"לא גרמנו למשבר האקלים, אך אנו סובלים ממנו"
בהאיטי סובלים מהוריקנים לעתים קרובות יותר, המדענים די פסימיים לגבי משבר האקלים ואנחנו בישראל נמצאים ממש על ה-HOT SPOT. רשמים מוועידת האקלים במדריד
את פייר אדלין מהאיטי פגשתי השבוע בוועידת האקלים של האו"ם במדריד. מיד הבחנתי שמדובר באדם אופטימי ומלא שמחת חיים. זאת על אף שהסיפור שלו, ושל צעירים רבים בהאיטי, אינו סיפור שמח במיוחד. עבור פייר, האקלים הוא הגורם המשפיע ביותר על חייו.
פייר גר בעיר קאפ-האיטיין. בדומה לאזורים רבים במדינת האיים הקאריביים, העיר נפגעה קשות מרעידת אדמה שהתרחשה בשנת 2010, כאשר פייר היה בן 16. רעידת האדמה אינה תוצאה של שינויי האקלים, אולם מאמצי השיקום הפכו לכמעט בלתי אפשריים בעקבות סדרה של אירועי מזג אוויר קיצוניים, המתודלקים על ידי האקלים החדש. "כל שנה יש אירוע מזג אוויר קיצוני הנובע משינוי האקלים. בעבר הוריקן בדרגה 4 או 5 היה מגיע להאיטי כל כמה עשורים - עכשיו זה קורה מדי שנה", מספר פייר.
בשנת 2016 ההוריקן הגדול ביותר בעשור זה, הוריקן מת'יו, שטף את האיים הקאריביים ופגע גם בפלורידה ובדרום ארה"ב. ההוריקן החריב שוב חלקים גדולים מהעיר של פייר, ופגע קשות במאמצי השיקום. לדבריו, הממשלה אינה מסוגלת להתמודד עם רצף אירועי האקלים, מה גם שהשלטון נגוע בשחיתות והסיוע אינו מגיע לכלל התושבים.
ועידת האקלים במדריד - כתבות נוספות:
ועידת האקלים: "שהמנהיגים יקבלו החלטות נועזות"
גרטה טונברג בוועידת האקלים: "להשאיר הפחמן באדמה""תהיו גיבורים": פניית ההורים למנהיגים בוועידת מדריד
"מלבד ההוריקנים, יש לנו בצורת בשנים האחרונות. אבא שלי מגדל בננות, אולם הגשם הטוב לא מגיע, רק סופות חזקות", הוא אמר בכאב. משפחתו של פייר נאלצת להסתמך כעת על סיוע וחלוקת מזון ומים. מקורות המים המתוקים בהאיטי נפגעו כתוצאה מחדירה של מי מלח אל מקורות המים.
אולם פייר אינו מן המתייאשים, ההיפך, "אני מנהל ארגון של צעירים ונוער בהאיטי, אנו דורשים מהממשלה לפעול למען התושבים, לפתח דרכי ההסתגלות לאקלים. אנחנו מלמדים אנשים יזמות עסקית, איך לגדל מזון בתנאים החדשים, ולפתוח עסקים קטנים", הוא אמר. "הרבה מן הצעירים מנסים לעזוב לארה"ב או לאירופה, הם לא רואים עתיד בהאיטי".
האם הוא יעזוב את האיטי, אני שואל - "לעולם לא, אני רוצה ללמוד ולעזור לתושבים", הוא השיב. התקווה שלו היא שבוועידה יוחלט על סיוע נרחב למדינות מתפתחות, שנפגעות משינוי האקלים. "אנחנו לא גרמנו למשבר האקלים, אבל אנחנו כבר נפגעים. צריך לעזור לנו להסתגל" אומר פייר.
"תקציב הפחמן" שנותר
האם הציפיות הללו יענו? כנראה שלא. הדבר העיקרי שניתן היה להבחין בו הוא הפער בין הצורך בפעולות מיידיות ומשמעותיות, שיסייעו לתושבי המדינות המתפתחות הנפגעות משינוי האקלים, ויימנעו את עליית הטמפרטורה הממוצעת מעל 1.5 מעלות, נקודה שאחריה תוצאות שינוי האקלים יהיו חמורות בהרבה, לבין החידלון וחוסר הרצון לנקוט בפעולות דרמטיות ולהציב יעדים שאפתניים שימנעו את התוצאות החמורות של משבר האקלים.
על פי ה-IPCC, הגוף המדעי האחראי על ניתוח מצב האקלים עבור האו"ם, נותרו שמונה שנים של אפשרות לעשות שימוש בדלקים הפולטים גזי חממה בכמות שבה אנו משתמשים בהם היום, זהו "תקציב הפחמן" שנותר. על מנת לעמוד בתקציב הזה, המדינות המפותחות צריכות לעשות עצירת חרום בשימוש בדלקים מזהמים. על מנת להצליח בכך, חלק גדול ממאגרי הפחם, הנפט והגז הטבעי צריך להישאר באדמה.
