שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    צילום: AFP, MCT

    הציבור הערבי פוחד להגיד "סבא מת מקורונה"

    ההשקעה בהסברה בחברה הערבית דלה ולא ממוקדת. היא לא לקחה בחשבון את בעיית הסטיגמה של הנגיף, והתוצאה: מבוגרים ערבים מתים בבית

     

    הסגר בדיר אל אסד בעקבות נגיף הקורונה (צילום: שמיר אלבז)
    העוצר בדיר אל-אסד, בשבת(צילום: שמיר אלבז)

    נכון להיום אין עדיין תמונה מדויקת של ממדי ההידבקות בנגיף הקורונה בחברה הערבית בישראלית, וזאת חרף המאמצים של ארגונים, בעיקר אזרחיים, לסתום את הבור השחור שיצר משרד הבריאות על רקע המחסור במידע ומיעוט הבדיקות האפידמיולוגיות. אחד הנימוקים שבהם דבק המשרד הוא שערבים מפחדים ואף נמנעים מלהיבדק, בגלל החשש מהסטיגמה שנלווית למגפה. לטענת משרד הבריאות, זה מסביר את המספר הנמוך של הערבים שהגיעו לעמדות הבדיקה של מד"א. הטיעון הזה, אגב, הוא נכון.

     

     

    אלא שתפקידו של המשרד הוא להילחם בהתפשטות הנגיף, לכן לא ברור למה מאז פרוץ המשבר הושקע פחות בחברה הערבית – החל ברמת פירוט מסלולי החולים, המשך בעדכונים השוטפים על החולים וכלה בקמפיינים להעלאת המודעות.

     

    בימים האחרונים זיהו בכפר דיר אל-אסד שבגליל התפרצות של הנגיף, ונכון ליום שבת, מדובר על 84 נדבקים לפחות. המקרה הראשון התגלה באיטליז בעיר, אבל לא נמסרו עדכון או התראה בעניין. ודיר אל-אסד הוא רק דוגמה: רוב מקרי ההידבקות בחברה הערבית נגרמו בשל כשל במידע המסביר לתושבים על מוקדים שצריך להתרחק מהם.

     

    "אעלאם" (המרכז הערבי לחירות המדיה והמחקר) עקב אחר הקמפיינים של משרד הבריאות מ-15 במרץ עד 6 באפריל, ומצא שהמשרד השקיע 4,105,521 שקל בקמפיינים בחברה הערבית, מול 40,980,459 (!) שקל בקמפיינים בחברה היהודית. פי עשרה, אף שהאזרחים הערבים הם יותר מחמישית מהאוכלוסייה בישראל.

     

    בבחינת עומק התברר שהיחס אפילו יותר גרוע: הקמפיינים שיועדו לחברה הערבית כללו גם פרויקט של העלאת מודעות לסכנות העישון, וגם תקציב חוזר לקמפיינים קודמים.

     

     

    על מה בכל זאת הושם דגש בקמפיינים הקשורים בקורונה בחברה הערבית? יחד ננצח את הנגיף, שטיפת ידיים וחיטוי, רופאים עונים על שאלות הציבור, עוצרים את שרשרת ההדבקה, נשארים בבית. סליחה, לא אמרנו שיש בעיית סטיגמה? כל אסטרטג מתחיל יודע שצריך להתאים את הקמפיין לבעיות שבשטח. לא מספיק להפגיז בקמפיינים מתורגמים מעברית. צריך לטפל בבעיות הייחודיות.

     

    כאן ראוי להסביר נקודה חשובה הקשורה לחברה הערבית: רוב המבוגרים הערבים נשארים בבית, עם המשפחות, בעיקר מתוך אמונה שבבתי אבות המטפלים יתייחסו אליהם כלא יותר ממלאכה שצריך למלא אותה. בעוד שיעור גבוה מבין המתים מקורונה הוא של יהודים שחיו בבתי אבות, קשישים ערבים מתים בבית, היכן שהילדים, הנכדים והנינים מטפלים בהם.

     

    בעוד הקשישים היהודים בבתי האבות נדבקו מהמטפלים, אנשי צוות או חולים אחרים, המבוגרים הערבים נדבקו דווקא מיקיריהם. לכן קיימת ההתנגדות נחרצת מצד המשפחות לציין כי הם מתו מקורונה. אחד מבתי החולים הוציא לאחרונה הודעה על מותו מקורונה של חולה ערבי, ולאחר לחצי המשפחה תיקן את ההודעה. גם אם זה נכון – וסיבת המוות אכן לא הייתה קורונה - השיח שהתפתח סביב הסוגייה גילה שיש בעיה מהותית ותרבותית בחברה הערבית להצהיר "סבא שלנו מת מקורונה".

     

    השקעה בחברה הערבית לא תציל רק את הציבור הערבי אלא את כל החברה בישראל, בריאותית וכלכלית. הגיע הזמן להתמקד בקמפיינים נכונים ורלוונטיים, רגישים תרבותית וממוקדים בבעיה.

     

    אנחנו לקראת חודש הרמדאן, ולא ידוע לי על מקרים שבהם משפחה גרעינית שוברת את הצום לבד. הגיע הזמן לפעול נכון.

     

    • עו"ד חאלד דגש הוא יועץ תקשורת

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים