הגיע הזמן שהמדינה תשיב לריבונותה את 'כיל-לנד'
לא הרחק מהמקום שבו התמוטט החודש מצוק הר על כביש ים המלח, מתרחשים פיצוצים עזים דרך קבע לשם כריית הפוספטים. גילי סופר - איש ערד שעוסק בתיירות מדברית - תוהה האם אין קשר בין הפיצוצים להתמוטטות ההר, ולא מבין מדוע איש לא מספק ניטור סביבתי לפיצוצי הענק והשלכותיהם. והוא מתריע: מדינת ישראל איבדה את הריבונות בכיל-לנד. טור אורח
בשבוע שעבר כיכבה ברשתות המפולת בכביש ערד ים המלח, והכביש הארצי החשוב הזה שוב נסגר ליום וחצי. אבל אני לא הופתעתי.
כבר זמן רב שאני תוהה מה ההשפעה של הפיצוצים הענקיים המתרחשים אחת לכמה ימים במכרה הפוספטים כ-5 קילומטרים משם. האם יש קשר אפשרי בין המפולות לבין הפיצוצים האלה? שתבינו, מדובר בפיצוצים בני כעשרה טונות חומר נפץ כל אחד. את הפיצוצים האלה אני רואה ושומע מביתי המרוחק 12 קילומטרים משם.
האגדה מספרת, שבשנות השמונים כשביקשה לראשונה חברת הפוספטים (אז עדיין בבעלות ממשלתית) לכרות פוספטים באזור בריר הסמוך לערד, ירד ראש המועצה המיתולוגי של ערד, בייגה שוחט, לראות את הכרייה. החבר'ה הדגימו פיצוץ, האדמה רעדה, ובייגה פסק: "לא יהיה מכרה".
אבל שנים עברו מאז, חברת הפוספטים הופרטה, וכתחליף ל"שדה בריר" שלא אושר לה לפי שעה, ונקווה שלעולם לא, אושרה לה תוכנית כרייה אחרת: "שדה חתרורים". גגלו "שדה חתרורים" ותמצאו שם תוכנית שאושרה ב-2001 בוועדת התכנון המחוזית. מתברר, שכשבערד היו עסוקים בלמנוע את הפיכת הר בריר ל"שדה", צץ במפות פוליגון בן כ-16,000 דונם: כמעט כל שטח "החתרורים" שמדרום לכביש ערד - ים המלח ומצפון לקניון נחל חימר המרשים. שטח אדיר שיועד לשמורה, שינה פתאום ייעוד והפך למכרה. מסתבר שחברת רותם אמפרט (כיל דשנים) "קיבלה" מהמדינה שטח יותר גדול מרעננה, אלוהים יודע איך, והחלה לפוצץ.
וכאן עולה סוגיית האבק הענק.
אני כאמור רואה את הפיצוצים מרחוק, מערד. אבל חבר שנמצא הרבה בשטח ועוקב, מתאר איך, אחרי כל פיצוץ כזה, מיתמר ענן אבק לבן עצום לגובה רב, ואז נוחת על יישובי דרום ים המלח. האבק הזה מוזר, בלשון המעטה. איזה חומרים הוא מכיל? ככל הידוע לי לא מנטרים שם כלום, הלוואי ואתבדה.
ואני מפנה כאן שאלה לכיל ולמומחי המשרד להגנת הסביבה: כמה טון אבק לדונם מייצרת המחצבה? זה עומד בחוק אוויר נקי? והאם ייתכן שהאבק נושא עמו שיעורי קרינה גבוהים במיוחד שנוצרים במכרות האלה? כך מכל מקום ראינו בבדיקות שנערכו בזמנו בשדה בריר. אז המלצה אישית שלי לשכנים מלמטה: התחילו להתעניין במה אתם נושמים. זה לא סתם אבק זה.
וזה לא הכל.
