופכת את הזיכרון לסלול במוח. זה מאפשר לחזק אותו אך באותו האופן גם להחליש אותו או לשנות אותו", מוסיפה ד"ר אדרי. "הדבר הכי פרקטי שאפשר לעשות הוא לזכור להתמקד גם בדברים הטובים שיש לנו בחיים כמו חברים ומשפחה. לא לבטל את החוויה הקשה שעברנו בפרידה, אבל לדעת שגם הכאב יעבור".
אז אומנם היה רע לתפארת, אבל היו בטוחים שלפעמים לזיכרון השלילי יהיה תפקיד חשוב במסע שלכם לעבור הלאה בחיים, כל עוד אתם לא מפרשים את זה לא נכון ומענישים את עצמכם.
