שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איפה הגבול?
    אמש נערך בסינמטק תל-אביב דיון בעקבות "פורד טרנזיט" של הבמאי הפלסטיני האני אבו-אסעד: האם סרט תיעודי שמורכב מסצינות מבוימות, שחקנים וטקסטים כתובים מייצג כיוון קולנועי מסוכן? מרב יודילוביץ' סבורה שיש מקום לפחד

    בחודש יולי האחרון זכה סרטו של הבמאי הפלסטיני האני אבו-אסעד, "פורד טרנזיט", בפרס רוח החופש לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של השנה המוענק במסגרת פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים. מספר חודשים קודם לכן הוקרן הסרט בהצלחה מרובה ב-Hotdocs הקנדי וב-Idfa ההולנדי, שניים מפסטיבלי הסרטים הדוקומנטריים החשובים בעולם. לפני כחודש חשף העיתונאי גואל פינטו בעיתון "הארץ" כי סרטו של אבו-אסעד, המתעד באופן מטפורי את קורותיו של נהג פורד טרנזיט בשטחים ומתאר דרך עיניו את חיי הפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי, הינו בפועל סרט שמורכב מלא מעט סצינות מבוימות ושגיבור הסרט אינו נהג טרנזיט אלא צלם של תחנת חדשות ערבית, שאף שיחק באחד מסרטיו הקודמים של הבמאי.

     

    בראיון ל"הארץ" הודה אבו-אסעד כי אחת הסצינות המהותיות בסרט - בה נראה חייל ישראלי במדים עוצר את נהג הטרנזיט ומכה אותו - בוימה על-ידו. בעקבות הסערה שעוררה החשיפה בעיקר בקרב יוצרי קולנוע, אקדמיה ועיתונות, התקיימה אמש בסינמטק תל-אביב הקרנה של הסרט ובעקבותיו דיון על גבולותיו המטשטשים של הקולנוע התיעודי תחת הכותרת "תיעוד ובדיה / פוליטיקה ופואטיקה", בו השתתפו הבמאי אבו-אסעד והבמאים יגאל בורשטיין ("זמזום") ויאיר לב ("הנדון: אורי אבנרי").

     

    "מאה אחוז פיקציה ומאה אחוז דוקומנטרי"

     

    את הדיון, שהיה מטריד לא פחות מהסרט, פתח אבו-אסעד באמרו: "רציתי שהבלבול יהיה חלק מהנרטיב הקולנועי, שהקהל יחשוב שזה נראה כמו דוקומנטרי, אבל ירגיש שהוא לא בטוח. כמו קוסם שלא מגלה את הטריקים שלי, כך גם אני לא גיליתי אבל לא הסתרתי. אני לא הראשון שעירבב בין הז'אנר התיעודי לפיקציה, אבל משום מה אנשים חושבים שכשבמאי משתמש בשפה הדוקומנטרית הוא צריך לשמור על נאמנות לאמת. לא המצאתי אירועים שלא קרו, הדברים שנראים בסרט קורים מדי יום. אני מגדיר את הסרט מאה אחוז פיקציה ומאה אחוז דוקומנטרי".

     

    אם עצם היתלותו של אבו-אסעד במושגים כמו "נרטיבים סינמטוגרפיים" ו"שבירת מוסכמות קולנועיות" כצידוק להצגתו של "פורד טרנזיט" כסרט תיעודי

    מקומם, יש לומר שהעובדה שהבמאי רואה בסרט "מוצג היסטורי" היא מטרידה, מפחידה ובעיקר מסוכנת. "לא עשיתי את הסרט הזה באופן שבו הוא נעשה למען ההווה אלא למען ההיסטוריה", אמר אבו-אסעד במהלך הדיון, "על מנת שבעוד 10 שנים כשאנשים יצפו בו הם ידעו מה קרה פה". דמיינו לרגע מה היה קורה לו במאי ישראלי היה מציג כתעודה בפסטיבלים בינלאומיים סרט מפוברק על ילד המתגורר בהתנחלות ומוכה על-ידי פלסטינים.

     

    אי אפשר להשוות בין סרטו של אבו-אסעד לסרטו של מוחמד בכרי, "ג'נין, ג'נין", אך שניהם, כך נדמה, מנביטים זרעי פורענות של מגפה פוטנציאלית, בהציגם דברים שלא היו ולא נבראו כעובדות היסטוריות. זה כמו זה פוגעים, בניגוד מוחלט למטרתם, באמינותו של הקולנוע הפלסטיני התיעודי. אין להכחיש שהמראות שמציג אבו-אסעד בסרטו אכן מתרחשים בשטחים, ולכן למעשה תמוהה עוד יותר ההחלטה לפברק אירוע שקיים ממילא.

