פרק ראשון: עולים ללאנטיס

אחד הבילויים המקובלים במוצאי שבת של תחילת שנות התשעים, היה ביקור באחת ממסיבות הגאלה לכבוד פתיחת סוכנות רכב יפנית נוספת וחדשה ברחוב המסגר. בזו אחר זו נחתו כאן הונדה, טויוטה, מאזדה וניסאן והפכו את שוק הרכב הישראלי לתחרותי ומגוון מתמיד- כמעט אירופאי.
ביום שלאחר הפתיחה ניתן היה לגלות כותרות ענק שהזכירו הזמנת מאתיים, שלוש מאות, חמש מאות ויותר מכוניות. ההגזמה הייתה קיימת, המגמה הייתה ברורה. עם ישראל ממתין לענקים היפניים בזרועות וארנקים פתוחים. על רקע העושר והגיוון הזה נראה ההישג של מיצובישי עם הסופר-לאנסר כגדול הרבה יותר מאשר זה של סובארו, זו שנהנתה מחוסר תחרות וחוסר הבנה בעשור הקודם. אגב, זו האחרונה שכבה כעת בפינה בניסיונות נואשים להתאושש מהנוק-אאוט שספגה. חילופי מהלומות וניסיונות חבלה בין השותפים לא עזרו לה. יוזמות שיווקיות נכונות לא היו.
באחד מאותם ערבים מיוחצנים נפתחה סוכנות מאזדה בישראל על-ידי דלק-מוטורס, עד אז נציגת סיאט שזכתה להצלחה שבמקרה הטוב ניתן לכנותה פושרת. דלק מוטורס של סיאט (ימי האיביזה הראשונות, המלגה והרונדה האיומות) לא נראתה באותם ימים כיבואן בעל יכולת להצליח בגדול בשוק הישראלי. במיצובישי לא נצפו פרצופים מודאגים במיוחד.
מאזדה ודלק מוטורס גם לא איימו במיוחד בהתחלה. הפתיחה הייתה מעט מקרטעת. ה-323, המכונית החשובה שלהם לשוק הישראלי, נראתה אפרורית ולא מספיק מודרנית כדי להתחרות בלאנסר. גם המחירים לא היו נמוכים במיוחד והאהדה בתחילת הדרך לגרסת ה-F, בעלת המראה הספורטיבי, דעכה עד מהרה.
אם לא די בכך, הרי שלקראת שנת הדגם 95' נראה כאילו עומד היבואן בפני מצב מדאיג. ה-323 הוחלפה בעולם בדגם חדש עם מנוע גדול יותר בנפח 1.8 ליטר (וגם 1.5 באירופה). נראה היה כי מאזדה לא מהמרת על קלפים מתאימים לשוק הישראלי, זה שדבק באלף-שש-מאות-אוטומט. אלא שבדלק-מוטורס חשבו אחרת. תוך ניצול הפסדי ענק של היצרן ונכונותו ללכת לקראת היבואן המבטיח הרים וגבעות, הצליחו להפוך את הצפי השלילי להצלחה היסטרית.