מרבית משתתפי הוועידה הבוגרים מן המדינות המפותחות יצליחו לחיות את חייהם מבלי להיפגע באופן דרמטי משינוי האקלים, או שלפחות כך הם חושבים, על אף סימנים רבים המעידים על כך שגם הם אינם חסינים בכלל. אולם על פי התחזיות המעודכנות ביותר של ה-IPCC, מבלי לנקוט בפעולות דרמטיות, ילדיהם כבר לא ייהנו מזכות זו.
זה לא רק עניין של אינטרסים כלכליים, שיש להם כמובן משקל רב. נציגי חלק גדול מן הממשלות במדינות העשירות מנותקים בשל מנגנון הקיים אצל כל בני האדם, ה"מרחק פסיכולוגי" - מרחק בזמן, מרחק גיאוגרפי ומרחק חברתי מנושאים עם המאפיינים של משבר האקלים, כפי שהוא נתפס עד היום. הנפגעים העיקריים ממשבר האקלים נתפסים כ"מישהו אחר", הם רחוקים בזמן או במרחק, כדוגמת צעירי האיטי, שכבר לא יכירו חיים נוחים אי פעם. כאן טמון אתגר מרכזי בהתמודדות עם משבר האקלים.
"התחזיות המעודכנות חמורות בהרבה ממה שידענו"
את פרופ' ואלרי מאסון-דלמוט פגשתי לאחר שהציגה את הדו"ח המעודכן ביותר של ה-IPCC העוסק באוקיינוסים ואזורי הקרח בכדור הארץ ( Oceans and Cryoshpere). "אני מודאגת מאוד, התחזיות המעודכנות חמורות בהרבה ממה שידענו עד כה". אומרת ולרי, העומדת בראש קבוצת מחקר ב-IPCC. הדו"ח הוצג במליאת הוועידה, אך האולם היה ריק למחצה. מדינות רבות לא טרחו לשלוח נציגים, למרות שדו"ח זה מתאר, במילים פשוטות, שאנחנו משחקים באזור Game Over, לא רק עבור האיטי, אלא עבור כולנו.
למרות הזהירות והטון היבשושי של חלק גדול ממדעני האקלים, המסר היה ברור. הצעדים שננקטו עד היום אינם מספיקים על מנת למנוע, או אפילו למזער את משבר האקלים - הפוליטיקאים קיבלו מהמדענים הבכירים בתחום ציון - נכשל.
לאחר 25 ועידות אקלים, 25 שנים של דיונים, של צעדים הססניים, כל מדדי המפתח מצביעים על מגמה הפוכה מזו שהצעדים הללו מיועדים להשיג. ריכוז גזי החממה באטמוספרה - בעלייה מתמדת, הטמפרטורה בעולם שוברת שיאים כאשר ארבע השנים האחרונות הן החמות ביותר שנמדדו אי פעם. האוקיינוסים אגרו 90% מן החום העודף ולכן שינוי האקלים הפך כבר לבלתי הפיך. החום המצטבר באוקיינוסים מביא להוריקנים וציקלונים בתדירות ובעוצמה חזקה יותר, להתרחבות של המים וכתוצאה מכך לעלייה של פני הים. המסת הקרחונים בגרינלנד ובאנטרקטיקה מואצת. קצב המסת הקרחונים של גרינלנד הכפיל את עצמו בעשור הנוכחי. באנטרקטיקה הקרחונים נמסים בקצב שהוא פי שלוש לעומת תחילת שנות ה-2000.
המשמעות היא שעשרות מיליוני אנשים החיים בקרבת החוף כדוגמת תושבי אשקלון, תל אביב וחיפה, ובדלתא של נהרות, כדוגמת הדלתא של נהר הנילוס במצרים - הם, ביתם ורכושם, נמצאים בסכנת הצפה שתתרחש מדי שנה, גם אם נעצור מחר בבוקר את כל פליטות גזי החממה. השאלה היחידה שנותרה היא מה תהיה מידת ההצפה, והאם ניתן להיערך לכך בזמן.
כאן המקום לפעולה דרמטית שתביא להפסקה מיידית של השימוש בדלקים אשר יוצרים גזי החממה. צעדים אלה יצילו את חייהם של מיליוני אנשים, על פי ה-IPCC.
11 מיליון פליטי אקלים
נתון מעניין נוסף בדו"ח נוגע לפליטי אקלים. בשנה האחרונה 11 מיליון איש ברחבי העולם נאלצו לעזוב את מקום מגוריהם כתוצאה משינוי האקלים. מספר זה צפוי לגדול בקצב מואץ. ישראל נמצאת באזור המוגדר כ- HOT SPOT מבחינת השפעות שינוי האקלים, מכיוון שהמזרח התיכון וצפון אפריקה עוברים תהליך של מדבור מואץ. נדרש כושר עצימת עיניים פנומנלי, שקיים כנראה בממשלת ישראל, על מנת להאמין שחלק ממיליוני פליטי האקלים לא ידפקו בדלת בגבול ישראל, שבה כבר היום עובר קו המדבר.