     

    "אין הגדרה אחת לסרט דוקומנטרי, כשהמצלמה מגיעה המציאות משתנה, וכשאתה בחדר העריכה אתה בוחר להראות מציאות מסוימת. זוהי האמת וחשוב היה להראות אותה. את החלקים המבוימים לא היתה דרך אחרת להראות. אני לא באמת יודע איפה עובר הקו האתי", ניסה אבו-אסעד לשכנע ואף גייס לצדו את אמרתו המפורסמת של הנשיא האמריקני המנוח הארי טרומן: "If You Cannot Convince Them, Confuse Them" ("אם אינך יכול לשכנע אותם, בלבל אותם").

     

    "לא התכוונתי לפגוע"

     

    באופן מפתיע התנהל הדיון בשקט מופתי, ולרגעים נדמה היה שאבו-אסעד זוכה לתמיכה מקיר לקיר, לפחות מצד אלו שעל הבמה. הבמאי יגאל בורשטיין התעקש להתמקד בשאלות "האם הסרט עובד או לא עובד על הקהל והאם הוא נוגע בקהל מבחינה אינטלקטואלית", והבמאי יאיר לב ציין את חשיבות "הסטרוקטורה המערבבת בין תיעודי לפיקציה". הבמאי אבי מוגרבי, שסרטיו אף מערבבים בין פנטזיה למציאות, חיזק את דבריהם והוסיף: "זה בכלל לא חשוב אם הסצינות בוימו או צולמו כתיעוד. הדברים האלה קורים כל הזמן במחסומים בשטחים וכולם יודעים את זה".

     

    דווקא מצד הקהל זכה במאי "פורד טרנזיט" לביקורת נוקבת, כשאחד מהצופים האשים אותו בזכייה לא הוגנת בפרס רוח החופש לסרט תיעודי. צופה נוסף פנה אל הבמאי ואמר: "הסתרת מאיתנו את האמת ובכך פגעת בי כצופה. ההיסטוריה זה משהו שקרה בעוד שפיקציה היא פרי דמיון. מה שעשית לא הוגן כלפי וכלפי יוצרי תעודה אחרים". לעומת יאיר לב ויגאל בורשטיין הטיח הצופה: "אם זה מה שאתם מלמדים את הסטודנטים שלכם במגמות הקולנוע התיעודי באוניברסיטאות, ראוי שתתפטרו".

     

    למרות שסרטו של אבו-אסעד הוא סרט רגיש שמצליח להעביר מסרים מורכבים ולגעת בצופה, מדובר בסרט שעובר על הנורמה הבלתי-כתובה בין יוצרים תיעודיים לבין הקהל הרחב ואבו-אסעד יודע את זה. זו הסיבה שעם תום הדיון הוא חש צורך להגיש התנצלות מגומגמת: "לא התכוונתי לפגוע באף אחד, עשיתי את זה באופן שזה נעשה על מנת ליצור בלבול. אני מבין שאנשים הרגישו פגועים מכך שגילו כי הסרט הדוקומנטרי עושה מניפולציות למציאות. הייתי משוכנע שאנשים יגלו את הערבוב בין פיקציה לתעודה במהלך הסרט ולכל אורכו שתלתי רמזים סינמטוגרפיים".

     

    בעולם של פוטושופ, חדרי עריכה ומניפולציות תקשורתיות, האמת שמוצגת מדי יום לקהל היא אמנם סובייקטיבית, אך יחד עם זאת הצגת סרטו של האני אבו-אסעד כיצירה תיעודית אינה מטשטשת את גבולות הז'אנרים הקולנועיים, כפי שהיה רוצה שנאמין, אלא מוחקת אותם וכאן טמונה הסכנה. דווקא בשל חשיבות הנושא אותו מציג הסרט, ראוי היה שהבמאי יכתוב באותיות גדולות שסצינות מסוימות בסרט הינן מבוימות אך מבוססות על אירועים אמיתיים. כיתוב שכזה לא יוריד אלא יעלה את קרנו כיוצר ויאפשר דיון ענייני בתכניו הפוליטיים והחברתיים.

     

    "פורד טרנזיט" - סינמטק ירושלים, יום א' (14.9) בשעה 21:30; יום ד' (17.9) בשעה 19:00

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    האני אבו אסעד: הגבולות האתיים לא ברורים לי
    מתוך הסרט. בתפקיד הנהג: צלם טלוויזיה
    7 לילות
    מומלצים