בתוכנית 'שדה חתרורים' מדובר על כך שיוקמו "תחנות ניטור האבק". ובכן - איפה הן? לתומי חשבתי שתוכניות מאושרות אינן בגדר המלצה, אבל כנראה שכך זה במדינת ישראל. מכל מקום ב"כיל-לנד". כי בכילנד הריבונות כאילו הופקעה מדי המדינה, ובעליה עושה בשטח ככל העולה על רוחו. הוא זורה לטעמי אבק בעיני הציבור – תרתי משמע - באמצעות שלל נתונים חסרי כל קשר למציאות (תזכורת לדוגמה: חשיפת "ידיעות אחרונות" על נתונים סותרים של עתודות הפוספטים שמפרסמת החברה).
והיכן המדינה בכל הסיפור הזה? אין מדינה. אין פיקוח. אין ריבונות. אז כתוב בתוכנית. אז מה? גם כתוב שלא יהיו פיצוצים מדצמבר עד מאי. זה לא מפריע להם לפוצץ למדבר את הצורה גם בתקופות שאסור. ברשותכם כמה מילים על מה הורסים שם.
חתרורים אינו רק צומת, אלא תצורה גיאולוגית המופיעה מכאן ועד מעלה אדומים. בקעת חתרורים, שטח נרחב בן כ-40 קמ"ר, משתרעת מתחת לערד ומעל לעין בוקק. זו יחידת נוף המתאפיינת בהתחתרות ערוצים רדודים היוצרים נוף רך של גבעות גבעות, ובסלעים המופיעים כמחשופים בגווני ירוק, אדום ושחור. מהמם. הר סדום, אוצר מלח, אולי הגדול שבאוצרות העולם הקדום, נמצא לא הרחק, ואת השטח חוצות דרכי גמלים עתיקות. יוחנן אהרוני, מהארכאולוגים הבולטים בישראל, מזהה שם את דרך אדום המקראית (היא מעלה זרון, לדבריו). רשות העתיקות אינה יכולה להכריז על דרך עתיקה כעל 'אתר עתיקות מוכרז', אז מפוצצים את ההיסטוריה. ואת התיירות.
מה אתם חושבים שלראות ולשמוע כזה "בום" עושה לתייר שאוכל אצלי במרפסת? איזה וייב זה מייצר? "שטויות", אני שוחק, "זה רק פיצוצים של כרייה, זה כלום", אבל אז הלב נצבט, ואני מוסיף בצער, "אבל נורא מה שהם עושים למדבר". מה זה עושה לתייר, שממילא חשש לבוא לישראל, לתיירות?
נחזור לפיצוצים שלנו, למפולות בכביש, ולקשר הדמיוני ביניהם. איפה הנתונים הסיסמוגרפיים? התוכנית מחייבת מדידות מקדימות של זעזועי הקרקע. ואני תמה - זה נעשה? על ידי כיל עצמה? קבלן מדידות? הנתונים עוברים לחברה? למדינה? מי עשה את החישוב המתבקש? המדינה וידאה עמידה בתקנות?
בעולם שבו גוגל לא מוצא משהו, כנראה שהוא באמת לא קיים. אישית, אחרי שלא מצאתי ולו איזכור כלשהו למדידות הסיסמוגרפיות המתחייבות, לא אתפלא אם דבר מכל זה לא נעשה. וכיל מרעידה את אדמת המדבר, מזעזת את היציבות של סלעים קדמונים ואולי תורמת בכך למפולות על הכביש, נוטלת לעצמה את רווחי הפוספטים תמורת תמלוגים מגוחכים, ואנחנו, כרגיל - משלמים את החשבון.
הגיע הזמן להחלת הריבונות בים המלח והסביבה.
--------------------------------------------------------------------------
גילי סופר. איש ערד. פעיל בעמותת תיירות ערד ובמאבק נגד הקמת מכרה הפוספטים בעיר. מתפרנס מתיירות מדברית בת קיימא
לפנייה לכתב/ת 