יצאתי מהאולם בלב כבד לאחר הצגת הדו"ח, ולאחר שיחה עם פרופ' מאסון-דלמוט. על אף שזה לא נאמר, היה לי ברור שהיא יודעת, שאני יודע, שהיא חושבת שאין לנו סיכוי להציל את עצמנו, בטח לא בדרך בה אנו פועלים היום.
דיברנו על המרחק הפסיכולוגי, שנינו הסכמנו שזהו מפתח שחשוב לגעת בו. בני האדם יודעים להתמודד היטב עם משברים בטווח הקצר. תנו לנו מטוס שבו מוחזקים בני ערובה (לדוגמה באוגנדה..) ואנחנו נמצא את הדרך המבריקה להגיע ולחלץ אותם, אף נהיה מוכנים להקריב את חיינו לשם כך. אולם אל מול משבר שמביא להתייבשות מקורות המים (לדוגמה באוגנדה..) או להצפת תל אביב בעשורים הקרובים, אין לנו את הכלים להתמודדות. זה נראה לנו רחוק, ארטילאי, שייך ל"מישהו אחר" ולכן לא מספיק חשוב.
המגבלה האנושית הזו לא נעצרת בחוסר אמפטיה כלפי צעירי האיטי או הדורות הבאים. למעשה אין לנו יכולת לדמיין את העתיד, גם אם הוא נוגע אלינו באופן ישיר. באופן עקבי, מחקרים במדעי המוח מצביעים על כך שכאשר אנו חושבים על עצמנו בעתיד, מעבר ל-15 שנים קדימה, האזורים המופעלים במוח שייכים לחשיבה על אדם אחר, ולא על עצמנו. כלומר, אנחנו מתייחס אל ה"אני העתידי" כאל אדם זר לחלוטין.
כל עוד איננו מסוגלים לדמיין את העתיד, חשוב שנבין את התועלת המיידית של מניעת שינוי האקלים. ניקח דוגמא מתחום אחר לחלוטין. כאשר אומרים שאימוני ספורט יגרמו לנו להרגיש טוב יותר בגיל מבוגר, זה לרוב לא משכנע צעירים לעסוק בספורט. אולם כאשר אנו רואים את התועלת המיידית, למשל כזו התורמת לתחושה הטובה לאורך כל היום, או לכך שנישאר חטובים ואטרקטיביים, נמצא את עצמנו קמים בשש בבוקר לאימונים (לא כולנו..).
הפתרונות ידועים
מה יגרום לנו לעשות את הצעדים הדרמטיים הנדרשים? הפתרונות ידועים, אולם נקודת ההתחלה היא לקרב את הנושא אלינו. אם לא ניתן לזה לשקוע אצלנו, להרגיש את זה בבטן, ששינוי האקלים אינו בעיה של "מישהו אחר", אלא עניין שלנו ושל הילדים שלנו, של להיות הורים אחראיים, לא נעשה אפילו צעד דרמטי אחד.
אנחנו צריכים לחבר בין הנקודות. היה לנו נובמבר חם - זה שינוי האקלים. לא חולף יום ללא אירוע אקלים קיצוני בישראל או בעולם שבעבר היה נדיר ועכשיו מתרחש באופן קבוע. אנחנו עדיין זוכרים מן הילדות חודש נובמבר גשום וקריר. הילדים שלנו כבר לא יכירו חודש נובמבר עם הרבה גשם. הסתיו בישראל כבר לא יחזור לעולם.
נותר מעט מאוד זמן, אם בכלל. עכשיו הזמן לנקוט בצעדים דרמטיים. צעד בכיוון הזה הוא מס פחמן משמעותי, אשר יגרום לשימוש בדלקים מזהמים להיות יקר, תוך איזון של המס דרך השקעה חברתית, כפי שמציעים בארה"ב במסגרת ה- Green New Deal. חשוב שהנציגים שלנו בכנסת ובממשלה יהיו אלה שמבינים שמשבר האקלים כבר כאן, ויציבו יעדים דרמטיים להפחתת פליטת גזי החממה, באופן התואם את דו"ח ה-IPCC.
יש לנו חלון הזדמנויות קצר לצעדים דרמטיים בלבד. האם נעשה את הדבר הנכון, האם נציל את עצמנו? אילו היינו יכולים להיכנס למכונת זמן, ולהיות ליום אחד בישראל בשנת 2050, באילו צעדים היינו בוחרים היום?
צור משעל הוא דוקטורנט בבית ספר "פורטר" לסביבה באוניברסיטת תל אביב, בנושא פסיכולוגיה וויזואליזציה של שינוי האקלים, ונציג ארגון "חיים וסביבה" בועידת האקלים במדריד.
לפנייה לכתב/ת 
